בית ספר תיכון

מעובד מהויקיפדיה העברית בית_ספר_תיכון

בית ספר תיכון הוא השלב העליון במערכת החינוך הבסיסית הניתנת לילדים ולנוער במדינות רבות בעולם. לימודים שלאחר שלב זה נערכים במערכת ההשכלה הגבוהה וההכשרה המקצועית.

בעולם מקובלות חלוקות שונות של בתי ספר תיכוניים. החל בגימנסיה מול בית הספר הריאלי/מתמטי. חלוקה שבה לומדים בגימנסיה בעיקר מקצועות הומניים ובבית הספר הריאלי מקצועות מתמטיים. דרך מוסד להכשרה טכנולוגית הנקרא לעתים טכניקום. חלוקה על פי צורת הבעלות (פרטי מול ציבורי) וחלוקה על פי הזיקה למוסדות להשכלה גבוהה (בתי ספר מכינים).

בישראל

המסלול העיוני בבית הספר התיכון מסתיים בבחינות הבגרות, שהעומדים בהן בהצלחה זכאים לתעודת בגרות. המסלול הטכנולוגי בבית הספר התיכון נותן לתלמידיו הכשרה מקצועית בסיסית, המאפשרת להם להשתלב בשוק העבודה, או להמשיך בלימודי מקצוע מתקדמים יותר. לעתים משולבים שני המסלולים.

בית הספר התיכון התקיים בארץ ישראל, כחלק מהחינוך הפורמלי, בתחילה במסגרת בת 8 שנים החל מכיתה ה' שהמשיכה את לימודי בית הספר העממי שהסתיימו בכיתה ד', זו הסיבה ההיסטורית לכך שתלמידי כיתות י"ב נקראים שמיניסטים. מאוחר יותר, אחרי הרחבת לימודי החינם ל-6 שנים הייתה תקופה קצרה שבה בית הספר התיכון החל בכיתה ז' ומאוחר יותר הגיעו התלמידים לבית הספר התיכון אחר 8 שנים של לימוד בבית הספר היסודי (כיתות א' עד ח'), למסגרת לימוד בת 4 שנים (כיתות ט' עד י"ב), .

במסגרת רפורמה במערכת החינוך, שהחלה בשנת 1968, הוקמו בהדרגה חטיבות הביניים (כיתות ז' עד ט'), וחטיבה עליונה בת שלוש כיתות (כיתות י' עד י"ב). מרבית בתי הספר התיכוניים פועלים במתכונת החדשה, אך יש הממשיכים לפעול במתכונת הארבע-שנתית. "בית ספר שש-שנתי" הוא כינוי לבית ספר הכולל בתוכו חטיבה עליונה וחטיבת ביניים, כלומר 6 שנות לימוד.

בתי הספר התיכוניים הם לעתים עיוניים בלבד, מקצועיים/טכנולוגיים בלבד, חקלאיים בלבד, או בתי ספר מקיפים הכוללים מגמות עיוניות ומגמות טכנולוגיות גם יחד.

הלימודים בבית ספר תיכון ניתנים כיום במסגרתו של חוק לימוד חובה, אך בשנת 1949, עם חקיקתו של חוק זה, נקבע בו לימוד חובה בכיתות א' - ח' בלבד. בהתאם לכך, הלימודים בכיתות אלה ניתנים בבתי ספר של משרד החינוך, ואילו בתי ספר תיכוניים הם בדרך כלל בבעלות הרשויות המקומיות, ולעתים בבעלות של רשתות המפעילות בתי ספר כאלה (כגון רשת "אורט"), או בבעלות של עמותה המפעילה בית ספר יחיד (כגון "גימנסיה הרצליה", "בית הספר הריאלי").

המאפיין העיקרי שאפיין את בית הספר התיכון מבתי הספר היסודי ומחטיבת הביניים הוא החלוקה למגמות לימוד. לתלמידי בית הספר התיכון מוצעות מסלולי לימוד אחדים וכל תלמיד בוחר את המסלול המתאים לו. מסלולים אלה, הקרויים מגמות, הם למשל, מגמת מתמטיקה-פיזיקלית, מגמה ספרותית, מגמת קולנוע וכדומה. לכל בית ספר מבחר מגמות משלו. יש מגמות הנלמדות בבתי ספר רבים, ויש הנלמדות בבתי ספר מעטים. ההבחנה בין המגמות מתבטאת במידת ההעמקה בלימוד נושאים מסוימים, העמקה הנמדדת במספר יחידות הלימוד לבחינת הבגרות. מתמטיקה, למשל, נלמדת במגמות הריאליות בהיקף של 5 יחידות לימוד (רמת ההעמקה הגבוהה ביותר), 4 יחידות לימוד או 3, וכך גם לגבי אנגלית. במהלך השנים הופחת השימוש במינוח מגמות וכיום התלמידים יכולים לבחור בשילובי מקצועות או "אשכולות" לימוד.

סוג בית ספר תיכון הקיים בעיקר בישראל הוא הישיבה התיכונית, המשלבת לימודי ישיבה עם לימודים לתעודת בגרות.

מרבית המורים בבתי הספר התיכוניים מאורגנים במסגרת ארגון המורים העל-יסודיים ומיעוטם במסגרת הסתדרות המורים.

ראו גם

• גימנסיה
• ישיבה תיכונית
• אולפנה

קישורים חיצוניים

• תוכנית הלימודים לחטיבה העליונה, האגף לתוכניות לימודים, משרד החינוך והתרבות