דעת המקום: טריטוריה, גבולות וזהות ביהדות העתיקה

כל הפרטים הנכללים בדף זה, כמו בשאר הדפים בויקי זה, נועדו ללימוד ולמחקר - אין לעשות בהם שימוש מסחרי אם מישהו סבור שיש בכך פגיעה בזכויות יוצרים - הוסיפו הערה בתחתית הדף והתוכן יימחק מייד

דעת המקום: טריטוריה, גבולות וזהות ביהדות העתיקה מאת:עם: פרופ' אייל בן-אליהו עם בית עמי-חי

כיצד היהודים בתקופת המקרא, בימי הבית השני, המשנה והתלמוד תפסו את המונח "גיאוגרפיה"? כיצד עיצבה הגיאוגרפיה את זהותם? איך מתפתחת גיאוגרפיה קדושה ואיך מתגבשת ההבחנה בין "הארץ" ל"חוץ לארץ"?
במהלך הסדרה נבחן את היחס בין תחומיה וגבולותיה של הארץ ובין זהותם העצמית של זרמים שונים בקרב יהודי העת העתיקה. נעסוק בפרשיות המקראיות, בספרות ימי הבית, בספרות התלמודית ונשווה בינן ובין גישות נוצריות קדומות

פרופ' אייל בן-אליהו, ראש החוג לתולדות ישראל ומקרא באוניברסיטת חיפה, היסטוריון של ימי הבית השני ותקופת המשנה והתלמוד. מחקרו מתמקד באופן שבו נתפס מרחב בתודעה.

• מראי מקומות

טריטוריה וזהות – יהודה וישראל בין מרחב, ישות וזהות

דעת המקום - שיעור 1 - בין יהודה לישראל - פרופ' אייל בן-אליהו

ההבדל בין הזהות היהודית לבין הזהות הישראלית - מהי המשמעות הטריטוריאלית. עוד סוף ימי בית ראשון מקובל היה המונח "ישראל" למרות שהמרכז היה "ממלכת יהודה". אחרי נפילת הממלכה, כבר בימים האחרונים של ירמיהו אך בעיקר במגית אסתר מופיעים "היהודים".בימי החשמואים יש מעבר ל"ישראל" (ראו מטבעות מטה).
בספרות חז"ל יש שימוש ב"ארץ ישראל". הגויים ממשיכים לקרוא לנו "יהודים". המונח "עברי" ענרא מציין ההעדר טריטוריה (כמו Hebrew -אצל הרפורמים)
בעת החדשה הרצל חוזר ל"מדינת היהודים". בהכרזת העצמאות יש שילוב מכריזים על"הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל היא מדינת ישראל".

מראי מקומות

צילומים נבחרים מהשיעור

בין "ישראל" לבין "יהודה"

מ"יהוד" - הפרסי ל "שקל" חשמונאי

מרד בר כוכבא "ישראל"

"מדינת היהודים"

גבולות הארץ במקרא ובספרות ימי הבית השני: מגילה חיצונית לבראשית מול יוסף בן מתתיהו

דעת המקום - שיעור 2 - גבולות הארץ במקרא ובספרות ימי הבית השני - פרופ' אייל בן-אליהו

דעת המקום - שיעור 2 - גבולות הארץ במקרא ובספרות ימי הבית השני - פרופ' אייל בן-אליהו

נדון בגבולות הארץ: נתחיל ממקורות במקרא, ימי בית שני ובהרצאה זו נעסוק באמור בספרי יוסף בן מתתיהו : מלחמת היהודים ונגד אפיון.
במקרא מובאות המקורות:"כָּל־מָק֗וֹם אֲשֶׁ֨ר תִּדְרֹ֧ךְ כַּֽף־רַגְלְכֶ֛ם בּ֖וֹ לָכֶ֣ם נְתַתִּ֑יו כַּאֲשֶׁ֥ר דִּבַּ֖רְתִּי אֶל־מֹשֶֽׁה׃"(יהושע א',ב'); הגדרה מדוייקת יותר:"וַֽיְהִ֞י גְּב֤וּל הַֽכְּנַעֲנִי֙ מִצִּידֹ֔ן בֹּאֲכָ֥ה גְרָ֖רָה עַד־עַזָּ֑ה בֹּאֲכָ֞ה סְדֹ֧מָה וַעֲמֹרָ֛ה וְאַדְמָ֥ה וּצְבֹיִ֖ם עַד־לָֽשַׁע׃ (בראשית י',י"ט);בספר דברים יש קביעה על המיקום המובטח, אך ללא הגדרת תחום:"בְּהַנְחֵ֤ל עֶלְיוֹן֙ גּוֹיִ֔ם בְּהַפְרִיד֖וֹ בְּנֵ֣י אָדָ֑ם יַצֵּב֙ גְּבֻלֹ֣ת עַמִּ֔ים לְמִסְפַּ֖ר בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃"(ל"ב,ח').
לפי מגילה חיצונית לספר בראשית יש הגדרה ל"תחום": קדם להבטחה זו - ציווי: "סלק לך לרמת חצור די על שמאל ביתאל אתר די אנתה יתב ושקול עיניך וחזי...", היינו: עלה לך אל רמת חצור שמצפון לביתאל, המקום שאתה יושב, שא עיניך וראה... הקושי שעמד בפני בעל המגילה הוא טופוגראפי - כיצד אפשר לראות את כל הארץ מביתאל הנמוכה באופן יחסי. על כן, מעתיק מחבר המגילה את ההתרחשות לנקודה הצופה ביותר בהר בית אל - "רמת חצור".
יוסף בן מתתיהו מתייחס למצב הגאופוליטי ולכן הוא מתעלם מהאמור במקרא. כך למשל הוא כולל בגבולות ההבטחה של ארץ ישראל את בני ישמעאל:" וישכנו בכל השטח המשתרע מהפרת עד הים האדֹם ויקראו לו ארץ הנָבָטִים. אלה הם אשר עם הערבים קורא את שבטיהם בשמותם בגלל גבורתם ובגלל חשיבותו של אברהם. (קדמוניות היהודים א , 221); ועוד:"ממדין עֵיפָה ועֵפֶר וַחֲנוֹךְ וַאֲבִידָע ואֶלְדָעָה. לכל בניו אלה יעץ אברהם ללכת וליסד מושבות והם חפשו את טְרוֹגְלוֹדִיטִיָה ואת החלק המערבי של עֲרָב המאושרת המשתרעת על שפת הים האדום. אומרים שעֵפֶר זה יצא למלחמה על לוּב, כבשה ובני בניו נאחזו בה וקראו את הארץ הזאת על שמו אפריקה. עֵד לדברי הוא אלכסנדר פּוֹלִיהִיסְטוֹר האומר ככה:(שם, 229)
ב"נגד אפיון" הוא מתנצל, תוך מה שעלול להיחשב כעין עיוות היסטורי:"הנה אנחנו (היהודים), לא שפת הים היא מושבנו, ולא המסחר נותן שמחה בלבנו, ובעבור זה אין אנו באים בקהל עמים זרים, כי ערינו בנויות מרחוק לים. ונחלתנו היא ארץ טובה ופורייה, ואת אדמתה אנחנו עובדים. ומכל חמדה, יקר בעינינו לגדל את בנינו (לתורה ולמצוות), ולעצם עבודת חיינו נחשב בעינינו לשמר את החוקים (התּורה), ואת יראת האלוהים אשר נמסרה לנו בהם למורשה. ונוסף על הדברים האלה, עמדו לנו הליכות חיינו המיוחדות, שלא התערבו היונים בנו, כאשר התערבו במצרים בעסקם אתם, במקח וממכר, וביושבי חוץ ארץ כנען, כי שקדו לרכול ולסחור אליהם מתאות הכסף. וגם לא נמשכו אבותינו אחרי המלחמה למען שלול שלל, או להרחיב את נחלתם כדרך יתר העמים, אף כי מלאה הארץ רבבות אנשים גיבורי חיל. על כן נודעו הכנענים ליונים, כי באו אליהם באניות לסחר אתם, ועל ידם הגיע אל היונים גם שמע המצרים ויתר העמים, אשר הביאו הכנענים אל היונים את סחר ארצותיהם מדי הפליגם בימים רחוקים. סעיף י"ב)

מפות לעיון

מראי מקומות

יהדות התפוצה: תודעות גבולות אצל פילון, פאולוס וחכמי בבל

דעת המקום - שיעור 3 - יהדות התפוצה - פרופ' אייל בן-אליהו

פילון אלכסנדרוני הגדיר את היחס של יהודי הגולה לירושלים כמו שהיוונים, שהיגרו מחוץ ליוון למקדשים ביוון: יש "מטרופולין" - ירושלים ויש "מולדת" שהיא אלכסנדריה. הנאמנות היא כפולה: לעיר המוצא ולעיר בה הם גרים. גם ספר המקבים ב', שכנראה נכתב באותה תקופה, יש איזכור לירושלים ואין - לארץ ישראל. הוא מדגיש בחוקי ישראל את עבודת בית המקדש ומכאן החשיבות של "העליה לרגל". והוא כתב שהם (היהודים) נפרדים מ"האנשים המקורבים והיקרים להם ביותר" (ראו להלן)
יחס מיוחד יש לו למצוות הבאת הביכורים. למרות שבמקרא מוזכר בנוסח תפילת הבאת הביכורים המונח "הארץ" פעמים אין ספור, הרי הוא ראה את החשיבות של הבאת הביכורים "למען המין האנושי כולו".
הנצרות טשטשה את מקומה של ארץ ישראל בכלל ואת ירושלים בפרט ויצרה את "ירושלים של מעלה". רק בתקופה הביזנטית חזרה ל"ירושלים של מטה". הוא מבחין בין ישמעאל לבין יצחק ".
ולסיום, עולי בבל לא עלו לארץ ישראל מתוך בחירה. על רבי זעירא מסופר:

תלמוד בבלי
Salmos 102, 15
"כִּי רָצוּ עֲבָדֶיךָ אֶת אֲבָנֶיהָ וְאֶת עֲפָרָהּ יְחֹנֵנוּ" (תהילים ק"ב, טו) (תלמוד בבלי מסכת כתובות דף קיב עמוד א)
רבי זירא כי הוה סליק לארץ ישראל, לא אשכח מברא למעבר, נקט במצרא וקעבר [=כאשר עלה רבי זירא לארץ ישראל, לא מצא גשר\מעבורת בנהר וחצה במקום צר].
אמר ליה ההוא צדוקי: עמא פזיזא דקדמיתו פומייכו לאודנייכו, אכתי בפזיזותייכו קיימיתו! [= עם פזיז שהקדמתם פה לאוזן (נעשה ונשמע) ועדיין אתם פוזזים].
אמר ליה: דוכתא דמשה ואהרן לא זכו לה, אנא מי יימר דזכינא לה! [=מקום שמשה ואהרון לא זכו לו, מי אמר שאני אזכה לו?].
ר' אבא מנשק כיפי [=סלעי] דעכו.
ר' חנינא מתקן מתקליה [=מתקן הדרכים].
ר' אמי ורבי אסי קיימי משמשא לטולא ומטולא לשמשא [=עברו מצל לשמש ומשמש לצל, לפי מידת החום והקור].
ר' חייא בר גמדא מיגנדר בעפרה [=מתגלגל בעפר הארץ]
שנאמר: "כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו" (תהילים ק"ב, ט)

רבי זעירא יצא לו לשוק לקנות דבר-מה.
אמר לו לזה שהוא שוקל: תשקול יפה.
אמר לו: האין אתה הולך מכאן, בבלי, שאבותיו החריבו את בית המקדש?
באותה שעה אמר ר' זעירא, אין אבותי כאבותיו של זה?
נכנס לבית הוועד, ושמע קולו של רבי שילא יושב ודורש: "אם חומה היא" - אילו עלו ישראל חומה מן הגולה לא חרב בית המקדש פעם שנייה.
אמר, יפה לימדני עם הארץ.
(שיר השירים רבה פרשה ח).

ברייתת תחומי ארץ ישראל וכתובת רחוב אל מול מפת מידבא

דעת המקום - שיעור 4 - גבולות הארץ במשנת חכמים - פרופ' אייל בן-אליהו

גבולות הארץ במסורת ישראל מבוססות על מסורת ישראל לפי מקורות מקראיים המבוססים, כפי שראינו בהרצאות קודמות, על שני עקרונות:

1. ארץ ישראל משתרעת, על פי דבר ה' בתורה שבכתב ובתורה שבעל פה:

• בדרום מן הקו: ים סוף (מפרץ אילת-עקבה ומפרץ סואץ), נהר מצרים (הפלג המזרחי של שפך הנילוס שהשתפך לים בימי קדם, סמוך לפילוסיון ובימינו אינו קיים).
• בצפון, על הקו: נהר פרת, טורי אמנה (הרי Taurus Amanus על גבול סוריה-אנטוליה).
• במערב, מן הים הגדול.
• במזרח, עד מדבריות ערב.
• כל איי הים, שלפנים: מן הקו: טורי אמנה-נחל מצרים שייכים לארץ. (המקור לעיל)

1. לפי העקרון :"כָּל־הַמָּק֗וֹם אֲשֶׁ֨ר תִּדְרֹ֧ךְ כַּֽף־רַגְלְכֶ֛ם בּ֖וֹ לָכֶ֣ם יִהְיֶ֑ה מִן־הַמִּדְבָּ֨ר וְהַלְּבָנ֜וֹן מִן־הַנָּהָ֣ר נְהַר־פְּרָ֗ת וְעַד֙ הַיָּ֣ם הָֽאַחֲר֔וֹן יִהְיֶ֖ה גְּבֻלְכֶֽם׃(דברים י"א' כ"ד)

במשנה יש אבחנות בין ה"תחומים":

על התקופה הבאה יש לנו את המקורות הבאים

• הכתובת ב"רחוב" - עמק בית שאן - לפי הכתובת שנמצאה בעמק בית שאן יש גבול צפוני - חודר ללבנון) וגבול מזרחי - הכולל את רמת הגולן
• מפת מידבא - היא מפת המקומות הקדושים לנצרות ואין היא מציינת תחום ארצי .

כתובת "רחוב"

כתובת מידבא

איך ניתן להפוך את חוצה לארץ לארץ, ואת הארץ לחוצה לארץ, על פי ההלכה התלמודית?

דעת המקום - שיעור 5 - הארץ וחוץ לארץ על פי ההלכה התלמודית - פרופ' אייל בן-אליהו

התחום המקובל של ארץ ישראל הוא תחום עולי בבל. נגדיר את מונח טומאת ארץ העמים - הוא מושג ביהדות בהלכות טומאה וטהרה, לפיו גזרו חז"ל על השטח שמחוץ להתיישבות היהודית בארץ ישראל בימי בית שני, המכונה 'גבולות עולי בבל', טומאה שדינה כדין טומאת מת, מאחר שבמקום מגורי הנכרים לא הקפידו לקבור את נפליהם בקבר מסודר ומסומן, ובכל מקום היה חשש שתחתיו קבור נפל שמטמא בטומאת מת כמו כל אדם שמת. בעזרתו נראה כיצד ניתן היה לחרוג מ"תחום עולי בבל". והנה דוגמאות לשימוש בשיטה:

• "רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, עִיר גּוֹיִם שֶׁחָרְבָה, אֵין בָּהּ מִשּׁוּם מְדוֹר גּוֹיִם. מִזְרַח קִסְרִין וּמַעֲרַב קִסְרִין, קְבָרוֹת. וּמִזְרַח עַכּוֹ הָיָה סָפֵק, וְטִהֲרוּהוּ חֲכָמִים"
• ואילו הגליל לא נכללה ב"תחום" שכן:"וחזרו לברר עוד חומרי התרומה וזו היא ששנינו חומר בתרומה שביהודה נאמנין לקדש על הגתות והבדים מדקתני ביהודה נאמנין מכלל דבגליל אין נאמנין מ"ט אמר ר"ל מפני שמפסקת ביניהם מדור הכותים וכיון שצריך לעבור בתוכם חיישינן שמא מטמא טומאת ארץ העמים ומקשינן ויתננה לההיא חבית בשידה תיבה או במגדל דהא לא נטמאה בטומאת ארץ העמים

בשלב מסויים העקרון היה האם יש "רצף טריטוריאלי" בין ארץ ישראל לבין המקומות שהתיישבו בהם יהודים. לדוגמא:

• אנשי אלכסנד[ר]יה [הביאו חלותיהן מאלכסנדרייא] ולא קיבלו מהן – בימי בית שני הייתה אלכסנדריה המרכז היהודי החשוב ביותר בחוץ לארץ. הקשר הישיר בין מצרים וארץ ישראל אִפשר העברת מצרכים בדרך הים, וכך ניתן היה אף להתגבר על בעיית טומאת ארץ העמים. מכל מקום, גם תושבי אלכסנדריה הביאו חלות ולא קיבלו מהם.

דעה מיוחדת הייתה לרש"י האם גם צרפת נכללת בתחום שהרי הים התיכון הוא גבול ארץ ישראל.