הגדוד העברי השני

הגדוד העברי השני או "הרגימנט הארץ ישראלי" הוקם בספטמבר 1942 ממתנדבים ארץ ישראליים שהיו מוצבים בסביבות חיפה. מתחילה נועד הגדוד לביצוע משימות הגנה ושמירה על מתקנים צבאיים במפרץ חיפה, בעיקר הנמל ובית הזיקוק. ביולי 1943 יצא הגדוד השני, הרג'ימנט הארץ-ישראלי, ללוב, למשימות שמירה והגנה, לאחר שהמערכה במדבר המערבי כבר הגיעה לסיומה.

יציאה לפעילות קרבית[]

Hativayehudit — הגדוד השני של החטיבה היהודית הלוחמת במסדר לכבוד מלאת שנה לייסוד החטיבה. הופיע בעיתון "הגלגל" 22.11.1945

הגדוד ששהה בתפקידי שמירה על מחסני אספקה ושלל היה מתוסכל מאי-שיתופו בפעילות המלחמתית, שנמשכה באותה עת באירופה. הוא החל בפעילות לאומית ציונית על-מנת לעורר את תשומת לב מפקדת הצבא הבריטי בקהיר. הגדוד החליט להניף בפומבי את הדגל הכחול - לבן בחדר האוכל ובתחום מגורי הגדוד, בחגים היהודים. שלטונות הצבא הגיבו בחומרה: הגדוד פורק מנשקו והגדוד הושם במעצר.

לאחר משא ומתן, הוחלט של שינוי תפקודו של הגדוד. הנשק האישי הוחזר לגדוד. משתתפיו פסקו מעיסוק בשמירה. המפקדה הבריטית בקהיר החליטה כי הגדוד יחל באימונים צבאיים על מנת להכשירו לתפקוד קרבי. בתום תקופת אימונים אינטנסיבית היתה לגדוד מפקדת גדוד מאומנת ומתורגלת ותשתית של פקודות ונוהלי קרב. הגדוד היה מוכן לפעילות קרבית.

ב-20 בספטמבר 1944 פורסם דבר הקמתה של הבריגדה היהודית, אשר הגדוד השני נכלל בה. בנובמבר 1944 הפליג הגדוד יחד עם שאר גדודי הבריגדה - הראשון והשלישי- לאיטליה ויצא לשטח אימונים לייד פיוגי. בתחילת מרץ 1945, חודשיים לפני סיום מלחמת העולם השנייה, נע הגדוד במסגרת הבריגדה היהודית שהייתה חלק מהארמיה השמינית הבריטית לקו החזית נגד הפולש הגרמני לאדמת איטליה. היה זה לאחר שממשלת איטליה כרתה בספטמבר 1943 הסכם שביתת הנשק עם בעלות הברית.

בחזית האיטלקית[]

למרות התקרבות חיילות בנות הברית לגבולה הצפוני של איטליה ומיגור הפולש הגרמני מדרום ומרכז איטליה, עדיין המשיך הצבא הגרמני בקרבות הבלימה. תפקידה הנוכחי של חזית בעלות הברית בצפון איטליה היה למנוע מהגרמנים העברת כוחות מאיטליה לחזית המערבית בין צרפת לבין מערב גרמניה ובחזית המזרחית בין ברית המועצות לבין מזרח גרמניה. בשתי החזיתות טרם הסתיימה המערכה.

ביום 4 במרץ יצא הגדוד השני דרך רוונה לכפר וילאנטבה. שם החליף גדוד ולשי. אזור המערכה היה מישורי. שטח ההפקר בין שני הצבאות היה תעלת מים בשם פוסו וטרו. לכל גדוד נקבע תקופת שהות של 12 יום בחזית. לגדוד היו נפגעים ראשונים. הטווח בין עמדות האוייב והעמדות של הצבא הבריטי התקצרו. בינתיים יצא הגדוד יצא לאימונים ובסיומם השתתף בשני ימי קרב אינטנסיביים, שהסתיימו ללא הכרעה.

גדודי הבריגדה עברו לחזית חדשה, הררית גזרת אלפונסינה. הגזרה החדשה היתה ממוקשת ובין עמדות חיילי הבריגדה לבין עמדות הצבא הגרמני זרם נהר הסניו . בצד הגרמני היתה דיביזית צנחנים של צעירים גרמניים בעלי מוטיבציה גבובה. בצד הבריטי היו שלושת גדודי הבריגדה היהודית. האחרונים זכו לציונים לשבח על עמידתם בלחימה.

באפריל 1945 החלה המתקפה האחרונה של בעלות הברית. משימת הבריגדה היה לצלוח הסניו ולבצע פעולת הסחה. הגדוד השני ביסס ראש גשר מצפון לסניו. ביום 14 אפריל נתק הגדוד מגע עם האוייב וחזר לבסיסו מדרום לנהר סניו במרכז הבריגדה בבריזיגלה

סיום הלחימה[]

במאי 1945 עבר הגדוד לאזור טרוויזו. ימים אלה היו ראשית המפגש בין אנשי הבריגדה לבין ניצולי השואה. חזית, אשר הסתברה כי הייתה בעלת חשיבות היסטורית גדולה יותר מאשר המפגש עם הצבא הגרמני בחזית.

ביולי 1945 יצא הגדוד לבלגיה והולנד שם עסק בפיקוח על שבויים גרמניים אשר עסקו בסילוק מוקשים ובשיקום תשתיות. במרוצת הזמן הגדודים שוחררו מתפקידם זה אשר עבר לידי הצבא הבלגי וההולנדי המשוקם. ביולי הגדוד היה בדרכו לארץ ישראל. במאי 1946 הגיע מועד שיחרור הגדוד. הגדוד הפליג מנמל קנה לנמל אלכסנדריה, הגיע לארץ ישראל ובכך סיים את תפקידו.