|
|
מבט מקרוב |
מבט מעל |
ערך זה נכתב במקורו על-ידי דניאל ונטורה בויקיפדיה העברית
בְּרֵכָה השילוח מצויה בבסיס עיר דוד. אל הברכה זורמים מי נקבת השילוח. הברכה הנוכחית היא חלק מברכה מהמאה ה-4 אשר נבנתה בתקופה הביזנטית על שרידי ברכה גדולה יותר מימי בית שני וימי בית ראשון. היום מבחינים בברכה בשברי עמודים שהם שרידי כנסיה ובית חולים. הארכיאולוגים סבורים שבימי בית שני המשיכו המים לזרום דרומה מהברכה המכונה היום ברכת השילוח . הם נאגרו בברכה נוספת, גדולת ממדים, ששרידיה החלו להיחשף בחפירות שנערכו בקיץ 2004, וממשיכים להיחשף גם היום. ( ראו צלע של הברכה בתמונות הגלרייה) גודל הברכה בימי הבית השני הגיע לכ-3 דונם. בסמוך לברכה נתגלה ריצוף עשוי לוחות אבן, של רחוב הרודיאני רחב ידיים שהוביל מהברכה צפונה לאורך הגיא המרכזי לעבר הר הבית ובית המקדש.
החופרים מניחים שברכה זו בנויה על שרידיה של ברכת השילוח הקדומה מימי הבית הראשון שאליה היטה חזקיהו המלך את מי הגיחון.
שרידים מימי בית ראשון[]
עורכי אתר עיר דוד הביעו את ההשערה כי בחפירות משנת 2004 נחשפה הברכה מימי הבית השני ומתחתיה נתגלו שרידים אחדים לברכה מימי הבית הראשון. חלק מהחוקרים הסיקו כי מפעלו של חזקיהו הסתיים דרומית מברכת השילוח - בברכת אל חמרה – היום גן ירק פורח. ברכה זו נבנתה על ידי סגירת שפך הגיא המרכזי בסכר ושימשה שנים רבות לפני חזקיהו מאגר המים העירוני של ירושלים, מאגר שקיבל את מימיו מנקבת השילוח. ברכה זו נזכרת בספר נחמיה: "ואת חומת ברכת הַשֶּׁלַח לגן המלך ועד המעלות היורדות מעיר דויד" (ג טו).
הארכאולוג עמיחי מזר הציע גישה המשלבת במידה מסוימת בין ההשערות השונות. לטענתו: "במקומה של ברכת השילוח הנוכחית היה פתח בנקבה שאפשר לתושבי העיר לגשת למקור מים זורמים, מעין מעיין של ממש. המים שלא נשאבו נאגרו יחד עם ניקוז גשמים לברכת אל חמרה והעודפים זרמו דרך תעלת העודפים חזרה לקדרון להשקיה". בשולי ברכת השילוח מימי הבית השני נתגלה, במפלס תחתון יותר, קיר סכר שיתכן וזמנו ימי הבית הראשון. לעת עתה אין לדעת עד היכן השתרעה הברכה בימי הבית הראשון ואם הייתה ברכה נוספת במוצא הנקבה. [1]
בימי בית שני[]
בקייץ 2004 נחשפו מדרגות אחדות שבצבצו אל פני השטח. קיימת סבר שאלו המדרגות שירדו לברכת השילוח בימי הבית השני. המראה המסתמן היום בשטח הוא של ברכה מלבנית גדולה (אורך הצלע הארוכה שנחשפה הוא כ-70 מ') שאליה יורדים בשלושה גרמי מדרגות קצרים הנפרדים זה מזה במשטח ביניים. מדרגות האבן מקיפות את הברכה מכל עבר וחלקן בוודאי כוסו במי הברכה. מתחת למדרגות האבן נתגלו מדרגות בנויות טיח השייכות לשלב קדום יותר של הברכה. שלב זה שבו הותקנה הברכה לראשונה היה ככל הנראה בסוף התקופה החשמונאית או בתחילת תקופת הורדוס וזאת על פי ממצא מטבעות הנושאים את שמו של אלכסנדר ינאי (76-103 לפנה"ס).
מקווה לעולי רגל[]
חשיבותם של מי השילוח, בימי הבית השני, לטקס ניסוך המים על מזבח בית המקדש בחג הסוכות ולהכנת מי החטאת לטהרת טמאי מת, ידועה מהמקורות. המבנה המיוחד של הברכה הביא את החופרים להשערה שמי השילוח שימשו גם לתפקיד נוסף – במים אלה טבלו עולי הרגל וטהרו עצמם טרם שעלו לבית המקדש בשלוש הרגלים. החוקרים מצאו דמיון בין הברכה מימי הבית השני למקוואות טבילה בני התקופה שנתגלו בחפירות הכותל הדרומי וברובע היהודי. לדעת , עולי הרגל, שחנו אולי בנחל קדרון הסמוך, שתו ממי השילוח וטהרו עצמם בברכה.
סופה של ברכת השילוח[]
הברכה מימי הבית השני חרבה במרד הגדול נגד הרומאים בשנת 70 . על כך מעידים מספר מטבעות שנתגלו באחת מפינות הברכה. המטבעות כולם מימי המרד המאוחר שבהם זמנו השנה הרביעית למרד שהיא שנת 70 . בשנים שלאחר החורבן שטפו גשמי החורף את סחף הגבעות במורד הגיא אל תוך הברכה, זו התמלאה בשכבה אחר שכבה של אדמה (עד 4 מ' במקומות אחדים) עד שנעלמה כליל מפני השטח. בסוף התקופה הרומית או בתחילת התקופה הביזנטית הותקנה ברכה חדשה במעלה הגיא במוצא הנקבה.
ברכה הביזנטית והכנסייה[]
הנוסע מבורדו 333 מתאר ברכה מפוארת ורחבת ידים שהייתה מוקפת שדרות עמודים מארבעת צדדיה. הדפנות (22.5 מ' אורך כל צלע) נחצבו בסלע הטבעי ומעליו הייתה בניית גזית. באמצע הברכה עמדה מחיצה להפרדה בין גברים לנשים.
בשנים 1894-1897 נחשפה על ידי בליס ודיקי שרידיה של כנסיית השילוח שנבנתה כנראה באמצע המאה ה-5 לספירה על ידי הקיסרית אוודוקיה.
הכנסייה הוקמה לזכר סיפור הנס של ישו שהחזיר לעיוור את ראייתו בבריכת השילוח כפי שמתואר בבשורה על פי יוחנן ט 1-7:
- כאשר עבר בדרכו ראה איש עור מיום הולדו. שאלו אותו תלמידיו: 'רבי, מי חטא שהוא נולד עור? הוא או הוריו?' ענה ישוע: 'לא הוא חטא ולא הוריו; אין זה אלא כדי שיגלו בו פעלי אלהים. עלינו לפעל את פעלי שולחי כל עוד יום. יבוא לילה ואז לא יוכל איש לפעל. בעודני בעולם אני אור העולם.' אחרי אמרו זאת ירק על האדמה ועשה טיט מן הרוק; מרח את הטיט על עיני העור ואמר אליו: 'לך ורחץ בברכת השלוח' [שפרושו שלוח]. הלך ורחץ, ובא כשהוא רואה".
הכנסייה הוקמה מצפון לברכת השילוח וחלקיה נשתמרו היטב, לעתים עד לגובה העולה על 2.5 מטר. הכנסייה, שמידותיה 16 מטר ברוחב על 28 מטר באורך, נחלקה לאולם תווך ושתי סיטראות על ידי ארבע אומנות רבועות. הסיטראות רוצפו בפסיפסים מעוטרים בדגמים שרווחו בתקופה הביזנטית. הכניסה לכנסייה הייתה מצפון וירדו אליה דרך אטריום (חצר פנימית) ונרתקס מדורג ממנו עברו לכניסה דרך סטיו. הסיטרה הדרומית נפתחה אל ברכת השילוח במעין סטיו פתוח. לידה בית חולים (שרידי העמודים הנראים כיום בברכה שייכים למכלול זה). הכנסייה חרבה עם הכיבוש הפרסי (614) אך הברכה הייתה בשימוש גם בתקופה המוסלמית. ברבות הימים נפלו שדרות העמודים והדפנות התמוטטו. למרות תיקונים חוזרים ונשנים לא חזרה הברכה לפארה הקודם.
התיקון האחרון נעשה בשנת 1879 ואז קיבלה הברכה את צורתה הנוכחית הקטנה בהרבה (פחות מחמישית) מהברכה המקורית והנעדרת כל הדר. כשבליס גילה ב-1896 את ברכת ארבעת הסטווים ואת שרידי הכנסייה הזדרזו המוסלמים להקים מסגד במקום לבל ינסו הנוצרים לחדש את בניין הכנסייה.
תמונות מהברכה - 2007[]
הערות שוליים[]
- ↑ המקור: אתר עיר דוד