גדעון - מופת למנהיג שקול

בקישורים מטה הובאו מאמרים המקבילים לנושא מאת המחבר

סיפורו של גדעון, המשתרע על שלושה פרקים:ו'-ח'. הוא מרכזי בספר שופטים וזאת מכמה בחינות

הארוך ביותר
כמות האירועים
המרכזי מבין שבע הדמויות המרכזיות

בסיפור יש הדגשה לחריפות השעבוד לעומת חטאו של העם. בשלב הבא, גדעון עובר מחוסר אמונה, פקפוק באלוקים ועובר להיות בעל אמונה. ואפילו נוקט בצעדים מעשיים נגד עבודת אלילים והקמת מזבח לאלוקים. לגדעון יש זכות ראשונים בלחימה בבעל.

השיעבוד לעומת החטא[]

החומרה הראשונה היא בשעבוד הקשה, למרות משכו הקצר - רק שבע שנים. הם נאלצים לברוח למערות (כמו בימי השלטון הרומאי). מדובר בעם המדייני, בשבט נוודי, שאינו יודע לשלוט, אבל יודע היטב להתעלל בתושבים.

	וַתָּעָז יַד-מִדְיָן, עַל-יִשְׂרָאֵל; מִפְּנֵי מִדְיָן עָשׂוּ לָהֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֶת-הַמִּנְהָרוֹת אֲשֶׁר בֶּהָרִים, וְאֶת-הַמְּעָרוֹת, וְאֶת-הַמְּצָדוֹת. וְהָיָה, אִם-זָרַע יִשְׂרָאֵל--וְעָלָה מִדְיָן וַעֲמָלֵק וּבְנֵי-קֶדֶם, וְעָלוּ עָלָיו. וַיַּחֲנוּ עֲלֵיהֶם, וַיַּשְׁחִיתוּ אֶת-יְבוּל הָאָרֶץ, עַד-בּוֹאֲךָ, עַזָּה; וְלֹא-יַשְׁאִירוּ מִחְיָה בְּיִשְׂרָאֵל, וְשֶׂה וָשׁוֹר וַחֲמוֹר. כִּי הֵם וּמִקְנֵיהֶם יַעֲלוּ וְאָהֳלֵיהֶם, יבאו (וּבָאוּ) כְדֵי-אַרְבֶּה לָרֹב, וְלָהֶם וְלִגְמַלֵּיהֶם, אֵין מִסְפָּר; וַיָּבֹאוּ בָאָרֶץ, לְשַׁחֲתָהּ. וַיִּדַּל יִשְׂרָאֵל מְאֹד, מִפְּנֵי מִדְיָן; וַיִּזְעֲקוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֶל-יְהוָה. (ו', ב'-ו'

החומרה השנייה, שאולי יש לה קשר לראשונה, העם אינו מגיב לדברי הנביא, כנראה אדישות. אין התנגדות. האמפתיה היא הכואבת. והנה התוכחה

	וַיֹּאמֶר לָהֶם כֹּה-אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, אָנֹכִי הֶעֱלֵיתִי אֶתְכֶם מִמִּצְרַיִם, וָאֹצִיא אֶתְכֶם, מִבֵּית עֲבָדִים. ט וָאַצִּל אֶתְכֶם מִיַּד מִצְרַיִם, וּמִיַּד כָּל-לֹחֲצֵיכֶם; וָאֲגָרֵשׁ אוֹתָם מִפְּנֵיכֶם, וָאֶתְּנָה לָכֶם אֶת-אַרְצָם. י וָאֹמְרָה לָכֶם, אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם--לֹא תִירְאוּ אֶת-אֱלֹהֵי הָאֱמֹרִי, אֲשֶׁר אַתֶּם יוֹשְׁבִים בְּאַרְצָם; וְלֹא שְׁמַעְתֶּם, בְּקוֹלִי. שם, ח'-ט'

. מקביל לשתי הדברות הראשונות של עשרת הדברות-הבסיסיות.

למה יש דגש בפקפוק של גדעון באלוקים[]

מכאן שיש לו מסר בסיסי: משמעות יציאת מצרים, גדעון טען כי אלוקים נטש אותנו. גם הנביא אומר, שהעם הפסיק לשמוע בקול אלוקים. יוצא מכאן שגדעון מדבר ההפך (אפילו עזות פנים) מהמסר של הנביא. ובכל זאת נאמר לו:" וַיִּפֶן אֵלָיו, ה', וַיֹּאמֶר לֵךְ בְּכֹחֲךָ זֶה, וְהוֹשַׁעְתָּ אֶת-יִשְׂרָאֵל מִכַּף מִדְיָן: הֲלֹא, שְׁלַחְתִּיךָ.(י"ד). חז"ל ביארו:"בכחך זה - בכח הזכות הזה שלמדת סניגוריא על בני, כך דרש רבי תנחומא (מדרש תנחומא שופטים ד) וזה באה כתשובה לדברי גדעון:" וַיֹּאמֶר אֵלָיו גִּדְעוֹן, בִּי אֲדֹנִי, וְיֵשׁ ה' עִמָּנוּ, וְלָמָּה מְצָאַתְנוּ כָּל-זֹאת; וְאַיֵּה כָל-נִפְלְאֹתָיו אֲשֶׁר סִפְּרוּ-לָנוּ אֲבוֹתֵינוּ לֵאמֹר, הֲלֹא מִמִּצְרַיִם הֶעֱלָנוּ ה', וְעַתָּה נְטָשָׁנוּ יְהוָה, וַיִּתְּנֵנוּ בְּכַף-מִדְיָן (י"ג)

נראה את השינוי שחל בו

	וַיִּקַּח גִּדְעוֹן עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים, מֵעֲבָדָיו, וַיַּעַשׂ, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו ה'; וַיְהִי כַּאֲשֶׁר יָרֵא אֶת-בֵּית אָבִיו וְאֶת-אַנְשֵׁי הָעִיר, מֵעֲשׂוֹת יוֹמָם--וַיַּעַשׂ לָיְלָה.(ו', כ"ז)

ויעש מבר על הכוונה, שיחל ביום הקרוב, בפועל המבצע נעשה בלילה.

מחנה מדיין כלל:"וְזֶבַח וְצַלְמֻנָּע בַּקַּרְקֹר, וּמַחֲנֵיהֶם עִמָּם כַּחֲמֵשֶׁת עָשָׂר אֶלֶף--כֹּל הַנּוֹתָרִים, מִכֹּל מַחֲנֵה בְנֵי-קֶדֶם; וְהַנֹּפְלִים, מֵאָה וְעֶשְׂרִים אֶלֶף אִישׁ שֹׁלֵף חָרֶב.(ח',י') - 132 אלף איש. ומה הגיב גדעון:

וְרוּחַ ה', לָבְשָׁה אֶת-גִּדְעוֹן; וַיִּתְקַע, בַּשּׁוֹפָר, וַיִּזָּעֵק אֲבִיעֶזֶר, אַחֲרָי (ו',ל"ד)
וּמַלְאָכִים שָׁלַח בְּכָל-מְנַשֶּׁה, וַיִּזָּעֵק גַּם-הוּא אַחֲרָיו(שם, ל"ה) - השבט בא איתו
וּמַלְאָכִים שָׁלַח, בְּאָשֵׁר וּבִזְבֻלוּן וּבְנַפְתָּלִי, וַיַּעֲלוּ, לִקְרָאתָם - עוד שבטים (שם)

ואז מבקש אות לנצחון. הוא נע בין בטחון לספקות. אין אחידות ביחסו של גדעון.

יש לגדעון כעין מטולטלת

	וַיָּשָׁב מִן-הָעָם, עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם אֶלֶף (ז',ג'

. הוא משלח ונשארים 300 !!! וגם הם וּבִשְׁלֹשׁ-מֵאוֹת הָאִישׁ, הֶחֱזִיק

סיום חוסר הבטחון של גדעון[]

	וַיְהִי, בַּלַּיְלָה הַהוּא, וַיֹּאמֶר אֵלָיו יְהוָה, קוּם רֵד בַּמַּחֲנֶה: כִּי נְתַתִּיו, בְּיָדֶךָ. י וְאִם-יָרֵא אַתָּה, לָרֶדֶת--רֵד אַתָּה וּפֻרָה נַעַרְךָ, אֶל-הַמַּחֲנֶה (ז',ט')

או שאתה יורד למלחמה או תרד ותאזין למה שתשמע במחנה. יש שתי אפשרויות: לרדת בבטחון או לרדת מפתד.

לאחר הירידה במחנה, הוא שומע את החלון, ואז "הלחם" הולך להפיל את מדיין. גדעון רואה איך הוא נראה בראי.(הדקה 41:00) עד עכשיו הוא מסתכל על עצמו. כל מודיעין שואף להבין מה חושבים על צבאו, המוטיבציה של האוייב. וכאן הוא שומע לראשונה שהוא פונקציה, לוקחים אותו ברצינות.

	אֵין זֹאת, בִּלְתִּי אִם-חֶרֶב גִּדְעוֹן בֶּן-יוֹאָשׁ, אִישׁ יִשְׂרָאֵל (ז,י"ד)

אלוקים אכן איתו - הוא זימן לו את החלום.
הם פוחדים ממנו
הוא מרגיש בחשיבות שלו.

מאז ה"חלום" יחסו הוא יציב, אין לו יותר ספקות.

	וַיֹּאמֶר קוּמוּ, כִּי-נָתַן ה' בְּיֶדְכֶם אֶת-מַחֲנֵה מִדְיָן. _ז',ט"ו)

מדאגה לעם לטובתו הוא[]

שבט אפרים באים לריב איתו "בחזקה". מקביל לסיפור של יפתח הגלעדי. הוא מגלה נדיבות ואורך רוח. וכך הוא רכש אותם:" הֲלֹא, טוֹב עֹלְלוֹת אֶפְרַיִם--מִבְצִיר אֲבִיעֶזֶר" (לא בהכרח הוא חושב כך - מוכן לוותר על הכבוד האישי). והתגובה בהתאם:"אָז, רָפְתָה רוּחָם מֵעָלָיו, בְּדַבְּרוֹ, הַדָּבָר הַזֶּה".

אבחנה בין גדעון לבין העם, הם:"עֲיֵפִים, וְרֹדְפִים", הוא לא !. הם ממש מורדים במלכות:"וַיֹּאמֶר, שָׂרֵי סֻכּוֹת, הֲכַף זֶבַח וְצַלְמֻנָּע עַתָּה, בְּיָדֶךָ: כִּי-נִתֵּן לִצְבָאֲךָ, לָחֶם". וכאשר הוא חןזר:"הִנֵּה זֶבַח וְצַלְמֻנָּע: אֲשֶׁר חֵרַפְתֶּם אוֹתִי לֵאמֹר, הֲכַף זֶבַח וְצַלְמֻנָּע עַתָּה בְּיָדֶךָ, כִּי נִתֵּן לַאֲנָשֶׁיךָ הַיְּעֵפִים, לָחֶם" - הסיבה היא החרפה. והעונש הוא מוות, וכאן בא הנימוק האישי, וכך טיפול דומה זֶבַח וְאֶת-צַלְמֻנָּע - שפגעו "אַחַי בְּנֵי-אִמִּי הֵם" (אחים בדם) - הכל אישי - לוקח את תכשיטי המלכות - מתנהג כאחד המלכים.

"המטולטלת"[]

שוב מטולטלת לצד הטוב, פתאום מסרב להיות מלך (האם למעשה התכוון כן). הוא נשאב לצד האנוכי ובכל זאת, הוא נעצר: "וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, גִּדְעוֹן, לֹא-אֶמְשֹׁל אֲנִי בָּכֶם, וְלֹא-יִמְשֹׁל בְּנִי בָּכֶם: ה', יִמְשֹׁל בָּכֶם".

האם בזה היתה כוונה לעבודה זרה "וַיַּעַשׂ אוֹתוֹ גִדְעוֹן לְאֵפוֹד, וַיַּצֵּג אוֹתוֹ בְעִירוֹ בְּעָפְרָה, וַיִּזְנוּ כָל-יִשְׂרָאֵל אַחֲרָיו" - כלומר להקים מונומנט ! "וַיֵּשֶׁב בְּבֵיתוֹ" - כמו מלך וכן נשים ופילגש ובו בשם "אֲבִימֶלֶךְ" - תודעת המלכות מוצאה מגדעון ! מכאן יתכן שנלמד שהוא דחה את הבקשה להיות מלך.

המרצה סבור כי אין עקביות בדעה. קודם לא רצה להיות מלך, בהמשך כן רצה להיות מלך.
מטולטת בין הדאגה לטובת העם לבין רדיפה לטובתו האישית -בתחילה: בין אמונה לספק ובהמשך בין טובת העם לטובת הפרט.

נחזור להרצאה הראשונה: מטרת ספר שופטים היא להציג מי המנהיג הראוי !

נאמנות לאלוקים - מודגש בחלק הראשון של ספר שופטים.
עד כמה המנהיג מתעלם מן האגו שלו ועוסק בצרכי העם.

הוא מדגים את השלילה (כמו אבימלך - הסיפור הבא) ואת החיוב. יש דמות שהיא מטולטלת, ממנה נלמד את הדברים הטובים ואיך הבעיות של הנפילה. אולי כך נוכל לבחור מנהיג מתאים.

קישורים חיצוניים[]

המקור: שם הספר: למען עמו ולמען עצמו : סיפורם של שלושה מנהיגים בספר שופטים {{ש}] מחבר: עסיס, אליהו (ד"ר)
תאריך: 2006 הוצאה לאור: ידיעות אחרונות