דגל ישראל

ערך זה, שמקורו בויקיפדיה העברית, הועלה על-ידי אלמוני. היות ותוכנו מתאים לויקיפדיה זו, הוא נבדק, עודכן ונשאר בה

דגל מדינת ישראל הוא הדגל הרשמי של מדינת ישראל, אשר מייצג את המדינה, ריבונותה, מוסדותיה ואזרחיה, הן בישראל והן בעולם. דגל זה הוא בעל רקע לבן, ועליו שני פסים אופקיים בצבע תכלת כהה, וביניהם מגן דוד בגוון זהה.

הרעיון

ראשיתו של הדגל בימי העלייה הראשונה, והוא אומץ כדגלה של התנועה הציונית מיום היווסדה ב-1897. דגל זה הועדף על פני "דגל שבעת הכוכבים" שהציע בנימין זאב הרצל. לאחר קום מדינת ישראל התלבטה מועצת המדינה הזמנית לגבי דגלה של המדינה. דגל התנועה הציונית נבחר באופן רשמי לשמש כדגלה של מדינת ישראל ב-28 באוקטובר 1948, והוא הועדף על פני רעיונות אחרים, בעיקר בשל הפופולריות הרבה שהייתה לו בציבור יהודי.

צורת הדגל

הכרזת העצמאות, ה' באייר תש"ח, 14 במאי 1948. הדגלים המונפים בה אינם תואמים את מאפייני הדגל, שנקבעו רשמית כחצי שנה לאחר הכרזת העצמאות, משום שבסיסי המשולשים אינם מקבילים לפסי התכלת

צורתו של דגל המדינה והיחסים בין ממדיו נקבעו ופורסמו בהצהרה רשמית של מועצת המדינה הזמנית:

	הדגל - 220 סנטימטרים אורכו, 160 סנטימטרים רוחבו. הרקע - לבן ועליו שני פסי תכלת כהה, 25 סנטימטרים רוחב הפס, נטויים לכל אורכו של הדגל מצלע אל צלע. הפס העליון - במרחק 15 סנטימטרים מצלע האורך התחתונה. באמצעיתו של הרקע הלבן, בין שני פסי התכלת ובמרחק שווה משניהם - מגן דוד עשוי שישה פסי תכלת 5.5 סנטימטרים רוחב האחד, המצטרפים לשני משולשים שווי צלעות, שבסיסותיהם מקבילים לשני פסי התכלת שלאורך הדגל
– עתון רשמי מס' 32 מיום י' בחשוון תש"ט (12.11.48), עמ' 62

תוקפם של מאפיינים אלה עוגן בחוק הדגל, ה'תש"ט-1949 (הקרוי כיום חוק הדגל, הסמל והמנון המדינה, תש"ט-1949).

במונחים וקסילולוגיים, דגל ישראל הוא דגל מלבני ביחס 8:11 בין אורכו לרוחבו, שעליו 5 פסים מתחלפים בצבעים לבן-כחול-לבן-כחול-לבן. היחס בין הפסים הוא 3:5:16:5:3. במרכז הפס המרכזי מוטענת הקסגרמה (מגן דוד) שקודקודיה מצביעים על הפסים הכחולים. גון הצבע הכחול אינו מוגדר. הדגל סימטרי לשיקוף בצירי האורך והרוחב.

הפסים הנטויים לאורכו של הדגל לקוחים מתוך הטלית המעוטרת בפסים. צבעי הדגל מבוססים על צבעי בגדי הכהן הגדול ביום הכיפורים. בפועל, גון הצבע הכחול משתנה מדגל לדגל ואינו קבוע, לפעמים הוא כחול כהה ולפעמים הוא כחול בהיר.

הדגל מונף לצד דגל בריטניה על ידי אנשי משטרת היישובים העבריים, מאי 1945

תג הכתף של אנשי הבריגדה היהודית

דגל התנועה הציונית מונף בכינוס אסיפת הנבחרים בשנת 1944

אתר הנפת הדגל על ידי מיכאל הלפרן בנס ציונה צילם:אבישי טייכר

ההיסטוריה של דגל ישראל

השימוש בדגל עד להקמת מדינת ישראל

ערך מורחב:דגל עברי

ככל הנראה, הסופר האוסטרי היהודי לודוויג אוגוסט פרנקל היה הראשון שהעלה את הרעיון כי הצבעים הלאומיים היהודיים הם כחול ולבן, במתכונת המזכירה דגל, וזאת בשיר שפרסם בשנת 1864, לאחר ביקור בירושלים, בשם "צבעי ארץ יהודה". את השימוש המעשי בדגל זה, במתכונתו המוכרת, ניתן לשייך לימי העלייה הראשונה. הסופר מרדכי בן הלל הכהן תיעד מסיבה לכבוד יום הולדתו ה-100 של משה מונטיפיורי, בשנת 1884, ובה "בפעם הראשונה גילינו לפני הקהל הרחב את צבעינו הלאומיים, כי רבים לא ידעו כי תכלת ולבן הם צבעי עמנו".^{[דרוש מקור]} בחירת הצבעים, הן על ידי פרנקל והן על ידי אנשי העלייה הראשונה, לא הייתה מקרית, שכן המדובר במסורת יהודית עתיקת יומין של הטלית בעלת פתיל תכלת, שמקורה בספר במדבר פרק ט"ו: "ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת". סמל מגן דוד ששולב בדגל, נמצא בתרבויות העמים מאז תקופת העת העתיקה; אולם זוהה עם היהדות מאז, בפריטי אמנות ותשמישי קדושה רבים.

אם מתוך ששמע על האירוע, או שגיבש את הרעיון בעצמו, הניף בשנת 1885 ישראל בלקינד, מחלוצי תנועת ביל"ו, את הדגל במתכונת דומה לדגל ישראל כיום ("יריעת אריג לבנה: שתיים-שתיים רצועות של תכלת משני קצותיה דוגמת הטלית שלנו ומגן דוד של תכלת באמצע"), בחגיגות שלוש שנים להיווסדה של המושבה ראשון לציון. דגל זה, שכונה "דגל ראשון לציון". בדגל דומה השתמש מיכאל הלפרן באירוע בנס ציונה בשנת 1891, וכן השתמש בו "מסדר בני ציון" בבוסטון באותה השנה.

אין לדעת עד כמה היו אירועים אלו ידועים לבאי הקונגרס הציוני הראשון בבזל (1897), שם התקבל הדגל בעל שני פסי התכלת על רקע לבן ובתוכו מגן דוד, ונדחתה הצעתו של בנימין זאב הרצל - דגל עם שבעה כוכבי זהב. את נסיבות היווצרותו של דגל ישראל, שבתחילה היה דגלה של התנועה הציונית, תיאר דוד וולפסון, תוך שהוא מתאר את עצמו כאבי הרעיון של עיצוב הדגל על פי הטלית:

	בפקודת מנהיגנו הרצל באתי לבזל, כדי לעשות את כל ההכנות לקונגרס הראשון. בין השאלות הרבות שהעסיקוני אז הייתה אחת... באיזה דגל נקשט את אולם הקונגרס? מה הם צבעיו? הן דגל אין לנו. הרעיון הזה הכאיבני מאוד. צריך ליצור את הדגל. ואולם באיזה צבעים נבחר? והנה הבהיק רעיון במוחי: הרי יש לנו דגל. לבן כחול. הטלית אשר בה נתעטף בתפילתנו - טלית זו היא סמלנו. נוציא נא את הטלית מנרתיקה ונגולל אותה לעיני ישראל ולעיני כל העמים. הזמנתי אז דגל כחול לבן ומגן דוד מצויר עליו. וכך בא לעולם דגלנו הלאומי.
– דוד וולפסון

בסוף מלחמת העולם הראשונה, לאחר ששבו יהודי גירוש תל אביב חזרה מכפר סבא ליפו, הגה מנהיג הקהילה ר' מנחם יצחק קליונר את הרעיון להניף דגל על חלונות הבתים אליהם שבו, ושרטט את צורתו של הדגל המוכרת כיום. בשנת 1920 הזמין כמות מסחרית ראשונה מבית חרושת באיטליה.^{[דרוש מקור]}

בתקופת היישוב שימש הדגל את התנועה הציונית, והונף בגלוי באירועים רשמיים. הבריגדה היהודית השתמשה בתג כתף המזכיר בעיצובו ובצבעיו את הדגל.

אנשי הבריגדה נהגו להניף את דגל ישראל לצד הדגל הבריטי, ואף התעמתו עם מפקדיהם הבריטים על רקע זה. בעת הכרזת העצמאות קושט האולם בדגל גדול, שנמתח על הקיר מאחורי הנואמים, ושימש כמרכיב עיצובי בולט, שהדגיש את העצמאות שזה עתה הושגה.

קבלת הדגל כדגל מדינת ישראל

לאחר הקמת המדינה היה חשש שאם ייקבע דגל התנועה הציונית כדגלה של מדינת ישראל, יעורר הדבר בעיות פוליטיות ומשפטיות לחברי התנועה הציונית שהם אזרחי מדינות אחרות. לפיכך נקבעו תחילה דגלי המדינה להנפה על גבי ספינות - דגל חיל הים ודגל צי הסוחר, ואילו הדיון בדגל הכללי התארך, ונשקלו הצעות שונות לגבי עיצובו.

ועדת הדגל והסמל של מועצת המדינה הזמנית הזמינה הצעות, וקיבלה מספר גדול של רעיונות לעיצוב הדגל. רובן התבססו על דגל התנועה הציונית בשינויים קלים.

תוספות מיוחדות שהוצעו:

• הצעתו של אוטה וליש - שני פסים כחולים עבים וביניהם, על רקע לבן, שבעה כוכבים זהובים דומים למגני דוד, לזכר הצעתו של בנימין זאב הרצל לדגל בספרו "מדינת היהודים". הצעה זו נבחרה כהצעה הזוכה על ידי הוועדה.
• החלפת צבעו של המגן דוד לצהוב, כך שיזכיר את "הטלאי הצהוב", לזכר קורבנות השואה.
• הוספת דמותו של "גור אריה יהודה" (כפי שמופיע כיום על סמל העיר ירושלים) במרכז מגן דוד באופן שמזכיר את סמלו של הקונגרס הציוני הראשון.
• מרדכי נמצא-בי הציע, בספרו הדגל, את שילובו של הדגל הציוני בתוך דגל המדינה בדומה לשילוב של דגל הממלכה המאוחדת בדגלי ממלכות חבר העמים הבריטי.

בסופו של דבר הוחלט לאמץ בכל זאת את דגל התנועה הציונית בלא כל שינוי, בעיקר בשל הפופולריות הרבה שהייתה לו בציבור היהודי, וכיוון שגם מדינות וארגונים זרים החלו לזהות אותו כדגל הלאומי של העם היהודי. ההחלטה התקבלה לאחר התכתבות שערך משה שרת עם קהילות יהודיות ציוניות בעולם, במיוחד בארצות הברית, וקבלת אישורן ואפילו עידודן לכך שדגל התנועה הציונית העולמית ישמש גם כדגל מדינת ישראל. ההחלטה הסופית לגבי דגל המדינה התקבלה ב-28 באוקטובר 1948. הייתה כוונה לכלול את שבעת כוכבי הזהב של הרצל על סמל המדינה במקום על דגלה, אולם בסופו של דבר נבחר סמל שלא כלל אותם, והשריד היחיד להם הוא בסמלי ערים בישראל.

חוק הדגל

דגל ישראל שהונף באו"ם ב-1949 בהצטרפות ישראל לאו"ם

מעמדם המשפטי והמדיני של דגל מדינת ישראל וסמלהּ על פי החוק, נקבע בחוק הדגל, הסמל והמנון המדינה, תש"ט-1949, שהתקבל ביום 24 במאי 1949.‏

החוק קובע את דגל המדינה, סמל המדינה והמנון המדינה. החוק אוסר על שימוש בדגל למטרות מסחריות, פרט לייצור דגלים ומכירתם, ולמקרים בהם התקבלה רשותו של שר הפנים. החוק קובע מקומות שבהם יש חובה להניף את הדגל (כמשרדי ממשלה), וכן קובע איסור פלילי על פגיעה בכבודו של דגל המדינה. כללי השימוש הנאות בדגל הלאומי דומים בדרך כלל לכללים הנהוגים במדינות אחרות, אך שונים מהם בכמה היבטים מהותיים. בארצות הברית שריפתו או ביזויו של הדגל הלאומי בידי אזרחים פרטיים נחשבים כביטוי קיצוני, אך מוגן במסגרת עקרון חופש הביטוי. החוק הישראלי אינו מאפשר חופש ביטוי דומה. עם זאת, התקנות לגבי השימוש בדגל בידי גורמים רשמיים מחמירות יותר מאשר בישראל. בארצות הברית קובע החוק, למשל, כי אסור לדגלנים רשמיים להניח את הדגל על הרצפה, וכי גורמים רשמיים צריכים לדאוג לקבורת דגל שנתבלה באדמה. בישראל החמרות כאלה אינן נהוגות (למעט פקודת מטכ"ל לגנוז דגל שהתבלה, החלה על חיילים). בבריטניה נוהגים אזרחים להשתמש בדגל הלאומי (ה"יוניון ג'ק") לעיטור חפצים שונים, ואפילו שקיות במרכולים או בגדים תחתונים. בישראל שימוש כזה בדגל אינו מקובל.

החוק בישראל קובע את בכירותו של הדגל בהנפתו עם דגלי מוסדות וארגונים, כך שיש להניף את דגל המדינה ראשון ולהורידו מן התורן אחרון. בעת הנפת דגל המדינה עם דגלי מדינות אחרות יש להתייחס אל כל הדגלים באופן שווה.

על פי תיקון לחוק משנת 1997, שהוסף ביוזמת חברת הכנסת לימור לבנת, יש להניף את הדגל על הבניין הראשי או בחזית הבניין הראשי בכל בתי הספר ומוסדות החינוך המוכרים על ידי משרד החינוך, לרבות מוסדות מוכרים אך בלתי רשמיים. עם זאת, החוק אינו מחייב את הנפת הדגל במוסדות המוכרים על ידי משרד הדתות, כך שמוסדות החינוך החרדיים רשאים להימנע מהנפת הדגל.

תקנות הדגל והסמל (השימוש בדגל המדינה), תשי"ג–1953, שהתקבלו ב-16 באפריל 1953, קובעות פרטים טכניים רבים לגבי הצורה בה יונף הדגל, ודרכי השימוש הראויות בו.

חצר בניין האו"ם בניו יורק. משמאל לימין, דגלי הונגריה, איסלנד, הודו, אינדונזיה, איראן, עיראק, אירלנד, ישראל, איטליה וג'מייקה (על-פי הא"ב של שמות המדינות באנגלית), 2007

דגל הענק סמוך למצדה, 2007

הנפת דגל הדיו באילת בסיום מבצע עובדה במלחמת העצמאות, 1949

דגל ישראל ענק נמתח על בניין היכל המשפט בנצרת עילית, הצופה על העיר הערבית נצרת, 2005

חלק ניכר מתושבי המדינה היהודים רואה בדגל את הביטוי הלאומי לעצמאות העם, ואת סמלו. כך, למשל, אחד הביטויים החזותיים החזקים להחלת הריבונות על שטחי המדינה במהלך מלחמת העצמאות היה הנפת דגל הדיו באילת.

בתמונות ובציורים מקובל להציג את דגל ישראל כשהתורן לשמאלו, כמקובל ברוב מדינות העולם, אך בניגוד לכיוון הכתיבה בעברית ובערבית שהן שתי השפות הרשמיות בישראל. במדינות אחרות שבהן נהוג לכתוב מימין לשמאל (בפרט במדינות ערב) מציגים את הדגל כשהתורן לימינו. כיוון שדגל ישראל הוא סימטרי הן על ציר האורך והן על ציר הרוחב, שינוי מיקום התורן אינו משנה את צורת הדגל. בנוסף להנפת הדגל, נהוגה גם תלייתו במאונך לכל גובהו של בניין. במצב כזה נוהגים לעתים קרובות למתוח את הדגל הרבה מעבר לפרופורציות הקבועות בחוק, ויש הנוהגים במצב זה לסובב את המגן דוד כך שקודקודיו ימשיכו להצביע מעלה ומטה (במקום לעבר הפסים הכחולים). נוהג זה שנוי במחלוקת: לקראת יום העצמאות 2008 חילק בנק הפועלים דגלי ישראל (תוצרת סין) בהם מגן דוד עם קודקודים מופנים מעלה ומטה. הן ערוץ 7 והן מבקרים אחרים טענו כי מדובר בהפרה של חוק הדגל.

בדצמבר 2010 אישרה הכנסת תיקון לחוק הדגל, הסמל והמנון המדינה, אשר מחייב מוסדות המתוקצבים באופן מלא או חלקי על ידי המדינה לרכוש דגלי לאום רק מתוצרת ישראל.

היחס לדגל

על מוסדות עירוניים מקובל להניף את דגל המדינה ביחד עם דגל הרשות המקומית. כשבוע לפני יום העצמאות נוהגות הרשויות המקומיות לעטר את עמודי התאורה בדגלי המדינה ובדגלי הרשות המקומית. מקובל להניף את הדגל על בתים פרטיים ביום העצמאות. הדבר אינו נדרש בחוק או בתקנה, אולם רשויות המדינה מעודדות את האזרחים לנהוג כך. כמו כן התגבש בסוף המאה העשרים מנהג לתלות את הדגל על מכוניות פרטיות ביום העצמאות באמצעות מתקן מיוחד.

במהלך השנים נעשו כמה מחוות הקשורות לדגל, לרוב כביטוי לעמידה איתנה. כך, למשל, נעטף בניין תיאטרון "הבימה" בתל אביב בדגל ישראל ענק, במהלך מלחמת המפרץ הראשונה, שבה נורו טילים על תל אביב. עזאם עזאם, שנכלא במצרים באשמת ריגול נעטף בדגל ישראל בעת ששב מכלאו בשנת 2004.

בנוסף לכך אימצו אזרחים ישראלים מנהגים המקובלים במדינות אחרות לגבי דגל הלאום. למשל, הגולש גל פרידמן התעטף בדגל בעת שזכה במדליית הזהב באולימפיאדת אתונה 2004. התעטפות בדגלי לאום היא מנהג רווח בקרב ספורטאים המייצגים מדינות בתחרויות רשמיות. האסטרונאוט אילן רמון לקח עמו לחלל את דגל מדינת ישראל, ביחד עם חפצים רבי משמעות אחרים כציור של ילד שנספה בשואה, מכתב מאת רון ארד, גביע לקידוש וספר תורה קטן. גם מנהג זה, לקחת את דגל הלאום וחפצים משמעותיים אחרים, רווח בקרב אסטרונאוטים ממדינות שונות בעת מסעות לחלל.

הביטוי "כחול לבן" כצבעי הדגל, מסמל את תוצרת מדינת ישראל, ונכנס ללשון הדיבור בביטויים כגון "קנה כחול לבן".

בימי המחאה כנגד תוכנית ההתנתקות השתמשו שני הצדדים בדגל ישראל לביטוי התנגדותם או תמיכתם בתוכנית. "הסרטים הכתומים" שליוו את מחנה מתנגדי התוכנית, הוצמדו בתחילה לדגל, ולאחר מכן הופיעו "דגלים כתומים" בתבנית הדגל, אך בצבע הכתום. תומכי התוכנית ביטאו את תמיכתם באמצעות הצגת סרטים כחולים, או כחולים לבנים, באופן שנועד להזכיר את דגל ישראל.

בסמוך ליום העצמאות ה-60 של מדינת ישראל (2008) נפרש דגל ישראל בגודל 100 על 200 מטרים למרגלות הרי אדום באילת. זהו הדגל הגדול ביותר בעולם כיום (מרץ 2008).

צה"ל ודגל המדינה

פקודת מטכ"ל מס' 33.0401 קובעת את היחס לדגל ישראל, לדגל צה"ל, לתמונות אישים, ולדגלי החילות והפיקודים. במדינת ישראל, המבוססת על שירות צבאי המוני, ואשר בה רוב הטקסים הממלכתיים (ובמיוחד הטקסים המרכזיים ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, ביום העצמאות ואף ביום הזיכרון לשואה ולגבורה) נערכים במתכונת צבאית ובהשתתפות חיילי צה"ל, מהווה יחסו של צה"ל אל הדגל את הנורמה המקובלת, ומטמיע בחיילים, ובציבור כולו, את החינוך ליחס של כבוד אל הדגל.

על פי הפקודה מונף הדגל בכל יחידה של צה"ל בכל יום לאחר שעת ההשכמה, ומורד עם סיום היום בטרם שקיעת החמה. טקס זה תופס מקום מרכזי בשגרת יומם של החיילים. על פי הפקודה יורכנו הדגלים ויונפו בחצי התורן בימי אבל, בערב יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ובערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה, ובמועדי אבל מיוחדים שיקבעו על ידי הממשלה. הפקודה אף קובעת כי דגל שאינו ראוי עוד להנפה ייגנז במקום המיוחד לכך, בדומה למנהג היהודי העתיק לגניזת ספרי קודש, ואילו דגלים מיוחדים בעלי ערך היסטורי יישמרו לפי הוראות מחלקת ההיסטוריה של צה"ל.

יחס המיעוטים בישראל לדגל

דגל המדינה אינו אהוד במגזר החרדי ובמגזר הערבי. מוסדות חינוך חרדיים אינם חייבים להניף את הדגל, ואילו מוסדות חינוך ערביים ממלכתיים מניפים אותו פעמים רבות בצורה צנועה יותר מהמקובל במגזר היהודי. במגזר הדרוזי מקובל להניף את דגל ישראל לצד הדגל הדרוזי, שהוא דגל המשותף לכל הקהילות הדרוזיות בעולם.

אף כי דגל המדינה מבוסס על סמלים יהודיים, חרדים רבים רואים בו את סמלה של התנועה הציונית, תנועה שהם מתנגדים לה אידאולוגית, ולכן נמנעים משימוש בסמליה. עם זאת, הרב יוסף שלמה כהנמן, ראש ישיבת פוניבז', הקפיד להניף כל שנה ביום העצמאות את דגל המדינה על גג הישיבה, ובעקבותיו נהג כך גם מחליפו - הרב אלעזר מנחם מן שך.

בציבור הערבי טוענים כי הדגל אינו מייצג אותם, כיוון שאין בו כל ייצוג לעם הערבי, לאסלאם או לנצרות. בעניין זה עלו בעבר הצעות לשינוי הדגל באמצעות הוספת סמל הסהר המזוהה עם האסלאם בצד המגן דוד, או לחלופין לאמץ עיצוב נייטרלי יותר מבחינה דתית.

על הצעות אלו כתב שלמה אבינרי:

	כך גם בעניין הדגל, אפשר להבין את הקושי של ערביי ישראל להזדהות עם דגל תכלת לבן עם מגן דוד. אבל גם בדגליהן של מדינות דמוקרטיות רבות מופיע הצלב: שווייץ ושבדיה, דנמרק ונורבגיה, וכמובן, הצלב הכפול של אנגליה וסקוטלנד בדגל הבריטי. האם זה מונע מיהודי אזרחי המדינות הללו להישבע אמונים לדגל? כמובן, זה קשה עליו, כי גם במדינה דמוקרטית קשה להיות מיעוט. ברמה סמלית זו, ערביי ישראל הם בחברה טובה. מכל מקום, אין שום נורמה דמוקרטית המחייבת לשנות את טיב סמליה של מדינת לאום."

לכך ענה סמי סמוחה, כי אין להשוות בין מדינות המערב האמונות על מסורת הדמוקרטיה הליברלית בה היסוד האתני הוא משני, ובין ישראל, "שהאתניות טבועה במהותה, בזהותה, בארגון המוסדי שלה ובמדיניות הציבורית המופעלת בה". לדברי סמוחה כל עוד אין זהות "ישראלית" המעמידה את כל אזרחיה על בסיס שווה, יש לעובדה כי דגל המדינה מבוסס על סמלים יהודיים בלעדיים משמעות מפלה.

הצעות לשינוי הדגל, שממילא לא כללו עיצוב קונקרטי לדגל חדש, לא הגיעו לדיון במוסדות המדינה, אך הן שבות ועולות מדי פעם לדיון ציבורי, במסגרת הדיון בשאלה האם מדינת ישראל היא, כהגדרת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו "מדינה יהודית ודמוקרטית", או שמא, כדרישתם של חוגים מסוימים, עליה להיות "מדינת כל אזרחיה". הדרישה לשינוי הדגל נתפסת בקרב רבים כאיום על עצם מהותה של המדינה. על רקע זה באה הוראתה של לימור לבנת כאשר הייתה שרת החינוך, בשנת 2001, לאכוף את התיקון לחוק הדגל שיזמה, ולהורות על הנפת הדגל בחזיתות כל בתי הספר במדינת ישראל, גם אלו שבהם לומדים ערבים או חרדים.

גלריית תמונות

בית העלמין של כפר גלעדי צילם:אביעד

Isr flag auschwitz.jpg

הדגל מונף במחנה ההשמדה אושוויץ-בירקנאו צילם:תום כוהן

פסיפס בצורת דגל ישראל שנבנה בעיר דימונה צילם:יצחק ג'קי אדרי.

דגל ישראל בכותל המערבי צילם: Hynek Moravec

Car with Israeli flags in Jaffa.jpg

הדגל מודבק לשמשת מכונית ביפו צילם:Nilfanion

ES-1391.jpg

דגל ישראל מונף על בית צילם:Eliya Selhub

דגל ישראל מונף לצד דגל חיל ההנדסה הישראלי באנדרטת "דרך הגבורה" צילם:MathKnight

Vedayjerusalem.jpg

הדגל מונף בעת נאומו של יצחק בן צבי בפני המונים בירושלים ביום הניצחון באירופה, 1945

Flagmasada.jpg

דגל ישראל מתנוסס מעל מצדה צילם:Gsella

פסלו של מיכאל הלפרן בנס ציונה

דגל ישראל ברחבת הכותל המערבי צילם:סוקול לישי

חגיגות ה-60 לעצמאות ישראל בראשון לציון צילם:MathKnight

דגלי ישראל תלויים על מרפסת ביום העצמאות צילם: MathKnight

פסלו של נפוליון מניף את דגל ישראל בפסל המוצב על תל עכו צילם:אלמוג

דגל ישראל מונף בחצי התורן במהלך יום הזיכרון לחללי צה"ל בבית העלמין הצבאי ברחובות צילם:User:Damzow

ISR Flag on plane.jpg

דגל ישראל על מטוס מעל מוזיאון חיל האוויר ביום העצמאות

ראו גם

• דגל הדיו
• טלית
• מגן דוד
• ציונות
• יום העצמאות
• סמל מדינת ישראל
• נס הנשיא
• התקווה
• גלריית דגלי ישראל

לקריאה נוספת

• אליק מישורי, שורו הביטו וראו, איקונות וסמלים חזותיים ציוניים בתרבות הישראלית, תל אביב: הוצאת עם עובד, ספריית אופקים, תש"ס 2000, חלק ג' פרק ה'.

הערות שוליים

הערך נלקח מוויקיפדיה העברית