(הועתק מהויקיפדיה העברית)
מבט מבית הקברות אל הר הבית
מבט על בית הקברות בערוץ נחל קדרון
קברים ומצבות משוחזרים על הר הזיתים
הלוויה על הר הזיתים בתחילת המאה ה-20, מתוך אוסף מטסון
קברים על הר הזיתים בתחילת המאה ה-20, מתוך אוסף מטסון
מבט על בית הקברות בתחילת המאה ה-20, מתוך אוסף מטסון
בית הקברות בהר הזיתים הוא בית קברות יהודי המתפרש בעיקרו במעלה המערבי של הר הזיתים, ממרגלותיו שבסמוך לנחל קדרון ועד פסגתו הצופה על העיר העתיקה והר הבית. זהו אחד מבתי הקברות היהודיים הקדומים ביותר, והוא מכיל כ-70,000 קברים מתקופות שונות, ובהם קברים של אישים ידועים בהיסטוריה היהודית.
חשיבותו של בית הקברות בהר הזיתים[]
קבורה יהודית על הר הזיתים החלה עוד בתקופות הבית הראשון והשני, כאשר מערות קבורה פזורות ברחבי ההר, ומצבות נחל קדרון, הניצבות בשולי בית הקברות המודרני, הן הדוגמאות הבולטות ביותר. חשיבותו של בית הקברות עלתה עם השנים, וקבורים בו אף אנשים רבים שלא ישבו כלל בארץ ישראל, אלא עלו בזקנותם, או שמיטותיהם הובלו לאחר מיתתם לקבורה בהר.
הרצון להיקבר דווקא בהר הזיתים נבע בין היתר מיתרונות מיסטיים שיוחסו לנקבר בו, על פי מקורות שונים. על פי המדרש, באחרית הימים תתרחש ראשית תחיית המתים על הר הזיתים, והיהודים שקבורים בו יהיו הראשונים שיקומו מן הקבר ויזכו לחיי נצח. כמאמר חז"ל: "עתידין צדיקים שמבצבצים ועולים בירושלים, שנאמר ויציצו מעיר כעשב השדה – ואין עיר אלא ירושלים".[1]
על פי המדרש, הנקברים על הר הזיתים אינם סובלים מתולעים האוכלות את הבשר הנרקב, ופטורים מ"חיבוט הקבר" – מכות נמרצות שסופג הנפטר ממלאכים לאחר שגופו הונח בקבר.[2]
על פי המדרש, הנקברים בהר הזיתים פטורים מ"גלגול מחילות" – גלגול הגוף בבטן האדמה מארצות הגולה אל ירושלים בואכה הר הבית בעת תחיית המתים, שנאמר: "הקדוש ברוך הוא עושה להם מחילים מחילים מלמטה והם מחלדין בהם, עד שהם באים תחת הר הזיתים שבירושלים והקדוש ברוך הוא עומד עליו, והוא נבקע להם והם עולים מתוכו".[3]
שקיות עם עפר מהר הזיתים נשלחו אל קהילות יהודיות בגולה, והעפר פוזר על קבריהם או על תכריכיהם של הנפטרים. יהודי שנפטר בהונגריה ציווה על בני משפחתו: "וגם מונח בתוך הפאפיר אצל התכריכים וכתוב עליו 'אדמה מארץ הקודש' מה שהביא לי הרב מוהר"ר עובדיה, והבטיח לי שהוא מהר הזיתים מירושלים. ואותו ארץ יפזר עלי בקברי, בקדקודי ובכל גופי, ועד רגלי ועד בכלל."[4]
היסטוריה של בית הקברות[]
הר הזיתים מאופיין בסלע גירי רך יחסית, המאפשר חציבת מערות קבורה וקברים בקלות יחסית. עובדה זו מחד, והמסורות הקשורות להר מאידך, הביאו לקבורה הרבה בהר במשך הדורות. עם זאת, למרות קיום מערות הקבורה מימי בית ראשון והמצבות המפורסמות של "עמק יהושפט" (נחל קדרון), הרי שקברים של ממש לא היו בתקופה זו על הר הזיתים.
מבני קבורה שנשתמרו מתקופה זו כוללים את יד אבשלום, מערת יהושפט, קבר בני חזיר, קבר בת פרעה, קבר זכריה וקבר ...יהו אשר על הבית.
עם חורבן בית שני וחורבן ירושלים הצטמצמה הנוכחות היהודית בירושלים, ועמה הקבורה היהודית. רק לאחר סופה של ממלכת ירושלים הצלבנית החל היישוב היהודי בירושלים להתחדש וגם זאת במספרים קטנים מאוד. בתאוריהם של נוסעים לארץ הקודש בימי הביניים ואף לאחר מכן מתואר ההר ללא ציון קיומם של קברים, ומצוין כי קברים של יהודים נמצאים בשיפולי הר המוריה.
רבי עובדיה מברטנורה מתאר באיגרת: "ועמק יהושפט הוא עמק קטן מאד בין הר הבית להר הזיתים ושם קברות היהודים עתה. הקברים הישנים תחת הר הבית, בשיפוע אצל העמק, והגיא ביניהם. וסמוך להם תחת הר הזיתים המערה של קבר זכריה".[5]
חידוש הקבורה היהודית בהר הזיתים, ותחילתו של בית הקברות כפי שמוכר היום, החלו ככל הנראה בתקופת השלטון הממלוכי, שבמהלכה התרבה היישוב היהודי בירושלים ובית הקברות גדל והתפשט אל צדו השני של נחל קדרון, המורד של הר הזיתים. בשנת 1523 כתב הנוסע היהודי משה באסולה: "למטה מזה יש קברי ישראל, בשיפולי הר הזיתים מלא וקצת בשיפולי הר ירושלים".[6]
הנוסע והגאוגרף הגרמני אולריך יאספר זטצן תיאר את הר הזיתים בשנת 1806. לדבריו, קברי היהודים תופסים שטח גדול, הנמצא למרגלות הר הזיתים ובעמק יהושפט, ויהודים עשירים מכל העולם נקברים במקום.[7]
החוקר הבריטי רובינסון מספר בשנת 1838:[8]
- "בית הקברות של היהודים בימינו משתרע על המדרון המערבי של הר הזיתים, לרגלי ההר ממש מעל קבר אבשלום וזכריה. כאן ממול בית המקדש העתיק באים נודדים רבים מעם נפלא זה לטמון את עצמותיהם ליד אלו של אבותיהם. ומצפים הם ליום הגדול שעליו ניבאו, כפי שהם מניחים, הנביאים, כאשר יעמוד ה' על הר הזיתים וההר ייבקע לשניים ומתי ישראל יקומו מתחתיו וכל הגויים יעמדו למשפט בעמק וישראל ייקח נקם... מדרון ההר מכוסה כאן בצפיפות בקברותיהם. כל אחד מכוסה אבן המונחת עליו באופן שטוח, בפשטות ושעליה, כרגיל, חקוקה כתובת עברית."
כביש ירושלים-יריחו הישן עובר בהר הזיתים, ומחלק את בית הקברות ממערב למזרח. הכביש נסלל על ידי השלטונות העותמאניים של ירושלים על תוואי של שביל עפר צר בסוף המאה ה-19. בעיתון "הצבי" מסופר כדלקמן:[9]
- "בימים אלו התחילו לעשות הדרך ליריחו והדרך עובר בין קברות היהודים. וידאגו הרבנים ראשי העדה פן יגרום הדבר לחילול הקברים. ויפנה האדון ניסים בכר לכבוד מהנדס העיר [...] ויען כי גם כבוד הפחה אינו חפץ להביא לידי חילול קברי מתים וגם הוא לא יחפוץ בזה, וישתדל למצוא עצה להדבר. וביום השני הלך כבוד המהנדס [...] ויחליט לבנות שלש כיפות ממעל לקברים אשר הדרך נוגע בהם, ועפר הקברים לא יזיזו ממקומותיהם."
סכסוכים ועימותים[]
בית הקברות הלך והתרחב עם השנים, וסכסוכים עם הערבים ובין העדות השונות צצו עם השנים. במכתב שנשלח מירושלים בשנת 1782 מתלוננים רבני ירושלים על פגיעה בקברים בידי הערבים:[10]
- "כי זה שנים רבות בנינו חלקת שדה לאחוזת קבר בהר הזיתים ונקברו שם למאות ולאלפים רבני וגאוני העולם ועל אלה חשכו עינינו... לחרוש במחרשה בכל מקום אשר יימצא קבר ישראל. ולכל בית ישראל יגדל המספד בכיה למשפחותיו. איככה נוכל וראינו ברעה הגדולה הזאת, והוצרכנו לבטל את גזירתם בסך עצום ורב לכל אילי הארץ."
הקבורה על הר הזיתים הביאה להכנסות נאות לחברה קדישא והקהילה הקטנה בירושלים, שהתפרנסו מדמי קבורת תושבי חוץ שבאו לירושלים על מנת להיקבר בה, בשל היתרונות המיסטיים שבה. הכספים הקשורים לקבורה וההכנסות הנובעות ממנה היו מוקד חיכוך בין העדה הספרדית, אשר שלטה בחיי הדת בעיר עד לאמצע המאה ה-19. עם יסודה מחדש של הקהילה האשכנזית בירושלים בתחילת המאה ה-19 והגידול במספר היהודים האשכנזים הלכו החיכוכים והחריפו. העדה הספרדית גבתה דמי קבורה גבוהים, בסך 30 פרנק, ומשלא עמדו החייבים בתשלום החוב היו פרנסי חברה קדישא הספרדית מעכבים את הקבורה. כך, למשל, עוכבה קבורתו של אברהם שלמה זלמן צורף. דבר זה יצר סכסוכים בין הקהילה הספרדית לקהילה האשכנזית, והוביל להקמת חברה קדישא אשכנזית ולרכישת שטח אדמה לקבורה ב1856.[11]
תושבי ירושלים המוסלמים, בעיקר אלו המתגוררים על ההר ובקרבתו, התפרנסו מגביית דמי חסות מהקהילה היהודית או ממעשי שוד לאור היום של האבלים. ירושלמי בן התקופה מספר [12] על "הוצאות תמידיות על העדה אל אנשי הכפר סילואן... בעד שמירת הבית חיים אשר על הר הזיתים הסמוך לכפר הזה [...] לערך י' אלפים טאליר".
הקונסול הבריטי בן התקופה רשם במכתב לממונים עליו במשרד החוץ הבריטי:[13]
- "הכפר סילואן הוא קן שודדים. הגברים, שהם גדולי גוף, הפילו את חיתתם במשך זמן רב על ירושלים. כגנבים, הם מומחים בטיפוס על חומות העיר בלילות. ומאחר ובית הקברות היהודי סמוך לכפרם, הם מצליחים כל שנה, באיומים ולעתים באלימות, לסחוט סכומי כסף גדולים מהיהודים המשלמים להם מקרן הצדקה לעניים".
העדות הנוצריות שפעלו בירושלים היו אף הן בסכסוכים מתמידים עם העדה היהודית על הזכויות בהר, וזאת מאחר שעל פי האמונה הנוצרית בעמק יהושפט יתקיים משפט אחרית הימים. כנסיות ומוסדות דת נוצריים הוקמו במהלך המאה ה-19 על מורדות הר הזיתים. נוסעים ומיסיונרים בני התקופה מתארים סדרת מאבקים בין המסדרים הנוצריים השונים ליהודי העיר על רכישת שטחים על ההר, ועל ניהול טקסים דתיים. מתיאורים אלו עולה תמונה של קהילה יהודית לוחמת על זכויותיה במקומות קדושים לה, מול שליחי הכנסיות הנוצריות.
השלטון הטורקי דרש אף הוא תשלום עבור זכות הקבורה. בהערה בספרו כותב [14] נוסע נוסף בשם ייטס - בשנת 1843: "כשיהודי מגיע לירושלים בפעם הראשונה הוא מתייצב לפני המוסתלם זאת אומרת המושל, כדי לקנות רישיון לבחור חלקת קבר. שלושה דברים בעיקר מנחים אותו בעניין זה, החלקה צריכה להיות בעמק יהושפט קרובה במידת האפשר לקבר זכריה ובצל המקדש... מובן שעליו לשלם בהתאם לכך והמחיר הוא לפעמים ניכר" נוסע נוסף - אולין מציין [15] בכתביו משנת 1840 כי בעבר היו היהודים צריכים לשלם לשלטונות מס עבור הרשות לקבור ולהקבר בהר הזיתים. הוא מוסיף כי אין הוא יודע אם הדרישה עדיין בתוקף.
למרות הקשיים הסכסוכים והעימותים, הלך בית הקברות והתפשט, ועם הגידול במספר הקבורות התפצלה הקבורה בין חברות קדישא חדשות. עם תום המאה ה-19 סופר[16] על רכישת קרקעות בהר הזיתים עבור כולל חב"ד שנפרדו מחברה קדישא של עדת הפרושים וייסדו להם בתי קברות - כל כולל עבור עצמו.
גד פרומקין מתאר את סדרי הקבורה ואת הפיצול בחלקות הקבורה על ההר [17] "רושם קשה מאד שמור עימי מימי ילדותי מהעיסוק במתים בירושלים. חוץ מחברות הקדישא הגדולות של הפרושים והחסידים והספרדים, היו כמה עשרות חברות לפי העדות והכוללים השונים, ולכמה מהם גם חלקות אדמה מיוחדות על הר הזיתים. כל אחת ראתה כעין מונופולין על אלה המשתייכים לכולל או לעדה שלה, ולא נתנו לחברה אחרת לגעת במת, שנראה להם כאילו נכס הוא שהם בעליו." בהמשך מוסיף ומתאר פרומקין את סדרי הלוויה והקבורה הלא מכובדים של אותה תקופה.
מלחמת העצמאות[]
עם פרוץ מלחמת העצמאות, הפכה התנועה להר הזיתים למסוכנת בשל מעבר הדרך בשכונות ערביות. עד סוף חודש פברואר 1948 התנהלה קבורה חפוזה באמצע הלילה פעמיים בשבוע בליווי בריטי, אולם לאחר מכן שוב לא התאפשרה התנועה להר הזיתים.
על-מנת לפתור את מצוקת הקבורה, הוקצו בירושלים בתי קברות שהוגדרו כזמניים, כלומר עד שניתן יהיה לחדש את הקבורה בהר הזיתים או בבית קברות ראוי. לחברה קדישא העיקרית של ירושלים, "קהילת ירושלים", הוקצו מספר שטחים שהוגדרו זמניים ברחבי העיר המערבית. הגדול שבהם הוא בית הקברות סנהדריה ובתי קברות אחרים היו במחצבה הנטושה של שייח' באדר ובחצר מבנה שערי צדק הישן. לשאר חברות הקדישא העדתיות שפעלו בירושלים לא היו שטחי קבורה והם שבתו מפעולה עד לחידוש הקבורה בהר המנוחות. במהלך המלחמה על ירושלים עבר הר הזיתים לידי ירדן, ובמשך עשרים שנה נמנע מיהודים מלקבור את מתיהם על ההר ומלפקוד את קבריהם.
שלטון ירדן[]
בעת השלטון הירדני סבל בית הקברות היהודי מנזקים שיטתיים למצבות ולקברים. כבר בסוף שנת 1949 דיווחו צופים ישראלים שהיו מוצבים על הר ציון כי תושבים ערבים החלו בעקירת מצבות. בשנת 1954 הגישה ממשלת ישראל תלונה רשמית לעצרת האו"ם על הרס נוסף של קברים וחריש בשטח. בסוף שנות החמישים החל הצבא הירדני להשתמש באבני המצבות לשם הקמת מחנות צבאיים. עשרות מצבות הועברו בשלמותן למחנה צבאי שהוקם בסמוך, ושם שימשו לריצוף משטחי אהלים ובתי שימוש.
בית המלון אינטרקונטיננטל נבנה על פסגת הר הזיתים, ודרך הגישה אליו נסללה על קברים, בעוד המצבות נגרסו לחצץ לשימוש כחומר גלם. כשהרחיבו הירדנים את הכביש ליריחו, הם הרסו שש שורות של קברים, והשליכו את העצמות עם האדמה לכיוון החלקה הספרדית התחתונה. גם לאחר מיון חלק מהעצמות נשארה במקום ערימה גדולה של אדמה[18]. בנוסף לכך, מצבות עתיקות שעמדו סביב קבר זכריה סולקו מאזור הקבר על מנת להרחיב את כביש הגישה לכפר סילוואן. בספרו 'מול החומה הסגורה', כותב [19] מירון בנבנישתי כי אבני מצבות הועברו גם לחצר מצודת דוד, שם נותצו ושבריהן שימשו אבני סימון למגרש המסדרים.
תיאור בית הקברות[]
בבית הקברות בהר הזיתים קבורים עשרות אלפי יהודים - מספר הקברים מוערך ב-70,000, בהם ילידי הארץ ובני גלויות שונות. בין הקבורים ניתן למצוא רבנים, אדמו"רים, סופרים עבריים ובשפות אחרות, חוקרים ועסקנים, אישים מפורסמים בתולדות הארץ ובתולדות קהילות שונות בחו"ל.
מצבות רבות בבית הקברות הינם בנות מאות שנים, וקשה לפענח את שנחרט עליהם. חלק מהקברים הרוס ומוזנח, ולא ניתן לדעת מי נקבר בהם.
על גבי המצבות חקוקים לרוב שם הנפטר ותאריך העברי של הפטירה. בדרך כלל נפתחת הכתובת על המצבה במילים "קבר" "מצבת" או "ציון", ולאחר מכן ראשי התיבות 'פ"נ' שפירושן "פה נקבר" או "פה נטמן". בסמוך לשם הנפטר ניתן למצוא לעתים תיאור קצר של תארו, שבחים, וקווים לדמותו. בסיום נחרטים ראשי התיבות המקובלים תנצב"ה - תהיה נשמתו צרורה בצרור החיים. ראשי תיבות נפוצים אחרים הם נלב"ע - נפטר (או נתבקש) לבית עולמו, נ"ע - נשמתו (או נוחו) עדן, וזיע"א - זכותו יגן עלינו אמן.
בשנת 1906 פורסמה בירושלים חוברת מאת רבי אשר לייב בריסק, שהעתיק את השמות המופיעים על מצבות, ושמה "חלקת מחוקק - כל ציוני הקברים אשר בהר הזיתים". הספר מכיל תיאור של 8,000 מצבות מן השנים 1740 - 1906 ונדפס שוב בשנת 1969. על החוברת נרשם: "...וכבר ראוי להעתיק שרידי מצבות טרם יאכלם עש, ובלעם הזמן הבוגד השורר והשודד. ובכן קמתי אני עוד בשנת תר"ס (1900) יגעתי ומצאתי העתקתי כל המצבות אף היותר נושנות הנשחתות והנרקבות, גליתי אבודות הצלתי נטבעות וקבעתים בדפוס להשביע כל נפש רעבה".
החוקר זאב וילנאי חילק בספרו "ירושלים, העיר העתיקה וסביבתה" את ההר לשש חלקות קבורה עיקריות, כדלקמן:
החלקה המערבית[]
משתרעת בין הכביש ליריחו, בין הכפר סילואן במעלה ההר ובין נחל קדרון בשיפוליו. בחלקה זו נמצאים הקברים הקדומים ביותר בהר סביב קבר זכריה.
על פי וילנאי הראשון שנקבר בסמוך לקבר זכריה הוא הרב אברהם יצחקי, מחבר הספר "זרע אברהם", שנקבר בתפ"ט (1729). בסמוך אליו נקבר אברהם שלמה זלמן צורף, עסקן אשכנזי ופעיל בקהילה היהודית בירושלים שנפטר בשנת תרי"א (1841). בחלקה סמוכה נקבר הרב המני"ח - משה בן יעקב ח'אגיז שכתב את הספר "שפת אמת".
על גדת נחל קדרון היה גל אבנים שציין את מקום קבורתו של רבי קלונימוס בעל הנס. גל האבנים נוצר על ידי תושבי ירושלים ששמו אבנים על הגלעד; מי שיצא מירושלים נהג לקחת אבן ולהישבע כי יחזירה למקומה בשובו. הגל, שאגדות וסיפורים רבים נקשרו בו, נעלם במחצית השנייה של המאה העשרים.
אישים נודעים הקבורים בחלקה זו:
- רבי עובדיה מברטנורה: במרחק קצר ממעין הגיחון נמצא במערה קברו של רבי עובדיה מברטנורה, מפרש המשנה, הנקרא על שם עיירת מולדתו באיטליה, עלה לירושלים בשנת 1488 ונפטר בשנת ר"ס (1500).
- הרמב"ן: באותה מערה נמצא - על פי המסורת - קברו של הרב משה בן נחמן (הרמב"ן). על פי "ספר הקבלה" לרבי אברהם [20] "הרב הגדול רבי משה בר נחמן פירש התורה ועשה חידושין לתלמוד... ואחר כך הלך לירושלים ונפטר שם". לעומת זאת, מסורות אחרות מייחסות את קבורתו בחיפה, עכו, חברון או טבריה.
- רבי יהודה החסיד: מעל קבר זכריה מצביעה המסורת על מערה כמקום קבורתו של רבי יהודה החסיד. רב אשכנזי שעלה לירושלים בשנת תס"א (1700) עם פמליה גדולה על מנת לקרב את הגאולה. הרב נפטר ימים מספר לאחר הגעתו לירושלים ונקבר במערה קטנה. על המערה אין ציון או כתובת. על שמו בית הכנסת החורבה ברובע היהודי שבעיר העתיקה.
- הרב חיים בן עטר: בחלקה סמוכה קבור הרב חיים בן עטר, שהתפרסם בספרו "אור החיים". הוא עלה לארץ מוקף בתלמידים בשנת 1742, ונפטר זמן קצר לאחר מכן בשנת תק"ג (1743). הקבר הוא מוקד עלייה, בעיקר ביום השנה למותו.
- רבי מנחם מנדל משקלוב: בסמוך לקבר רבי חיים בן עטר קבור רבי מנחם מנדל משקלוב, הנקרא על שם עיר מולדתו ברוסיה, שעלה לארץ בשנת 1808 ונפטר בתקפ"ז (1827). בסמוך לקברו בור ובו גניזה של ספרי קודש.
חלקת החסידים[]
חלקה זו משתרעת במעלה בית הקברות לצד הגדר של כביש יריחו.
בחלקה קבורים רבנים נודעים ובהם רבי שלום שרעבי (הרש"ש) עלה לארץ מתימן והיה מקובל - עוסק בתורת הנסתר וראש ישיבת בית אל שברובע היהודי. נפטר בשנת תקל"ז (1777).
בסמוך קבור רבי יעקב שאול אלישר הידוע בשם יש"א ברכה, שנפטר בשנת תרס"ו (1906), על שמו נקראת השכונה גבעת שאול.
בחלקה קבור רבי יום טוב צהלון נפטר בשנת 1597 שחיבורו "לקח טוב" נכתב בשנת 1577 בצפת והוא הספר הראשון שנדפס בארץ ישראל.
החלקה המזרחית[]
חלקה זו יושבת צמוד לכביש ירושלים יריחו ועולה לכוון מזרח במעל ההר אל כוון מלון "אינטרקונטיננטל", ובה נמצא גם קברו של אברהם משה לונץ, מחוקרי ירושלים וארץ ישראל שנפטר בשנת 1918.
חלקת הקדושים[]
החלקה נמצאת בהמשך החלקה המזרחית ונקראת על שם הרוגי מאורעות תרפ"ט, (1929) - סמוך לגדר החלקה נמצא קבר אחים שבו נטמנו הנהרגים בפרעות בירושלים וסביבתה. בצד קבר האחים קברים של הרוגי הפרעות מהמושבה מוצא.
בחלקה נבנה לאחר מלחמת ששת הימים קבר אחים ובו עצמות שנמצאו מתחת לכביש הירדני. הקבר מכוסה במצבה הבנויה משברי מצבות עתיקות.
לצד קבר האחים קבור אליעזר בן-יהודה ולצדו בנו איתמר בן אב"י. בחלקה קבורים גם ליאו מוצקין מראשי ההסתדרות הציונית, בוריס שץ מייסד בית הספר בצלאל, וחוקר ירושלים פנחס גרייבסקי. בחלקה קבורים גם הסופר זוכה פרס נובל לספרות שמואל יוסף עגנון ויוסף יואל ריבלין יליד ירושלים ומחוקרי היישוב היהודי בעיר.
האזור הצפוני[]
קרוי גם גוש בית-העלמין הישן, שהוא מהגדולים בהר הזיתים משתרע בין רחבת מלון "אינטרקונטיננטל" אל קברי הנביאים, ובצמוד לדרך הצרה היורדת אל כביש ירושלים-יריחו. חלקו העליון של האזור הזה הוא בית קברות אשכנזי וחלקו התחתון ספרדי. בבית קברות זה נטמנו עד תש"ח (1948) כ-18,000 מתים.
בחלקה זו קבורים בין השאר הרב שמואל סלנט שהיה רבה של ירושלים, שנפטר בשנת תרס"ט (1909); דוד ילין ואביו רבי יהושע ילין ממייסדי נחלת שבעה ומחבר הספר "זכרונות לבן ירושלים"; הרב יואל משה סלומון שנפטר בשנת תרע"ג (1913), מפורצי חומות ירושלים וממייסדי פתח תקווה; ישראל ב"ק - חלוץ, מקים בית הדפוס העברי הראשון בירושלים שנפטר בתרל"ה (1875); ובצדו קבור בנו ניסן ב"ק בונה בית הכנסת תפארת ישראל שנפטר בתר"ן (1890). במעלה החלקה קבור מרדכי עליאש שעל שמו כפר מרדכי שנפטר בשנת 1950. בצפון החלקה קבורים הרב אברהם יצחק הכהן קוק - הרב הראשי לארץ ישראל, ומשני צדיו - אביו, ובנו הרב צבי יהודה קוק; הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא; הרב יהושע לייב דיסקין הידוע בכינוי "הגאון מבריסק" ומיסד בית היתומים דיסקין; הרב ישעיה ברדקי מראשי העדה האשכנזית בירושלים; רבי יהוסף שווארץ שנפטר בשנת תרכ"ה (1868), מחבר הספרים "דברי יוסף" ו"תבואות הארץ". רבי יעקב ספיר שנפטר בשנת תרמ"ה (1885) - תלמיד חכם, חוקר כתבי יד, שד"ר ונוסע שתיאר את מסעותיו בספר "אבן ספיר", והרב שלמה אלישיב (עליאשאוו) בעל הלשם שבו ואחלמה.
עולי הגרדום מאיר פיינשטיין ומשה ברזני, שהתאבדו בתא הנידונים למוות שעות אחדות קודם להוצאתם המתוכננת להורג, נטמנו בחלקה זו. מנחם בגין, מפקד האצ"ל וראש ממשלת ישראל ביקש כי בבוא היום ייקבר ליד פיינשטיין וברזני במקום בחלקת גדולי האומה, ובקשתו נתמלאה.
חלקת הספרדים[]
חלקה זו משתרעת בשיפולי ההר לצד כביש יריחו. בחלקה זו קבורים רבנים מפורסמים - הרב ידידיה רפאל אבולעפיה המכונה "היר"א" שהיה ראש ישיבת המקובלים בית אל, הרב רפאל מאיר פאניז'יל המכונה המרפ"א. הרב יהודה אלקלעי ובסמוך אליו הרב דוד בן שמעון הידוע בכינוי "צוף דבש" שהיה הרב של קהיליית המערביים ומיסד שכונת מחנה ישראל.
החלקה הצבאית[]
לאחר מלחמת ששת הימים הוקמה בבית הקברות חלקה צבאית, שבה נקברו חללי צה"ל. בנוסף לכך, בחלקה נפרדת, נכרה קבר אחים שבו נטמנו עצמות 48 לוחמים, שנפלו בקרבות על הרובע היהודי בעיר העתיקה, והיו קבורים בקבר אחים ללא ציון בחצר בתי מחסה ממלחמת העצמאות ועד לאחר מלחמת ששת הימים. זמן קצר לאחר כיבוש העיר העתיקה במלחמת ששת הימים הועברו עצמות הלוחמים לקבר בהר הזיתים, ובכך הפכו ליהודים הראשונים שנקברו בהר מאז 1948.
כיום קבורים בחלקות הצבאיות למעלה מ-70 חללים, לרבות הנופלים מלוחמי הרובע היהודי.
בית הקברות כיום[]
גם כיום, בסוף שנת 2008, נותרו חלקות קבורה וקברים במצב של הזנחה ועזובה. חלקות הקברים סובלים מוונדליזם הכולל חילול מצבות[21] והשחתת קברים[22]. חלק גדול מבית הקברות אינו מגודר ועדרי עזים וכבשים רועים בין המצבות.
שורה של החלטות ממשלה על שיקום חלקים בהר, וכן כספים שהוקצבו לתחזוקה ושיפוץ, טרם הצליחו לשנות את המצב העגום.
"המשרד לענייני ירושלים והעם היהודי" בראשותו של נתן שרנסקי ערך סקר של ההר והגיש תוכנית לשיקום בית העלמין. בסקר מצוין כי
- "רבים מהקברים באתר מוזנחים והרוסים; לאתר מושלכת פסולת ביתית ומוזרמים מי ביוב; פסולת בניין מושלכת לאורך שבילי הגישה לחלקות הקברים והשטחים שביניהן. בהיעדר אבטחה ראויה (ללא מערכת שמירה ובקרה, פרצות בגדרות ובחומות ושערים לא נסגרים), האתר הפך למקום מפגש וונדליזם לאומני; ברחבי בית הקברות מרוססים ציורי קיר וססמאות לאומניות; אין פחי אשפה מקובעים בשטח, בהיעדר שרותי תחזוקה וניקוי, מצטברת אשפה של מבקרים...".[23]
עמותת אלע"ד עוסקת במיפוי בית הקברות, והעלתה לרשת מערכת מיפוי שמאפשרת לאתר את מיקומם המדויק של מעל 20,000 נפטרים. [1]
ראו גם[]
- הר הזיתים
- מעלה הזיתים
- בתי הקברות הצבאיים של מדינת ישראל
לקריאה נוספת[]
- הר הזיתים במקורות ובמסורת ישראל, משרד הדתות, תשכ"ב
- אלי שילר (עורך), הר הזיתים, 1978.
- רמי יזרעאל, מדריך כרטא להר הזיתים, ירושלים, הוצאת כרטא, תשנ"ט-1999.
- שרה ברנע, "תולדות מיפוי בית הקברות היהודי בהר הזיתים", בתוך: אייל מירון (עורך), מחקרי עיר דוד וירושלים הקדומה 5, מגלי"ם, ירושלים, 2010
קישורים חיצוניים[]
- אתר "הר הזיתים" , כולל איתור ומיפוי מצבות ומידע של הקבורים בו.
- רון פלד, נחל קדרון: הנקרופוליס של ירושלים באתר ynet.
- רון פלד, הר הזיתים: ירושלים של מעלה ושל מטה באתר ynet.
הערות שוליים[]
- ↑ בבלי, מסכת כתובות קיא/ תהילים ע"ב ט"ז.
- ↑ זאב וילנאי, ירושלים – העיר העתיקה וסביבתה, ירושלים: הוצאת אחיעבר, 1970, (להלן: וילנאי, ירושלים), עמ' 320.
- ↑ פסיקתא רבתי ל"א, עמוד קמ"ז.
- ↑ אריה ליב פרומקין (ערך: אליעזר ריבלין), תולדות חכמי ירושלים, ג', עמוד 25.
- ↑ אברהם יערי, אגרות מארץ ישראל, ירושלים: תש"ג, עמ' 97.
- ↑ יצחק בן צבי, מסעות ארץ ישראל לרבי משה באסולה, ירושלים: החברה העברית לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה בסיוע "מוסד ביאליק" ליד הסוכנות היהודית לארץ-ישראל, תרצ"ח, עמ' 53.
- ↑ יהושע בן-אריה, עיר בראי תקופה: ירושלים החדשה בראשיתה, ירושלים: יד בן צבי, תשל"ז, כרך ב' עמ' 42.
- ↑ מיכאל איש-שלום, מסעי נוצרים לארץ ישראל, תל אביב: עם עובד, תשכ"ו, עמ' 487.
- ↑ הצבי, שנה חמישית, ראש חודש חשוון 1889, גיליון ב'.
- ↑ א"מ לונץ, קובץ ירושלים, תרס"ב, עמ' 44.
- ↑ יהושע קניאל, 'מאבקים כלכליים בין עדות בירושלים במאה ה-י"ט', בתוך: מ' פרידמן ואחרים (עורכים), פרקים בתולדות היישוב היהודי בירושלים, ירושלים: יד בן צבי, תשל"ו, עמ' 116–119.
- ↑ מ' ריישר, שערי ירושלים, ורשה: תרל"ט-1867 (הדפסה מחודשת: פוס ספרא, 1967), עמ' 66. מופיע גם בתוך: וילנאי, ירושלים, עמ' 324.
- ↑ A.M Hymson, The British consulate in Jerusalem, vol. 1, 1938, p. 162.
- ↑ מ' איש שלום. מסעי נוצרים לארץ ישראל, עם עובד, תל אביב, תשכ"ה עמוד 557
- ↑ יהושע בן אריה, עיר בראי התקופה- ירושלים בעת החדשה, הוצאת יד בן צבי כרך ב' עמוד 46
- ↑ יצחק שריון, זכרונות. ירושלים תש"ג
- ↑ ג' פרומקין, דרך שופט בירושלים, תל אביב, דביר, תשט"ו, עמוד 95
- ↑ מנוחה טוקר, הירדנים הרסו, ר' לוי משקם, מהשבועון "משפחה" באתר שטורעם
- ↑ מירון בנבנישתי,מול החומה הסגור - ירושלים החצויה והמאוחדת. ויינפלד וניקולסון 1973
- ↑ א. נויבאר, סדר החכמים וקורות הימים תרמ"ח עמוד 103
- ↑ חילול קבריהם של אדמו"רי חסידות ללוב כתבה מאתר ערוץ 7
- ↑ עשרות מצבות הושחתו בערב יום ירושלים - כתבה מאתר נענע
- ↑ החרצנים של הזיתים 'הר הזיתים' בפורום חדרי חרדים
