האזכרה
המצבה
ברוך מזרחי בן שרה ואברהם, נולד בשנת תרפ"ו (1926). זהו השם העברי של הצעיר הערבי חמודה אבו-לעינין אחרי שהתגייר. הוא נולד כמוסלמי למשפחה כפרית אמידה בארץ ונתייתם בנעוריו מאמו, שהיתה ממוצא יהודי. הוא התחנך בצפת, סיים שם שבע כיתות של בית-ספר ערבי ממשלתי ועבר מרצונו להשתלם בבית-הספר "אליאנס". שם למד עברית ותנ"ך ומתוך כך נקשרה נפשו ביהודים והחליט לחיות כאחד מהם. הוא עלה לירושלים ופנה אל הרבנות הראשית בבקשה להתגייר ונדחה פעמיים. בפעם השלישית נענו לו והוא אז בן 16. הוא נפרד מבית אביו, לאחר ריב-דברים סוער, ועבר לגור בחיפה. שם נעשה ליהודי אדוק בדתו, מתפלל ומניח תפילין, ועבד כפקיד. עוד בנערותו בצפת התיידד עם נערי בית"ר והזדהה עם השקפותיהם ומיום שהיה ליהודי הצטרף למחתרת ונעשה איש אצ"ל. היה פעיל ביותר ועד מהרה נתפס בידי הבריטים. נעצר בלטרון והיה בין גולי קניה ואריתריאה. הוא דחה הצעה לשחרור במחיר שיבה לדת מוחמד וללאומיות ערבית, וסבל בלב שקט את התעללותם של שומרי מחנהו הסודאנים, שהתאכזרו אליו, הערבי לשעבר, ביתר שאת ופצעוהו פצעים קשים.
ביום ט' בניסן תש"ח (18.4.1948) נפל במילוי אחד מתפקידיו הנועזים, עת הכניס מכונית תופת לשומרון.
עד שנת 1967 היה בחזקת נעדר ומצבה לזכרו הוקמה בהר-הרצל. לאחר שנת 1967 נמצאה גופתו והוא הועבר לקבורה בבית-הקברות הצבאי בנתניה.
דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי 'יזכור', שנערך ע'י משרד הביטחון
על ברוך מזרחי[]
התקבל במייל מבועז העצני
ברוך מזרחי, בן למחמוד ופטימה, נולד לפני 83 שנה בשם חמודה אבו אל-עיניין למשפחה מפורסמת מצפת. בילדותו התגורר ליד מעו"ז בית"ר בצפת וכך הושפע מאורח החיים של היהודים, ומהרוח הלאומית ששרתה במעוז בית"ר הסמוך. עם הזמן התגייר הערבי ונקרא שמו בישראל אברהם בן אברהם. באופן טבעי הצטרף בן אברהם לאצ"ל והשתתף בפעולותיהם לגירוש השלטון הבריטי הזר מארץ ישראל. במחתרת שינה שמו לברוך מזרחי, וכך נקרא מאז. לאחר מבצע הלקאת סרג'נטים בריטיים בו השתתף, נתפס ברוך מזרחי והוגלה יחד עם עוד מאות מלוחמי האצ"ל והלח"י למחנה מעצר באריתריאה שבאפריקה. השלטון הבריטי "הנאור" הפקיד את השמירה על השבויים מארץ ישראל בידי הילידים הסודנים, אשר לא אחת ידם הייתה קלה על ההדק.
מחנה מעצר באריתריאה[]
ב-17 בינואר 1946 בשעות הבקר הייתה אחת הפעמים בהם ירו השומרים הסודנים לעבר השבויים היהודים. שאול הגלילי הי"ד, לוחם לח"י, ואליהו עזרא הי"ד, לוחם אצ"ל, נרצחו, ואחרים נפצעו, ביניהם ידידנו ברוך מזרחי אשר נפצע פצעים קשים. הפצועים נלקחו לבית החולים העירוני, שם ניסו לייצב את מצבם. מספר ימים לאחר מכן, בעקבות הסערה שפרצה בארץ ישראל ובעולם, על כך ששבויים נורו במחנה שבויים (כשנה לאחר תום מלחה"ע השניה- מעשים שכאלה ביצעו הנאצים רבות), הגיע לביקור הרב הראשי לארץ ישראל דאז, הרב הרצוג. בביקורו בבית החולים כשהיה ליד מיטתו של ברוך מזרחי, ביקש מזרחי מהרב שאם ח"ו ימות שיביאוהו לקבר ישראל.
ההתייצבות במשטרת בית ליד[]
הבריטים כמחווה (הם לא עשו רבות כאלו כלפי היהודים בתקופת כיבושם בארץ), החזירוהו לארץ להמשך טיפול, ואכן ברוך מזרחי יצא מכלל סכנה והבריא. לכשהבריא, "לא יכלו" הבריטים לשחררו- בכ"ז הרי מדובר ב"טרוריסט"... לכן הטילו עליו פיקוח, צו מינהלי... ע"י כך שיתייצב אחת ליום בתחנת המשטרה בבית ליד כדי לחתום בפני השוטר במקום, וכך היה. אחת לשבוע התייצב ברוך מזרחי בפני השוטר הערבי במשטרת בית ליד וחתם בפניו.
פעולת התגמול[]
לאחר החלטת האו"ם מכ"ט בנובמבר 1947 על חלוקת א"י הושם דגש בפעולות המחתרות הלוחמות גם על המלחמה באויב הערבי. שתי כנופיות ערביות מרכזיות לחמו נגד היהודים. באזור ירושלים והמרכז בהנהגתו של קאדר עבד אל חוסייני שנהרג בקסטל, ובגליל וצפון הארץ בהנהגתו של פאוזי אל-קעוקג'י והמתנדבים העיראקיים. במסגרת המלחמה הוטל על האצ"ל להחדיר מכונית תופת לתוך מפקדתו של קעוקג'י בג'נין. המתאים ביותר לביצוע המשימה היה ידידנו ברוך מזרחי, שהיה נראה כערבי, בקי במנהגיהם ובעל מבטא ערבי. בי"א בניסן תש"ח? 22 באפריל 1948 ?הוא עלה לאוטובוס ערבי שיוביל אותו למפגש עם הסייען הערבי, שאמור לתת לו את המשאית ואת חומר הנפץ. הנסיעה הייתה ארוכה, ובמהלכה התיידדו כל הנוסעים שישבו לידו עם ה"ערבי" ברוך מזרחי. כשהגיע האוטובוס לצומת מגידו, עצר את האוטובוס מחסום של הכנופיות. אחד מחברי הכנופיה היה אותו שוטר ערבי אשר בפניו היה מזרחי חותם במשטרת בית ליד. הערבי זיהה כמובן את מזרחי כאיש אצ"ל ולא כערבי עובר אורח.
הרצח[]
מזרחי הובא יחד עם הערבים שעימם התיידד במהלך הנסיעה לג'בע, לבית דין שדה של קעוקג'י, נרצח על ידם (יחד עמו הרגו גם את הערבים שעימם התיידד), והשליכו את גופתו במערה בתוך הכפר ג'בע.
הבאתו לקבורה[]
תשע עשרה שנה לאחר מכן, פורצת מלחמת ששת הימים ובכ"ח באייר, שעה שמח"ט הצנחנים, מוטה גור, זועק לעבר מכשיר הקשר שלו: "הר הבית בידינו!", שוטפת חטיבה ממוכנת 45 של השריון את צפון השומרון מיעבד שע"י עמק דותן ועד לדיר שרף, שע"י שבי שומרון, ומשחררת את כל צפון השומרון במינימום אבידות ומשחררת את הכפר ג'בע. לאחר המלחמה, זכרו חבריו של ברוך מזרחי את בקשתו- צוואתו להביאו לקבר ישראל, והגיעו לג'בע כדי לממשה. בדרך לא דרך, בתוככי הכפר ג'בע הצליחו לאתר את המערה בה הוטמנה גופתו, נטלוה והביאוה לקבר ישראל בטקס צבאי מלא בחלקה הצבאית בבית הקברות בנתניה, בהשתתפות מנחם בגין ולוחמי האצ"ל.
אימוץ על-ידי שא-נור[]
לברוך מזרחי אין משפחה (גר צדק שנפל בהיותו בן 22, לפני שהספיק להתחתן). אנו בשא-נור "אימצנו" אותו ועשרות אלפי המבקרים שהגיעו לסיורים בצפון השומרון שמעו כחלק מההדרכה את הסיפור המרגש והמחזק של ברוך ואף חשבנו תכננו להקים אנדרטה ומרכז/ בית ספר שדה לזכרו. לצערנו גורשנו בינתיםם משא-נור ומה שנותר לנו נכון להיום הוא לעלות לקברו ביום השנה. לפני למעלה משנה וחצי, לאחר העליות של "חומש תחילה", התחלנו את החזרה הביתה ואנו כאמור כבר מעל שנה וחצי בחומש. בע"ה נזכה לחזור בצורה מלאה לחומש בקרוב ובעקבותיה גם לשא-נור ואז נוכל, בין היתר, לקיים את חובו של עם ישראל כלפי לוחם האצ"ל הגיבור ולהנציחו כראוי.