בעקבות מסעו של הרצל בארץ-ישראל[]
מאת אילן שחורי - להלן קטעים בודדים מהכתבה:
- השבוע לפני 152 שנים, (1860) ב י' באייר תר"כ , נולד חוזה מדינת היהודים, בנימין זאב הרצל. יום זה, יום הולדתו, נקבע על ידי הכנסת בחוק בנימין זאב הרצל (ציון זכרו ופועלו), ה'תשס"ד-2004. מטרת החוק "להנחיל לדורות את חזונו, מורשתו ופועלו של בנימין זאב הרצל, לציין את זכרו ולהביא לחינוך הדורות הבאים ולעיצוב מדינת ישראל, מוסדותיה, יעדיה ודמותה בהתאם לחזונו הציוני".
- הרצל ביקר בארץ ישראל למשך כעשרה ימים לפני 114 שנים בסוף אוקטובר ותחילת נובמבר 1898. הרצל הגיע לארץ ישראל בעקבותיו של הקיסר וילהלם השני, ממנו ביקש שיסייע אצל הסולטן התורכי עבדול חמיד השני, במתן מדינה ליהודים בתחומי ארץ ישראל. ביקורו של הרצל היה בראש משלחת של מנהיגי ההסתדרות הציונית ועד למפגש המיוחל של הרצל עם הקיסר הגרמני בירושלים , סיירו חברי המשלחת במספר תחנות וביניהן יפו , מקווה ישראל , ראשון לציון , נס ציונה ,מוצא וירושלים. המשלחת כללה פרט להרצל את הבנקאים דוד וולפסון ומקס בודנהיימר, את הרופא ראובן שנירר ואת המהנדס יוסף זיידנר.בתחנות אלה פגשו חלק מניצניה הראשונים של ההתיישבות היהודית החדשה בארץ ישראל וכן את אנשי הישוב הישן והשורשי מפגש זה עורר רגשות רבים בקרב בני הישוב . אחדים ראו בביקורו של הרצל סמל להתעוררות הציונית החדשה ואחרים ראו בו סימן לביאת המשיח .
- 26 באוקטובר - בבוקר ביפו - והנה הגענו ליפו. שוב עוני, אומללות וחום, בצבעים עליזים. תוהו ובוהו ברחובות, בבית המלון, אין להשיג כרכרה. כבר ישבתי על סוס כדי לרכוב לראשון לציון, אך ירדתי ממנו, כשד"ר יפה השיג אמצעי תחבורה
- 26 באוקטובר – ראשון לציון - ממקווה...לראשון לציון הנודעת לתהילה. בשביל כפר עני הרי זה מקום משגשג למדי. אבל אם תיארת לעצמך שזה יותר מיישוב דל, הרי מצפה לך אכזבה. אבק עמוק בדרכים, מעט ירק. המנהל קיבל את פנינו בהבעה חששנית, מן הסתם לא העז להסביר פנים וגם לא להחמיץ פנים. אימתו של הבארון מפאריס מרחפת מעל כולם. המתיישבים המסכנים המירו פחד אחד במשנהו. הראו לנו בקפדנות את היקבים. מעולם לא הטלתי ספק שבעזרת כסף אפשר להקים
- ירושלים - אם אי-פעם נקבל את ירושלים ואם עוד אוכל לפעול דבר מה בבוא הזמן, אז קודם לכול אנקה אותה מזוהמתה. כל מה שאינו בבחינת מקום קדוש, אורה לפנות, אקים שיכוני עובדים מחוץ לעיר, אפנה את קיני הזוהמה, אהרוס אותם, אשרוף את החורבות הלא- קדושות ואת השווקים אעביר למקום אחר. אחר כך תיבנה עיר חדשה מסביב לאתרים הקדושים, נוחה, מאווררת, מתועלת, תוך שמירה ככל האפשר על סגנון הבנייה הישן. הקהילה היהודית כאן דומה לכל האחרות. מתברר עכשיו, שהאיש שהגיש לי את ההזמנה שלהם, כביכול, שיקר. מכאן הלך אל הפרנסים ואמר להם שברצון אמתין לבואו של הקיסר מתחת לקשת הניצחון שלהם. על כך השיבו הפרנסים - שאין עוד מקום פנוי שם. בין המבקרים שבאו אלי אתמול לבית מארקס היה גם הרב הספרדי מאיר. הוא הבהיר לי את עמדתם של הרבנים הראשיים כאן, שאינם רוצים לסכן את יחסיהם עם השלטונות הטורקיים. אמרתי משועשע: כדי שלא להביך את האדונים, לא אערוך אצלם ביקור.
היינו על יד הכותל המערבי. אינני מסוגל להתרגש התרגשות עמוקה, שהרי במקום הזה רווחת פשיטת-יד מכוערת וספסרית. כך לפחות היה אמש והבוקר כשהיינו שם.
אמש ביקרנו במגדל-דוד. בכניסה אמרתי לחברי: "זה יכול להיות רעיון טוב של השולטאן, לכלוא אותי כאן". מראה מרתק דרך אשנבי-הירי הזנוחים על העיר השוקעת
הרצל בתור סמל[]
(ברשות מחבר המאמר)
איתמר עצמון, במדורו "הצד השלישי של המטבע" בירחון "סגולה" - מגזין ישראלי להיסטוריה, מספר כיצד דמותו של הרצל הייתה לפריט נסחר אצל אספנים.