גי'ת

קטעים בערך הזה מבוססים על ערכים מקבילים בוויקיפדיה העברית

ג'ית הוא כפר ערבי בשומרון, ליד קדומים. הכפר שוכן על כביש 55, על הדרך העתיקה בין יפו וקלקיליה לשכם, ושייך לנפת קלקיליה. בכפר חיים כ- 2,500 תושבים מוסלמים.

היסטוריה

ג'ית מזוהה עם גיתה הקדומה, הנזכרת אצל אוסביוס כמקום הולדתו של שמעון מאגוס שפעל באימפריה הרומית בתקופת הקיסר קלאודיוס. בימי הביניים היה ג'ית מרכז שומרוני חשוב, המוזכר בספרו של אשתורי הפרחי "כפתור ופרח".

מעיין ובריכה בכפר

צילם:דניאל ונטורה - 1985

הבריכה במעלה הכפר

המעיין בשולי הכפר - ראו הסבר מטה

מקור התושבים

מקורם של תושבים הכפר במהגרים מחג'אז ומעבר הירדן, שהגיעו לאזור במאות ה-18 וה-19 וחלקם עברו לאום אל פאחם, ובלעמה בשומרון וקאקון שבשרון.

צומת ג'ית

צומת ג'ית בסמוך לכפר הוא צומת הכבישים 55 ו־60 המקשר בין אזור אריאל-קרני שומרון-קדומים צפונה לשבי שומרון, עינב ואבני חפץ, ומזרחה לחווארה וכביש 60 מדרום לשכם. בעקבות האינתיאפדה השנייה, אסורה לישראלים הנסיעה מהצומת מזרחה בכביש 55, לעבר שכם. כביש 60 העובר בצומת הינו כביש עוקף שנסלל לאחר חתימת הסכמי אוסלו, כתחליף לכביש המקורי שעבר בתוך שכם.

מתוך "טיולים בארץישראל"

נחזור ברשותכם לתקופת התנ"ך, מימיננו אם כן היישוב 'אלמתן' ומעליו בראש הכיפה שוכנת 'פרעתון', מעבר לפרעתון ומשמאל (מזרחה), נבחין בכפר ישראלי נוסף השוכן על גבי כיפה גבוהה (כיום נראה מהכפר אל פונדוק כיפה גבוהה עם עצים משמאל לפרעתה, כיפה זו מכונה 'רג'ל אל ארבעין'), הכפר נקרא 'תתל' (בסמוך לו מצפון-מזרח מצוי הכפר תל המשמר את שמו). ובכן, נמשיך בדרכינו צפון-מזרחה, לאחר שחלפנו על פני 'פרעתון' ו-'אלמתן', נראה לפנינו כפר על כיפה ולצידו (ממערב) אוכף (טופוגראפי) גדול, באוכף עוברת הדרך בה אנו עוסקים. כפר זה הינו כפר ישראלי הנקרא 'גת' (כיום הכפר ג'ית) ומזוהה על ידי אבסביוס בספרו "אונומסטיקון" עם 'גת רימון' המקראית, עיר בנחלת מנשה המובדלת ללויים (נזכרת באותו הקשר גם בנחלת דן).

למרגלות הכפר בסמוך לדרך מצוי מתקן מים עתיק – "הבריכה הגדולה אשר בגת".(ראו לעיל) כבר בשנות ה-70 של המאה ה-20 זיהה אברהם שבות מקדומים את המתקן הזה כמפעל מים מימי המלוכה (ימי בית ראשון – מימי דויד המלך עד חורבן ממלכת ישראל) – מפעל מים זה כולל בריכה ומנהרת מקור (ניקבה), במאמר שפורסם בקובץ מאמרים "מחקרי שומרון", הוצאת הקיבוץ המאוחד, עורכים שמעון דר וזאב ספראי, תשמ"ו בשם "הבריכה הגדולה בכפר ג'ית" אברהם שבות

א' שבות הראה כי ישנו דמיון רב לבריכה הגדולה בגבעון (צורה עגולה, מנהרת מקור, מידות ועוד). לדעתו, מבצע כחפירת הבריכה והמנהרה מצריך ידע, תכנון ובמיוחד יכולת ארגון וביצוע. פעולה בקנה מידה כזה אינה מתאימה לתקופות שלאחר כיבוש הארץ על ידי הערבים, ניתן להניח כי התקופות בהן נעשה מבצע זה הן תקופת המלוכה – ימי בית ראשון (על פי יכולת הארגון והביצוע, דמיון לברכה בגבעון) והתקופות הרומית והביזאנטית.

ובכן, נשאלת השאלה – מדוע להקים מתקן מים כה גדול אם אין בסמוך לו עיר מרכזית מרובת תושבים? (כמו מפעלי המים הגדולים בגבעון, מגידו, חצור, יבלעם, באר שבע וכו'). התשובה נעוצה בשני גורמים, האחד הוא התנאים הטבעיים והשני הוא הדרך בה אנו עוסקים. כמה מילים על התנאים טבעיים = אנו מצויים בשולי קער שכם, אזור זה מתאפיין ברצועה של גבעות קירטון, הדרך בה אנו עוסקים חוצה את אותה רצועה ממערב למזרח. לרצועה זו נכנסנו כבר בעיקול הדרך (כק"מ לפני הכפר אל-פונדוק, בעיקול מוצב שלט פנייה לחי-בר ביקיר) לפני החאן (אל-פונדוק). אזור גבעות הקירטון יוצר נוף גבעי ייחודי (דומה לנוף הקירטוני בשפלת יהודה לדוגמה) מצד אחד. אך מצד שני, עקב אטימותו היחסית של המסלע הקירטוני למים, מי הגשמים כמעט ואינם מחלחלים דרכו אלא זורמים על פני השטח (כנגר עילי), דבר זה גורם למיעוט מעיינות.ברצועה זו. אם נשלב את הדרך המרכזית ואת מיעוט המעיינות ובעיית המים – נקבל צורך להקים מתקן מים מרכזי שישרת את העוברים בדרך, מתקן כזה כאמור יכול להתבצע רק בתקופות בהם הדרך מרכזית ולשלטון ישנה היכולת כמו תקופת המלוכה בישראל (ימי דויד המלך עד חורבן ממלכת ישראל ב-722 לפנה"ס).

נחזור לסרט, לאחר ששתינו לרוויה והשקינו את גמלינו ממתקן המים שלמרגלות 'גת' נמשיך בדרכינו, הדרך בשלב זה פונה צפונה לכיוון שומרון ושכם, אנו עושים דרכינו לכיוון כפר ישראלי נוסף הנקרא 'קצה' (כיום הכפר קוצ'ין), מכאן נרד צפונה עד אשר נתחבר לדרך המרכזית שבנחל שכם (דרך שכם-שומרון). נבחין בזרימה האיתנה שבנחל ! (עדות לכך הם שרידי טחנות הקמח בכפר דיר שרף). נעצור כאן ונחזור לימינו....

• המקור: טיולים בארץישראל