פרשת ויצא תשעד ירושלים-0
בין הפרשיות העוסקות באבות, נעסוק באמהות ובמערכת הקשרים בין האבות לבין האמהות, נכנה את נושא השיעור: שתהא עזרה לבניה.
נדון בתחילה בדבריו של יעקב אבינו, המצווה את בנו, יוסף הצדיק, להביאו לקבורה בארץ ישראל ומוצא לנכון להתנצל: "ידעתי שיש בלבך עלי" חשבתי שיש לך עלי בשל קבורת רחל הדרך. הוא חשש מתערומת של יוסף. רש"י עלפי הדיבור קברתי שם כדי שתהא לעזרה לבניה. הדרך היחידה שבא יפיג את צערו של יוסף. היא שמחה להקבר במקום בו תוכל לעזור לבניה.
|
* וְעַתָּה שְׁנֵי-בָנֶיךָ הַנּוֹלָדִים לְךָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, עַד-בֹּאִי אֵלֶיךָ מִצְרַיְמָה--לִי-הֵם: אֶפְרַיִם, וּמְנַשֶּׁה--כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן, יִהְיוּ-לִי. ו וּמוֹלַדְתְּךָ אֲשֶׁר-הוֹלַדְתָּ אַחֲרֵיהֶם, לְךָ יִהְיוּ; עַל שֵׁם אֲחֵיהֶם יִקָּרְאוּ, בְּנַחֲלָתָם. ז וַאֲנִי בְּבֹאִי מִפַּדָּן, מֵתָה עָלַי רָחֵל בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בַּדֶּרֶךְ, בְּעוֹד כִּבְרַת-אֶרֶץ, לָבֹא אֶפְרָתָה; וָאֶקְבְּרֶהָ שָּׁם בְּדֶרֶךְ אֶפְרָת, הִוא בֵּית לָחֶם.(מ"ח, ה')
|
|
פרשנות:
- רש"י ביאר:"ואקברה שם - ולא הולכתיה אפילו לבית לחם להכניסה לארץ, וידעתי שיש בלבך עלי [תרעומת], אבל דע לך שעל פי הדבור קברתיה שם שתהא לעזרה לבניה כשיגלה אותם נבוזראדן, והיו עוברים דרך שם, יצאת רחל על קברה ובוכה ומבקשת עליהם רחמים, שנאמר (ירמיה לא יד) קול ברמה נשמע רחל מבכה על בניה וגו', והקב"ה משיבה (ירמיה לא טו) יש שכר לפעולתך נאם ה' ושבו בנים לגבולם.
- ספורנו ביאר:"וָאֶקְבְּרֶהָ שָּׁם בְּדֶרֶךְ אֶפְרָת. וְכָל כָּךְ גָּבְרָה עָלַי טִרְדָּתִי וְאֶבְלִי שֶׁלּא עָצַרְתִּי כּחַ לְהולִיכָהּ לְבֵית קְבָרות בֵּית לֶחֶם, וְאֵין סָפֵק כִּי מֵאָז הָיָה "לִבִּי חָלַל בְּקִרְבִּי" (תהלים קט, כב), וְלא שָׁלַט עוד בִּי יֵצֶר הָרָע לְהִתְלַכְלֵךְ בְּחֵטְא, וְלא נִשְׁאַר בִּי כּחַ לְהולִיד בָּנִים.
- רמב"ן ביאר:(ז): ואקברה שם - כתוב בפירוש רש"י: ולא הולכתיה אפילו לבית לחם להכניסה לארץ. ולא ידעתי מהו, וכי בחוצה לארץ נקברה חס ושלום, שהרי בארץ מתה ושם נקברה, כמו שנאמר כאן בפרשה, מתה עלי רחל בארץ כנען, ושם כתוב עוד מפורש (לעיל לה ו): ויבא יעקב לוזה אשר בארץ כנען היא בית אל, וכתיב (שם פסוק טז): ויסעו מבית אל ויהי עוד כברת הארץ לבא אפרתה, ומתה בדרך בין בית אל ובין בית לחם אפרתה בארץ ישראל:
ואקברה שם - וידעתי שיש בלבבך עלי. אבל דע לך שעל פי הדיבור קברתיה שם שתהא לעזרה לבניה כשיגלם נובזראדן והיו עוברים דרך שם יצתה על קברה ובקשה רחמים עליהם, שנאמר (ירמיה לא יד): קול ברמה נשמע רחל מבכה על בניה, והקב"ה משיבה יש שכר לפעולתך וגו' ושבו בנים לגבולם, לשון רש"י:וצריך על כל פנים שיהיה רמז במקרא לטעם הזה שאמר באגדה זו.
ושמא זהו מה שאמר הכתוב מתה עלי רחל בדרך, ואקברה שם בדרך, כלומר בדרך אשר יעברו בה בניה מתה ושם קברתיה לטובתם, כי היא לא מתה בדרך רק ברמה שהיא עיר בארץ בנימין ושם נקברה, אבל בדרך של עתיד מתה, והכתוב לא יפרש בעתידות רק ירמוז בהם:
ועל דרך הפשט גם כן אמר לו כן כמתנצל, שלא יחר ליוסף בראות חפצו בקבורת המערה על שלא קבר אמו שם, וכאשר קבר שם את לאה, ולכך אמר לו כי מתה בארץ כנען ולא נקברה בחוצה לארץ כאשר תהיה קבורת מצרים ליעקב, ומתה בדרך בפתע פתאום ולא יכול לקברה שם, כי איך יעזוב את בניו ואת מקנהו בדרך וילך מהרה עמה למערת המכפלה, ואיה הרופאים והרפואות לחנט אותה. וזה טעם "עלי". ואף על פי שמערת המכפלה אינה רחוקה משם רק כחצי יום, היה יעקב כבד מאד במקנה הגדול ובני בית ולא יגיעו שם רק בימים רבים, וכן עשה בדרך ההוא ימים רבים עד בואו אל אביו. ושנו חכמים (מו"ק כז א): ולא של נשים לעולם מפני הכבוד:
ואני סבור שהיו אלו דברי התנצלות, וגם יוסף יודע שמתה בדרך ונקברה בארץ, וכבוד עשה לה במותה, אבל הכוונה ליעקב שלא הוליך אותה למערה כדי שלא יקבור שם שתי אחיות, כי יבוש מאבותיו, ולאה היא הנשאת לו ראשונה בהיתר, ורחל באהבתו אותה בנדר אשר נדר לה לקחה:
שרה אימנו[]
נחזור לשרה אימנו, מסירות הנפש הוא נפלא. בירידה למצרים היא מסתכנת, כאשר היא הציגה עצמנ בתור אחותו. בשלב הבא המסירות נעשית יותר מופלא בהמשך:
|
|
וְשָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם, לֹא יָלְדָה לוֹ; וְלָהּ שִׁפְחָה מִצְרִית, וּשְׁמָהּ הָגָר. וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל-אַבְרָם, הִנֵּה-נָא עֲצָרַנִי יְהוָה מִלֶּדֶת--בֹּא-נָא אֶל-שִׁפְחָתִי, אוּלַי אִבָּנֶה מִמֶּנָּה; וַיִּשְׁמַע אַבְרָם, לְקוֹל שָׂרָי. וַתִּקַּח שָׂרַי אֵשֶׁת-אַבְרָם, אֶת-הָגָר הַמִּצְרִית שִׁפְחָתָהּ, מִקֵּץ עֶשֶׂר שָׁנִים, לְשֶׁבֶת אַבְרָם בְּאֶרֶץ כְּנָעַן; וַתִּתֵּן אֹתָהּ לְאַבְרָם אִישָׁהּ, לוֹ לְאִשָּׁה. (ט"ז,א' |
|
- זו יוזמה של שרה - הוא שמע בקולה !!! היא נותנת את הגר בתור אישה.
המיקום הוא חשוב, בפסוק האחרון של הפרק הקודם , בברית בן-הבתרים הובטח לאברהם אבינו זרע, (פרק ט"ז) בפרק הבא אברהם אבינו נושא לאישה את הגר, בברכת שרה.
|
|
(ד) ויבא אל הגר ותהר - מביאה ראשונה: ותקל גברתה בעיניה - אמרה שרי זו אין סתרה כגלויה, מראה עצמה כאלו היא צדקת ואינה צדקת, שלא זכתה להריון כל השנים הללו, ואני נתעברתי מביאה ראשונה (ט"ז, ד') |
|
ופתאום מהפכה:
|
|
וַתֵּקַל גְּבִרְתָּהּ בְּעֵינֶיהָ. וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל-אַבְרָם, חֲמָסִי עָלֶיךָ--אָנֹכִי נָתַתִּי שִׁפְחָתִי בְּחֵיקֶךָ, וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה וָאֵקַל בְּעֵינֶיהָ; יִשְׁפֹּט ה', בֵּינִי וּבֵינֶיךָ. וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל-שָׂרַי, הִנֵּה שִׁפְחָתֵךְ בְּיָדֵךְ--עֲשִׂי-לָהּ, הַטּוֹב בְּעֵינָיִךְ; וַתְּעַנֶּהָ שָׂרַי, וַתִּבְרַח מִפָּנֶיהָ. |
|
איך זה מסתדר אם הכנסת האורחים של אברהם אבינו ?
וחז"ל הסבירו
|
|
האומרת לבעלה השמים ביני לבינך יעשה דרך בקשה [ביניהן] שכן מצינו [באמנו שרה שאמרה לו לאבינו אברהם] (בראשית טז) ישפוט ה' ביני ובינך אלא כך אמרה לו (בראשית כא) גרש האמה הזאת ואת בנה מלמד שהיתה [אמנו שרה] רואה את ישמעאל [בונה] במסין וצד חגבין [ומעלה ומקטיר] לעבודת כוכבים אמרה שמא ילמוד יצחק בני כך וילך ויעבוד כך ונמצא שם שמים מתחלל בדבר אמר לה לאחר שזכין לו לאדם חבין לו [אחר] שעשינוה מלכה אחר שעשינוה גבירה והכנסנוה לגדולה זו נטרדנוה מתוך בתינו מה הבריות אומרות עלינו לא נמצא שם שמים מתחלל בדבר אמרה לו הואיל ואתה אומר חילול השם בדבר [זה] יכריע המקום בין דברי לדבריך הכריע המקום בין דבריה לדבריו שנא' (שם) כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה שאין ת"ל כל ומה ת"ל כל מלמד שהכריע לשניה והכריע לראשונה מה שניה על אודות הגר [אף הראשונה על אודות הגר (תוספתא סוטה פרק ה', משנה ד' |
|
- שרה אימנו מסכמת : אתה לא תבין זאת, הקב"ה יסביר לך !
|
|
רש"י ביאר : לספוד לשרה ולבכתה - ונסמכה מיתת שרה לעקידת יצחק, לפי שעל ידי בשורת העקידה שנזדמן בנה לשחיטה וכמעט שלא נשחט, פרחה נשמתה ממנה ומתה: (כ"ג, ב') |
|
- המחשבה על מותו של יצחק גורמת לה למוות.
והנה נראה מאברהם אבינן חשב
|
|
רשי כתב וילכו שניהם יחדיו - אברהם שהיה יודע שהולך לשחוט את בנו היה הולך ברצון ושמחה כיצחק שלא היה מרגיש בדבר:(כ"ב,ו') |
|
מי יותר גדול ? מה ההבדל בין הנסיון שלו ושלה, אברהם הולך ברצון, היא רק שמעה וכבר פרחה נשמתה.
רבקה אימנו[]
רבקה צופה בברכה יצחק אבינו תחריט דורא - מקור:ויקישוף, צילם:Tomisti
רבקה מוזכרת תמיד בתור האימא של עשו ויעקב. ואומרת נעבור לרבקה אימנו אשר מתמודדת עם הקושי ואומרת
|
|
לָמָה אֶשְׁכַּל גַּם-שְׁנֵיכֶם, יוֹם אֶחָד (כ"ז, מ"ה) |
|
ולאחר מכן נוטלת על עצמה את כל האחריות
|
|
וַתֹּאמֶר לוֹ אִמּוֹ, עָלַי קִלְלָתְךָ בְּנִי; אַךְ שְׁמַע בְּקֹלִי, וְלֵךְ קַח-לִי (כ"ז, י"ג) |
|
על רבקה לא שומעים יותר, רק על דבורה מינקת רבקה.
גם יצחק וגם רבקה שותפים ביחס לעשיו ןאת זה נוכל ללמןד מהפסןקים האחרונים של הפרשה
|
|
וַתֹּאמֶר רִבְקָה, אֶל-יִצְחָק, קַצְתִּי בְחַיַּי, מִפְּנֵי בְּנוֹת חֵת; אִם-לֹקֵחַ יַעֲקֹב אִשָּׁה מִבְּנוֹת-חֵת כָּאֵלֶּה, מִבְּנוֹת הָאָרֶץ--לָמָּה לִּי, חַיִּים. |
|
- היא לוקחת את "עמלקי" לטיול !!
רחל ולאה[]
נעבור לרחל אימנו, מסייעת ללאה, אחרי שבע שנים עוזרת לה. אחרי שבע שנים יעקב יכל לגרש את לאה, לבטל התחייבות לרחל, יעקב מקבל את האופציה השלישית הקשה ביותר: הוא נושא את שתי האחיות. רחל ולאה מסירות נפש. ואז פרשת הדודאים.
|
|
וַיָּבֹא יַעֲקֹב מִן-הַשָּׂדֶה, בָּעֶרֶב, וַתֵּצֵא לֵאָה לִקְרָאתוֹ וַתֹּאמֶר אֵלַי תָּבוֹא, כִּי שָׂכֹר שְׂכַרְתִּיךָ בְּדוּדָאֵי בְּנִי; וַיִּשְׁכַּב עִמָּהּ, בַּלַּיְלָה הוּא.
שלי הייתה שכיבת לילה זו ואני נותנה לך תחת דודאי בנך. ולפי שזלזלה במשכב הצדיק לא זכתה להיקבר עמו (ל',ט"ז |
|
הרבי אמר אסור לקחת שתי אחיות בגלל "לצרור", יעקב ידע זאת, הוא הכיר את שתיהם וזה לא שייך. האבות קיימו את התורה "לדעתם" - הטעם היה מובן ליעקב אבינו. יעקב הבין כי "לצרור" לא קיים במקרה זה. יעקב ידע שזה לא שייך לכאן. אם הסכימה לתת סימנים אז הכל מסירות נפש.
מדוע יעקב מתנצל ליוסף רק בסוף ימי חייו. הרב מוטי אלון מציין שהמילה "תרעומת" לא הופיע, י"ידעתי שיש על לבך" - יוסף ידע שאימו נגרעה מקברי האבות, ותדע שקברתיה שם מפני הדיבור הייתה מטרה חיובית שתהיה עזרה לבניה. זה הפיג את צערו של יוסף הצדיק. גם רחל שמחה שנקברה היכן שתעזור לבניה. יעקב אומר אותי תקבור במערה, אימא שלך לא הייתה סולחת לי אם הייתה קבורה במערה. שוב דבר אחר לא היה עושה נחת.
|
|
ובזה נבין קצת פסוקים בפרשת ויחי הם המדברים ויאמר יעקב אל יוסף אל• שדי נראה אלי בלוז ב א ח כנען ויברך אותי, ויאמר אלי הנני מפרך והרביתיך ונתתיך לקהל עמים וגו׳ ואני בבואי מפדן מתה עלי רחל וגו׳, ע״כ. ויש לדקדק במה שסיים יעקב דבריו ואמר ואני בבואי מפדן מתה עלי רחל, דמה קשר יש לדברים הללו עם מה שקדם שספר לו שנראה אליו ה׳ והבטיחו הנני מפרך והרביתיך וגו׳. וראיתי לרז״ל שנתעוררו בזה ואמרו ואני בבואי מפדן, ואע״פ שאני מטריח עליך להוליכני ליקבר ב א ח כנען ולא כן עשיתי לאמך וידעתי שיש בלבך עלי, אבל דע לך שע״פ הדבור קברתיה שם, שתהא עזרה לבניה כשיגלה אותם נבתראדן.
ואני תמיה בזה דכפי שיטת ת ״ ל היה לו ליעקב לומר כל זה בפרשה הקודמת כשצוה אותו ונשאתני ממצתם וקברתני בקבורתם, אז היה לו לסיים דבתו ואני בבואי מפדן מתה עלי רחל, אבל הכא שאינו מזהיר אותו על הקבורה לאתה תכלית מספר לו מיתת רחל. וליישב שיטת ת ״ ל הלזו אפשר לומר עם ההיא דאמרינן בב״ר סדר ויצא פרשה עב סי׳(ב) [ג] לכן ישכב עמך הלילה חני ר׳ שמעון לפי שזלזלה בצדיק לפיכך אינה נכנסת עמו בקבורה, הה״ד לכן ישכב עמך הלילה, אמרה לה עמך הוא דמיך עמי לית הוא דמיך, ע״כ. נמצא לפי אגדה זו שנענשה רחל בשביל חליפין אלו של הדודאים.((פרשת דרכים דרוש כו) |
|
לסיכום[]
יצחק אבינו לא מגלה הכל על עשיו, אולי יצליח להציל אותו. רבקה אמנו כבר חשה בבנים המתרוצצים בקרבה. הקב"ה יודעת הכל והיא מוכנה למסור את חייה. היא דחתה את עשיו, למרות שהיא אהבה אותו. כאשר הוא שולח אותו לארם, יצחק נותן לו את "ברכת אברהם". רבקה הבינה לתת את הכבוד לעשיו. רבקה שמרה על יעקב מהאמונה של אביו!!!
מעתה, יעקב אבינו יתן את החיים על הקיום של המשכו של העם. הוא קבר את מינקת רבקה. ויקרא למקום "אלון בכות" את שתיהם יקברו בדרך.
זו פרשה של מסירות נפש. לאה נותנת את כח הלידה לרחל. זאת רחל הנותנת את הסימנים לאחותה. נולד לה בנימין - האבא יהפך את "בן אוני" ל"בנימין".
זה סדר אבות ואימהות. מי מוסר את נפשו על הקיום. מהם רגלי המרכבה היוצרים את המציאות עצמה. כל ספר בראשית אינו ספר האבות, בלעם אומר "כי מראש הרים (האבות) ומגבעות (האימהות). הן לא מתנתקות מהשטח. "מה טובו אהליך יעקב" - הוא מתכוון על האבות ועל האימהות.