Family Wiki
Advertisement

בית וולרו ב' . מול בית וולרו א' ליד שער הפרחים עמותת עטרת כהנים נכנסו לבית חדש בעיר העתיקה . הוא על שמו של הבנקאי העשיר מאוד , וולרו . הבנקאי וולרו חי בעיר העתיקה , ולרשותו עמד בנק הכי גדול בארץ באותה תקופה . וולרו חי בבית וולרו ב' בנים מספר לפני קום המדינה , ופרעות תרפ"ט, ומאורעות המרד הערבי תרצ"ו- תרצ"ט , בו נעזב הרובע הקרוי הרובע המוסלמי מתושביו היהודים . פרטים נוספים על תושביו היהודים הרבים ,של הרובע המוסלמי ניתן לקרוא ב6 ספריו של שבתאי זכריה . קטע מתוך ספרו העוסק בסוחרים ובעלי מלאכה בעיר העתיקה : בנק ולירו היה המוסד הכספי הציבורי הראשון בארץ ישראל. ועסקיו הקיפו את רוב ערי ארץ ישראל וסוריה, אך מרכזו היה באזור השוק שבתוך החומות. דוד ילין מספר, כי בדברו על "אחינו ולירו" - הוא התכוון, לחיים אהרן בן יעקב ולירו, שהיה האיש הפעיל ביותר בבנק משנת 1875 ועד לסגירתו בשנות מלחמת העולם הראשונה.

על בנק ולירו ופרטים נוספים בנושא, כותב בצורה מענינת שמואל משיוף (1885-1973), בספר זכרונותיו. ש. משיוף היה דור חמישי בארץ. בתחילת סיפרו הוא מספר על אבות אבותיו - חסידי חב"ד - שהראשון בהם עלה לארץ עוד עם עליית החסידים בשנת תקל"ח - 1778, והתישב בחברון. בן הדור השלישי - יוסף משאיוף - החליט לעבור לירושלים, בראשית המאה ה - 19. משפחתו היתה מראשוני היהודים שהתישבו באיזור הרובע המוסלמי ברחוב הגיא שבעיר העתיקה, ועל שמם נקרא האיזור "רובע רחוב חברון". המחבר מוסיף - ר' יוסף מצא בירושלים כר נרחב לפעולה בשדה המסחר בעיר העתיקה. וכאן כותב המחבר דבר מפתיע: - "הוא שפתח את הבנק הראשון בירושלים יחד עם שותפו יעקב ולירו אבי משפחת ולירו הידועה והוא גם שפתח בית מסחר לכלי זכוכית וחרסינה שהביא מחו"ל. ובנקודה זו מציין שמואל משיוף פרט מענין וזה לשונו:

"סח עמי ר' יהושע ילין (אביו של ר' דוד ילין) על זקני ז"ל, שהכירם למדי, וסיפר לי על עשרם, שהיה מופרז לפי מושגי אותם הימים. בעיניו ראה עשרות שקים מלאים מטבעות נחושת, כסף וזהב, מונחים לאורך רחוב דוד, משער יפו עד בית הבנק שלהם (בנק ואלירו אח"כ) אוצר זה היה נועד לתשלומי המחאות הכוללים השונים, שנפרעו על ידי הבנק הנ"ל. עם זה הפריזו בצדקתם והיו הראשונים לכל מפעל של חסד בימים ההם"..

והדברים מדברים בעד עצמם, וכאן אציין כי נוסף לבנק ולירו היה עוד בנק יהודי במורד רחוב דוד, בנק "האחים המבורגר". בנק שהיה ממוקם בחלק השני של הרחוב - בקטע של רחוב ה"בזאר". על בנק זה ועל בתי העסק ברחוב ה"בזאר" ארחיב דברים בחלק הבא של ספרי. בנק המבורגר שירת בעיקר את בני העדה האשכנזית.

חשוב להזכיר כי היהודים היו רוב בעיר העתיקה לפני הפרעות , ורובם גרו באיזור הרובע המוסלמי


מסחר וכלכלה יהודיים ברחוב דוד בעיר העתיקה


עוד מראשית הפרק:

מיתאר הרחובות שבאיזור

רחוב דוד בעיר העתיקה הוא רחוב עתיק שתחילתו ברחבת שער יפו והוא ממשיך מזרחה עד הגיעו לצומת של רחוב היהודים מימין, ושוק הצורפים משמאל.

הרחוב מתחלק לשני חלקים. החלק הראשון - העליון - מתחיל מרחבת שער יפו, ויורד מזרחה, עד הקמרון הראשון שמעל הרחוב שליד רחוב הנוצרים. החלק השני, מתחיל מקמרון זה, ומוביל מזרחה עד צומת רחוב השלשלת. לשני החלקים סידרת מספרים נפרדת לבתים ולחנויות, שנקבעה בזמן הבריטים. הסימון הוא על גבי פחיות ירוקות, שצורתם אובלית.

הרחוב הוא רחוב מסחרי, מאז ומתמיד, אלא שהוא החליף מדי פעם את מרכולתו, בהתאם לביקוש בכל עת. היהודים נהגו לקרוא לרחוב זה, ולרחוב הנוצרים, רחוב הבטראק או שוק הבטראק, והא הוא נושא אופי של שוק, וכך מתייחס אליו הציבור עד ימינו. המאפיין את הרחוב, היא מערכת החנויות שבשני הצדדים, הצמודות אחת לשנייה. כיום נמכרים ברוב החנויות האלה חפצי תיירות.

הבתים הם ברובם מהתקופה התורכית. בהמשיכנו בירידה מזרחה, ובהגיענו לאיזור הבזאר, לאחר רחוב המוריסטן נראה לפנינו מערכת אולמות גדולים, מהתקופה הצלבנית, הנמצאים בצד שמאל של הרחוב.

הרחוב במיבנהו נשאר למעשה כמעט כמו שהיה לפני כאלפיים שנה - בתקופה הרומית.

התקופה הרומית, שעל חורבותיה נוסדה העיר - "אליה קאפיטולינה" - דמתה בשנים 135 עד 324 לספירה, לעיר רומית. לאחרי התקופה הרומית באה התקופה הביזנטית (324 - 638 לספירה). תקופות אלו תרמו למיבנה העירוני של ירושלים, והם שקבעו את צורת הרחובות הרוחביים והאורכיים של העיר.

שם הרחוב - הוא עוד מתקופת הצלבנים. במפות של ירושלים מתקופת הצלבנים כבר מופיע השם - רחוב דוד. השם ניתן כפי הנראה - לרגל קירבת האיזור לאתר מגדל דוד.

יש לציין כי שם הרחוב בערבית - הרשום על שלטי הרחוב, הוא "סוק אלוואן", או "סוק אלון", שפירושו - "שוק הצבעים".

השם מחזיר אותנו לתקופה הצלבנית. בתקופה זו, במאה ה - 12, היה מקומה של השכונה היהודית בירושלים בצפון, ע'י חומות העיר העתיקה.

מעניינת עובדה נוספת, במפות מתקופה זו, נרשם ע'י הנתיב של רחוב דוד - "צבעים יהודים". במבוא לספרנו בנושא המקיף, הבאנו את דברי הנוסע היהודי המפורסם, רבי בנימין מטודלה שבבואו ירושלימה במאה ה - 12, מצא בה מספר יהודים שעסקו במלאכת הצבעות. צבעים אלה גרו על יד המרכז השלטוני מול ה"מצודה". הרמב"ן שעלה ארצה לירושלים, מאה שנים לאחר מכן בשנת 1267, מצא בה.."רק שני צבעים יהודים". נראה לפיכך, כי השם "סוק אלוואן" - "שוק הצבעים" - לרחוב דוד, הוא עוד מתקופת ימי הביניים, והוא זכר לאותם צבעים יהודים, שהתגוררו באיזור זה.

הסופר יעקב יהושע, בספרו "ירושלים תמול שלשום" (חלק שלישי), במאמרו על "רחוב דוד ושוק הביזאר", מציין את הכינוי לגבי כל חלק של הרחוב. הוא אומר כי רחוב דוד, המתחיל מהרחבה של שער יפו ויורד אל העיר העתיקה עד קצה שוק הירקות, נשא

בתקופת ילדותו (שנות ה - 20) שני שמות. הקטע הראשון נקרא: "סוויקת עלון" ואילו הקטע השני, שהתחיל מן הקמרון שליד רחוב הנוצרים והיורד מזרחה, נקרא "סוק אל ביזאר", דהיינו "שוק התבואות" או השוק סתם.

השופט גד פרומקין בספרו הנ"ל, מביא תרשים מאיזור רחוב דוד והרובע הנוצרי (עמ' 59), שבו מסומן החלק העליון של רחוב דוד "השוק העליון", והחלק התחתון - "שוק הבזאר".

גם בספרם של סוקניק וזוטא על ירושלים, מסומנים שני קטעי הרחוב בשם השוק העליון ורחוב הבזאר. כיום ביורדנו לעיר העתיקה דרך רחוב דוד, ובהגיענו לתחילת רחוב  הנוצרים, נבחין כפי שכבר כתבנו, כי לשני צדי פתח הרחוב  יש  2 שלטי רחובות. האחד משמאל לרחוב הנוצרים ועליו רשום בעברית ובאנגלית - רחוב דוד, והרישום בערבית הוא "סוק אלוואן" "שוק הצבעים", ואילו על השלט הימני, רשום באנגלית וערבית "שוק אל ביזאר". חלקו הגדול של רחוב דוד, ו"שוק הבזאר" הוא מקומר  ומחבר מלמעלה מעל לקימרונות את הבתים והחצרות אשר לשני צידי הרחוב. פה ושם יש פירצה שדרכה חודרים קרני אור ושמש לתוך הרחוב. 

תושבי ירושלים היהודים, נהגו כאמור לקרוא לרחוב זה - רחוב הבטראק, או שוק הבטראק. הד"ר א' שושן (1901 - 1990), בספר זכרונותיו "ירושלים עירי", מספר כי בני משפחתו נהגו לקנות דגים לשבת, ברחוב הבטראק שהוא רחוב דוד. השם בטרק הוא שיבוש של המלה "פטראק" - והכוונה לאפטריכיה היונית,שמקום מושבה הוא - ברובע הנוצרי. אפשר להגיע לאתר הפטריארכייה בהליכה דרך רחוב דוד ובהמשכו לאיזור הרובע הנוצרי.

דוד ילין, בכרך א' של כתביו - "ירושלים של תמול" - בתארו את רחובות המסחר בעיר העתיקה, בסוף המאה ה - 19, כותב:

 רחובות המסחר והמלאכה בירושלים, הרחובות אשר בהם תנועת החיים
 במלוא מובנה, נחלקים לשניים. האחד  יורד קו ישר משער יפו מערבה (רחוב דוד)
 ועד למטה משוק התבואות (אלביזאר) קדמה, ושלוחה פונה מהמרכז צפונה 
 הוא "רחוב הבטרק" אשר ברובע  הנוצרים...(עמ' 15)"
Advertisement