בית הכנסת כמנהג יהודי רומא הוא שמו של בית הכנסת האיטלקי בירושלים, הנמצא במרכז העיר בבית שמידט שברח' הלל . ארון הקודש והריהוט שבו הובאו בשנת 1952 על ידי שלמה אומברטו נכון, שהיה אז נשיא ארגון יוצאי איטליה, מבית הכנסת של ויניטו Conegliano Veneto שמצפון לוונציה. במשך זמן קצר, בזמן המנדט הבריטי כונה בית הכנסת "בני רומי"[1]. זהו בית הכנסת היחיד בישראל בו נערכת התפילה בנוסח איטליה הנקרא איטליאני או מנהג בני רומה.[2].
בית הכנסת מהווה את מרכזה של קהילת יהודי איטליה בירושלים, ובפועל של כל הארץ. התפילות נערכות בבית הכנסת בשבתות ובחגים. כאשר הוקם בית הכנסת, היו מרבית המתפללים יהודי איטליה אשר עזבו את איטליה בעקבות "חוקי הגזע" והגיעו לארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי. לאחר הקמת מדינת ישראל הגיעו עולים נוספים מאיטליה. רבים באו אחרי מלחמת ששת הימים ולאחר מכן בקבוצות קטנות יותר. משקלם של יוצאי לוב, אשר הגרו לאיטליה ולאחר מכן עלו לארץ ישראל ניכר בבית הכנסת. בשנים האחרונות יש נטייה להעביר את ניהול בית הכנסת לצעירי הקהילה, בתקווה להמשך פעילותו של בית הכנסת בעתיד.
ליד בית הכנסת קיים מוזיאון יהדות איטליה ע"ש אומברטו שלמה נכון. הוא נוסד בשנת 1981 וכולל אוספים של יודאיקה איטלקית, מאז ימי הביניים ועד היום. במקום מתקיימות גם תערוכות זמניות העוסקות בנושאים הקשורים ליהודי איטליה. במסגרת המוזיאון מתקיימות פעולות תרבות ופעולות לנוער, בדרך כלל לקראת החגים היהודיים.
באולם אירועים, בקומת הקרקע של הבנין בו נמצא בית הכנסת, מתקיימים אירועים הקשורים ליהדות איטליה. בפרוזדור מצוייה תערוכה קטנה של תמונות הקשורות לשלבי הקמת התנועה הציונית באיטליה ועוד.
ברחוב המקשר בין הרחובות שמאי והלל, בקרבת "בית הכנסת כמנהג בני רומה", הונצח זכרו של אנג'לו לוי ביאנקיני שהיה נציג איטליה בועדת הצירים לארץ ישראל, אחרי מלחמת העולם הראשונה, ועד אשר ניהל את עניני הישוב היהודי בשנים הראשונות למנדט הבריטי לארץ ישראל.
בית הכנסת כמנהג יהודי רומה הוא שמו של בית הכנסת האיטלקי בירושלים הממוקם במרכז ירושלים בבית שמידט. ארון הקודש שבו והריהוט הובא בשנת 1952 על ידי שלמה אומברטו נכון שהיה אז נשיא ארגון יוצאי איטליה, מבית הכנסת של ויניטו (Veneto Conegliano) מצפון לוונציה. זמן קצר, בזמן המנדט הבריטי הוא כונה "בני רומי"[1]. זהו בית הכנסת היחיד בישראל בו נערכת התפילה בנוסח איטליה.[2].
בית הכנסת מהווה את מרכזה של קהילת יהודי איטליה בירושלים, ובפועל של כל הארץ. התפילות נערכות בבית הכנסת בשבתות ובחגים. כאשר הןקם בית הכנסת, היו מרבית המתפללים יהודי איטליה אשר הגיעו לארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי בעקבות "חוקי הגזע". לאחר הקמת מדינת ישראל הגיע עולים מאיטליה אחרי מלחמת ששת הימים ולאחר מכן בקבוצות קטנות יותר. משקלם של יוצאי לוב, אשר הגרו לאיטליה ולאחר מכן עלו לארץ ישראל ניכר בבית הכנסת. בשנים האחרונות יש נטייה להעביר את ניהול בית הכנסת לצעירי הקהילה, בתקווה להמשך פעילותו של בית הכנסת בעתיד.
ליד בית הכנסת קיים מוזיאון יהדות איטליה ע"ש אומברטו שלמה נכון. הוא נוסד בשנת 1981 וכולל אוספים של יודאיקה איטלקית, מאז ימי הביניים ועד היום. במקום מתקיימות גם תערוכות זמניות העוסקות בנושאים הקשורים ליהודי איטליה. במסגרת המוזיאון מתקיימות פעולות תרבות ופעולות לנוער, בדרך כלל לקראת החגים היהודיים.
באולם אירועים, בקומת הקרקע בה נמצא בית הכנסת, מתקיימים אירועים הקשורים ליהדות איטליה. בפרוזדור מצוייה תערוכה קטנה של תמונות הקשורות לשלבי הקמת התנועה הציונית באיטליה ועוד.
ברחוב המקשר בין הרחובות שמאי והלל, בקרבת "בית הכנסת כמנהג בני רומה", הונצח זכרו של אנג'לו לוי ביאנקיני שהיה נציג איטליה בועדת הצירים לארץ ישראל, אחרי מלחמת העולם הראשונה, ועד אשר ניהל את עניני הישוב היהודי בשנים הראשונות למנדט הבריטי לארץ ישראל.
שלטי זכרון בבית הכנסת בירושלים לבית הכנסת בקוניליאנו ויניטו (מצפה לתמונות טובות יותר)
הרצאה 63 17/11/2021 : סיפור העתקתו של בית הכנסת מקונליאנו ווניטו לרחוב הילל" מפי: פרופ' דוד קסוטו[]
הרצאה 63 17-11-2021 - סיפור העתקתו של בית הכנסת מקונליאנו ווניטו לרחוב הילל" מפי- פרופ' דוד קסוטו
רשמי סיור[]
הקודש המפואר של בית הכנסת שהיה בקוניליאנו ויניטו - צילום מבמת הקריאה (צלם: שבתאי שירן)
מאת: שירן שבתאי – "מורשת הגליל"
ליהודי איטליה יש נוסח תפילה ייחודי משלהם "מנהג איטליאני", "מנהג בני רומי" שאינו נוסח ספרד או אשכנז. מבחינה הלכתית יהודים אלו היו פוסקים, כמו יהודי ספרד, על פי השולחן ערוך ולא קבלו את הגהות הרמ"א. הם נהגו לאכול קטניות בחג הפסח, ברכו ברכה אחת על הנחת תפילין, תפילת "כל נדרי" נאמרה בעברית ועוד מנהגים השונים מאלו המקובלים היום. מקובל להניח שנוסח זה הוא הקרוב ביותר למנהג הארץ ישראלי הקדום.
הנוסח האיטלקי כמעט לא יצא מחוץ לגבולות איטליה למעט מקרים בודדים שבהם הגיע לקהילות אחרות במזרח התיכון. כך למשל בעיר סלוניקי פעלו מספר בתי כנסת איטלקיים וכן בעיר צפת במאה ה-16. כיום פעיל בית כנסת אחד המתפלל בנוסח האיטלקי מחוץ לאיטליה והוא בית הכנסת האיטלקי בירושלים ובו נבקר הפעם. בית כנסת נוסף של יהודי איטליה ובו מתפללים בנוסח יהודי ליבורנו (נוסח ספרד) נמצא ברמת גן בית הכנסת האיטלקי ע"ש רבי עובדיה מברטינורו
יהודים ישבו בעיירה האיטלקית קונילאו ונטו הנמצאת בין פדואה לוונציה כבר במאה ה-16 ובשנת 1701 הם חנכו את בית הכנסת החדש והמפואר שלהם. בית הכנסת הצטיין בארון הקודש מרהיב ביופיו מעוטר בגילופים אומנותיים, ובגילופי עץ יפיפים בבימה ובמחיצה.
שני מוקדים בולטים היו באולם התפילה, ארון הקודש במזרח והבימה במערב, ממש ליד דלתות הכניסה. כסאות הישיבה בבית הכנסת הונחו במקביל לקירות האורך של האולם בדומה למנהג הספרדי. עזרת הנשים הייתה בשלושה צדדים בקומה עליונה.
עם השנים נטשו היהודים את העיירה וערב מלחמת העולם הראשונה נותר בה כמנין מתפללים, חלקם נטשו במהלך המלחמה ובית הכנסת סגר שעריו. התפילה האחרונה בבית הכנסת נערכה ב1918 כאשר הצבא האוסטרו הונגרי כבש את צפון איטליה והרב הצבאי הראשי האוסטרו הונגרי (היה דבר כזה) שמע על קיומו של בית הכנסת, נטל את המפתחות מהעירייה, פתח את דלת הכניסה ועמד נדהם לנוכח הפאר וההדר שהיו מכוסים שכבות אבק.
ביום כפור תרע"ט (1918) היה בית הכנסת מלא מפה לפה בחיילים יהודים מצבאו של הקיסר פרנץ יוזף יר"ה ועם תפילת נעילה, ננעלו גם דלתות בית הכנסת והפעם לתמיד.
ב 1952 הועבר בית הכנסת בשלימותו לירושלים ומאז הוא משמש את יוצאי איטליה המתפללים בנוסח בני רומה בשבתות ובחגים.
ליד בית הכנסת מוזיאון של פריטי יודאיקה מאיטליה, כל פריט וסיפורו.
בית הכנסת נמצא ברח' הלל 27 בירושלים. טל' 02-6241610
הכניסה בתשלום.
סיורים בבתי כנסת מיוחדים בארץ ניתן לעשות עם שבתאי שירן 0523246827
http://www.shiran.kr8.co.il
זכרונות[]
בעקבות הערה שהתקבלה
מדוע לא מופיע שמו של אותו רב צבאי אוסטרו-הונגרי שהוביל את התפילה האחרונה בבית כנסת זה שהיה בקונוליאנו? כשחנכו את בית הכנסת בירושלים הגיע אל הטקס יהודי ממוצא אוסטרי ודמעות מילאו את עיניו. הנוכחים התפלאו לראות איש זה ביניהם ולשאלתם ענה שהוא היה הרב שהתפלל בבית הכנסת באיטליה והוא זה שנעל אותו סופית. מאז ועד מותו הוא היה אחד המתפללים הקבועים בבית הכנסת בירושלים.
ואכן זכיתי לקבל תגובה:"הרב היה הָרִי דויטש לימים הרב אהרן דישון בנו טדי דישון המשיך להתפלל עמנו עד סוף ימיו"המקור: דוד קאסוטו.
מאת:ראובן רוונה
פעם בשנה אני עולה לירושלים כדי לעשות את השבת בבית הכנסת כמנהג איטלקי – מנהג אבותי. בעלותי במדרגות של הבניין, שנבנה לפני יותר ממאה שנים על ידי, אם אינני טועה, גרמנים אוונגליסטים, בתקופה של התפתחות גדולה מחוץ לחומות העיר, אני מדמיין שיבה לקהילה קטנה בצפון איטליה, בגלל אווירה מסוימת של עתיקות שמשרה הסביבה. שירת זמירות הבוקר, החוזרת אלי כשאני עולה במדרגות, מחזירה אותי, לרגע, לזכרונות רחוקים של העבר. ובהכנסי לבית הכנסת, אני לא יכול להמנע מלשוב ולראות עוד ועוד אנשים שאינם כבר איתנו, מהפרנס הראוי לציון של בית הכנסת קוניליאנו - ירושלים, אומברטו שלמה נכון, שני הרבנים הרטום, מאיר פדואה, ג'ורג'יו כהן פיראני .... וחברים רבים אחרים של הקהילה של האיטלקים הירושלמים.
בשנים האחרונות, אני פוגש בהנאה רבה אנשים לא מוכרים, הרבה צעירים ואפילו בני עדות אחרות, שנמשכו אל המאפיינים של מנהג בני רומא ולאריות של התפילות, המושרות על ידי חזנים בעלי קול נעים. מורגל במשך עשרות שנים לבתי כנסת אשכנזים, אני מוצא מפלט בעולם של השורשים שלי, בפינה זו של איטליה יהודית, בעיר שיותר מכל, מקבלת אליה את היהודים העולים מארבעה כנפות הארץ. ואני מרגיש צורך להביע רגש עמוק של הכרת תודה לכל אלה ששתלו מחדש בארץ ישראל אוצרות חמריים ורוחניים של הקהילות העתיקות של ארץ המגף, כדי להעביר לדורות הבאים את המורשת בת אלפי השנים של האבות.
למחרת, בביקורי במוזיאון נכון, הסמוך לבית הכנסת ומאורגן בהתאם למוטו "אובייקטים של הרוח, חומריים של האובייקטים, תוצרת איטליה" לא יכולתי שלא לחשוב על הנשמה של היהודיות האיטלקית, ביטויה של תרבות הנאמנה במשך דורות לפרטיקולריזם הדתי, אך פתוחה לתרבות הסובבת, בביטוייה האמנותיים, בעיקר במאות השנים שמן הרנסנס ועד האמנציפאציה,שנים של הפרדה אזרחית, ולעתים קרובות, של רדיפות. האוצרת של המוזיאון, Andreina Contessa (מאמר של אוצרת המוזיאון ראו מטה), הדגימה לי את קריטריוני החלוקה של המוצגים בארבעת האולמות, לחומרים: ממתכות יקרות (כתרים ורימונים מכסף) לאריגים של מעילים ווילאות (פרוכת), לרהיטים של עץ: מארונות הקודש בסגנון הבארוק ועד לכסא של אליהו הנביא לברית המילה, יריעות קלף של מגילות אסתר וכתבי יד עתיקים של תפילות. אוצרות של יודאיקה, מתנות למשפחות ויחידים מקהילות איטלקיות, ששוחזרו בחודשים רבים של עבודה במקום בידיהם המיומנות של אמנים אמיתיים, שהוזמנו על ידי מעבדה זו ממוזיאונים אחרים בארץ.
מחשבה של איטלקי שמרגיש את עצמו מעורב בבנין חברה יהודית, שהמורשת שהתקבלה מהעבר שלנו, עם ההרמוניה האסתטית המאפינת אותה, עם דתיות לא פנטית ומאוזנת, מהווה את התרומה המשמעותית והמתמשכת ביותר לשאר כלל ישראל בארצו.
המקור[]
המקור{
Una volta all’anno salgo a Gerusalemme per trascorrere un sabato nel Beit haknesset di rito italiano, quello dei miei padri. Salendo le scale dell’edificio, sorto più di cento anni fa per iniziativa, se non erro, di evangelici germanici, in un’epoca di grande sviluppo extra moenia della città, fantastico di ritornare in una comunità minore del Nord Italia, per una certa atmosfera di antichità che ispira l’ambiente. Come il canto delle zemirot del mattino che mi giungono salendo le scale mi riportano, per un istante, a memorie lontane del passato. E entrando nel Beit haknesset, non posso fare a meno di rivedere tante e tante persone che non sono più con noi, dal Parnas, per eccellenza del Tempio di Conegliano-Gerusalemme, Umberto Shemuel Nahon, i due rabbini Artom, Meir Padoa, Giorgio Coen Pirani….e tanti altri componenti della kehillah degli italkim gerosolomitani. Negli ultimi anni, con vivo piacere incontro persone sconosciute, molti giovani e pure appartenenti ad altre ‘edot, attratti dalla specificità del minhag dei Benei Roma e dalle arie delle tefillot, recitate da hazanim dalla voce squillante. Abituato da decenni ai Batei haknesset ashkenaziti, mi rituffo nel mondo delle mie radici, in questo angolo di Italia ebraica, nella città che più di tutte, accoglie gli ebrei saliti dai Quattro angoli della Terra. E sento di esprimere un profondo sentimento di riconoscenza per tutti coloro che hanno trapiantato in Eretz Israel i tesori materiali, e spirituali, delle antiche comunità dello Stivale, per tramandare alle generazioni future il retaggio millenario dei padri. L’indomani, visitando il Museo Nahon, annesso al Beit haknesset, appena riordinato con il motto “Oggetti dello spirito, materiale degli oggetti; made in Italy” non ho potuto non riflettere sull’anima dell’ebraicità italica, espressione di una cultura fedele per generazioni al proprio particolarismo religioso, ma aperta alla civiltà circostante, nelle sue manifestazioni artistiche, soprattutto nei secoli post-rinascimentali fino alla emancipazione, pur sottoposti alla segregazione civile e, spesso, a sussulti persecutori. La Curatrice del Museo, Andreina Contessa, mi ha illustrato i criteri del riordinamento degli oggetti esposti nelle quattro sale, per materiali usati. Dai metalli preziosi (corone e rimonim d’argento) ai tessuti dei meilim e delle cortine (parochet) degli aronot, dalle arche sante lignee barocche al seggio del profeta Elia delle milot, alle pergamene delle meghilot di Esther e ai testi manoscritti di antichi formulari di tefillot. Tesori di Judaica, donativi di famiglie e di singoli di comunità italiane, restaurati in lunghi mesi di lavoro in loco dalle abili mani di veri e propri artisti, invitati da questo laboratorio da altri musei del paese. Una considerazione, da italki’ che si sente, da lustri, impegnato nella costruzione di una società ebraica. Che l’eredità ricevuta dal nostro passato, con la sua caratterizzazione di armonia estetica, di una religiosità non fanatica e equilibrata, costituisca il contributo più valido e duraturo al resto del Kelal Israel nella sua Terra.
בית הכנסת כמנהג יהודי רומה הוא שמו של בית הכנסת האיטלקי בירושלים הממוקם במרכז ירושלים בבית שמידט. ארון הקודש שבו והריהוט הובא בשנת 1952 על ידי שלמה אומברטו נכון שהיה אז נשיא ארגון יוצאי איטליה, מבית הכנסת של קוניליאנו ויניטו (Veneto Conegliano) מצפון לוונציה. זמן קצר, בזמן המנדט הבריטי הוא כונה "בני רומי". זהו בית הכנסת היחיד בישראל בו נערכת התפילה בנוסח איטליה.
ליד בית הכנסת קיים מוזיאון יהדות איטליה ע"ש אומברטו שלמה נכון. הוא נוסד בשנת 1981 וכולל אוספים של יודאיקה איטלקית, מאז ימי הביניים ועד היום. במקום מתקיימות גם תערוכות זמניות העוסקות בנושאים הקשורים ליהודי איטליה. במסגרת המוזיאון מתקיימות פעולות תרבות ופעולות לנוער, בדרך כלל לקראת החגים היהודיים.
סיכום תולדות האתר ומצבו היום[]
בית הכנסת העתיק הועבר לישראל בשלמותו בשנת 1952 מהעיירה קונליאנו ונטו (ONEGLIANO VENETO) הרוחקת כ-60 ק"מ מוונציה. החל מראשית המאה ה-20 היה בית הכנסת פעיל משום שלא נותרו תושבים יהודים במקום. בית הכנסת של קונליאנו מוזכר בכתובות שנמצאו בשני צדי הבימה (כעת משני צדי דלת הכניסה) בשנת תס"א (1701) כשבנייתו הושלמה בשנת תע"ט (1719). כפי הנראה חלקים מארון הקודש נוצרו בתקופה קדומה עוד יותר. כתובת ההקדשה המצויה בחלקו התחתון של הארון מאזכרת את הרב נתן אוטולנגו (OTTOLENGO) שלזכרו הוא נעשה. הרב אוטולנגו היה רבה של הישיבה בקונליאנו עד יום מותו בשנת 1652 לערך. מכאן יש להניח, שארון הקודש קרוב בזמנו לתאריך זה. בית הכנסת באיטליה שימש מרכז רוחני-תרבותי. התקיימו בו לימודים, אירועים משפחתיים, קונצרטים והצגות. בראשית שנות ה–50 כשעמד מבנה בית הכנסת באיטליה להיהרס על ידי העירייה של קונוליאנו הועלתה תכולתו ארצה. בית הכנסת סודר בסידור זמני ושימש כך במשך 37 שנה. בשנת 1989 ובתרומת מר אלימלך וייס נתאפשרה החזרת עטרה ליושנה. בית הכנסת משמש כבית כנסת פעיל לבני הקהילה האיטלקית בשבתות ובחגים לפי מנהג בני רומא.
DR ANDREINA CONTESSA הוא מנהל מוזיאון Storico e il Parco del Castello di Miramare בטריאסטה (איטליה) וב- Direzione Regionale Musei Friuli Venezia Giulia.
תחומי המחקר שלה הם: תולדות האמנות מימי הביניים והרנסאנס, כתבי יד מוארים, כתבי יד וספרים עבריים, אמנות יהודית איטלקית ואיקונוגרפיה מקראית, מוזיאולוגיה וקטלוג דיגיטלי, תערוכות אינטרנט וירטואליות ואינטראקטיביות, קיימות מוזיאונים ומוזיאונים ירוקים. ילידת צפון איטליה, למדה היסטוריה של האמנות באוניברסיטת פארמה (איטליה) וקיבלה תואר דוקטור. באוניברסיטה העברית בירושלים. בין השנים 1994 - 2009 לימדה בחוג לתולדות האמנות באוניברסיטה העברית בירושלים, כמו גם במוסדות אקדמיים אחרים, בהם המכללה האקדמית הדסה בירושלים והמכללה המרכזית לחינוך בבאר שבע.
באוגוסט 2009 מונתה לאוצרת ראשית במוזיאון לאמנות יהודית איטלקית על-שם דר' אומברטו שלמה נכון, ירושלים, שם ביצעה הכשרה מחודשת של המוזיאון, ועשתה מחדש את הקמתו ועיצובו של המוזיאון וביטאה את התערוכה. קונספט, וסידור האוסף. חידוש ושדרוג המוזיאון נגע לתפיסת המוזיאון, הצגת התערוכות, פרויקטי התערוכה, מערכת המלאי ואחסון הפריטים, קידום ציוד דיגיטלי וכלי מולטימדיה וכן פיתוח מחקרים הקשורים גם הפריטים וגם תוכן המוצגים החדשים. למידע נוסף, אנא מצא את קורות החיים המצורפים. les
מאת: DR ANDREINA CONTESSA is the Director of the Museo Storico e il Parco del Castello di Miramare in Trieste (Italy) and the Direzione Regionale Musei Friuli Venezia Giulia. Her fields of research are: Medieval and Renaissance Art History, Illuminated Manuscripts, Hebrew Manuscripts and Books, Italian Jewish Art and biblical Iconography, Museology and Digital Cataloguing, Virtual and Interactive Web Exhibitions, Museums sustainability and green museums. Born in Northern Italy, studied art history at the University of Parma (Italy) and earned her Ph.D. at the Hebrew University of Jerusalem. From 1994 to 2009, she taught at the Art History Department of the Hebrew University of Jerusalem, as well as in other academic institutions, including Hadassah Academic College in Jerusalem and the Key Educational College in Beer-Sheva. In August 2009 she was appointed Chief Curator at the U. Nahon Museum of Italian Jewish Art, Jerusalem, where she has carried out a re-qualification of the museum, re-modeling the set-up and design of the museum, articulating the exhibition concept, and the collection’s arrangement. The renewing and upgrading of the Museum, concerned the museum’s concept, the presentation of the exhibits, the exhibition projects, the inventory system and items storage, the promotion of digital equipment and multi-media tools, as well as the development of research related to both the items and the contents of the new exhibits. For further information, please find the attached CV. les
מבוא- (תרגום אוטומטי גוגול) - לאחר סיום מלחמת העולם השנייה עלה צורך דחוף לשמר את המורשת הרוחנית של יהדות אירופה, ולהציל את היהודים יצירות אמנות בגולה - ספרים וחפצים הקשורים לבית הכנסת דחוף וטקסי. באותו הרגע ההיסטורי, "להציל" פירושו להביא את אלה מאמרים ושימורם במדינת ישראל, מולדת המדינה העם היהודי. על רקע זה החל שלמה אומברטו נהון במאמציו הנמרצים להציל את האוצרות הרוחניים והאמנותיים של איטלקית. יהדות, על ידי הבאת ארונות קודש תורניים שננטשו ברחבי איטליה לישראל והפיכתם בחיים ותהילה חדשים. בראש ובראשונה - וכדוגמה לבאות - הייתה המשימה, שבוצעה בשנת 1951, למשלוח בית הכנסת של הקהילה היהודית בקונגליאנו ונטו ב שלמותו לבניין בהלל רחוב בירושלים לשימוש הקהילה היהודית האיטלקית כבר הוקמה בבירת ישראל. אירוע זה היווה צעד מכונן בהיסטוריה שלו- סיפורה של ירושלים, המהווה אבן דרך בתולדות ירושלים הקהילה היהודית האיטלקית - שהתמזל מזלה לרכוש את הקהילה יפה להפליא מהמאה - 18 רהיטי בית כנסת . בתיאור פעולותיו של נהון בספר ההנצחה שכתב בשנת 1987, מספר ג'ורג'יו רומאנו כיצד, במהלך שחזורו, תוקנו באהבה את החלקים הדתיים של בית הכנסת וכיצד הצליח נהון, על ידי פעילות מדוקדקת, אך נלהבת, להוסיף חפצים פולחניים, קישוטים,מנורות וילונות ארון קודש במטרה להעצים את יופיים שלבית כנסת
ההווה והעתיד של המוזיאון
Fig. 35: Display room in Museum of Italian Jewish Art, (U. Nahon Museum of Italian Jewish Art, Picture Archive Collection
- הווה ועתיד במוזיאון U. Nahon ההקשר האמנותי והמוזיקלי בישראל שונה כעת לחלוטין מזה מה זה היה בשנות החמישים. מוזיאונים רבים, 54 מוכרים כמוזיאונים וכ- 200 שלא, נבנו כאן ומכילים מפרט אוספים מרהיבים המציגים תערוכות מקומיות ובינלאומיות יקרות ערך. בהתחשב במשאבים המוגבלים שלו, מוזיאון א.נ. נחון החל במוד
תהליך הזרמה ביוזמת איגוד יהודי איטליה לפעילות רוחנית (חברה יהודה איטליה ליפ'ולה רוחאני), במקור בהנהגת השופט אליהו בן זמרה. בשנת 2009 מינויו של אוצר חדש הוביל לתהליך של מודרניזציה וכן קונספט מוזיאוני משודרג ודרך טובה יותר להציג חפצים. התערוכת הקבע "תוצרת איטליה" מבטאת את הקשר בין אמנות יהודית ואיטלקית לאורך הדורות, ובכך מבטאת את היופי והאלגנטיות של חפצי דת שנוצרו באיטליה. אכן, יהדות איטליה הצליחה להציב את ההישגים הגדולים ביותר של איטליה אמנות בשירות אמונתם ומסורתם, המצטרפת לצד החומרי של חפצים עם שאיפותיהם הרוחניות ביותר. בית הכנסת קונגליאנו, מקום התפילה של הקהילה האיטלקית בירושלים, הוא גם העידן מרכז המוזיאון, עם המשימה לגשר בין עבר לבין נוכח, מחבר בצורה מבריקה את האובייקטים בוויטרינות בחדרי המוזיאונים ברצף זמני (איור 35 - ראו לעיל). באחד החדרים נמצא מרכז החינוך ארביב, מתחם מולטימדיה אינטראקטיבי המכיל מאות פריטי מידע אודות ההיסטוריה של יהדות איטליה. , והחפצים הדתיים שנוצרו ב הקהילות היהודיות השונות. מספר חוזר מורכב זה של מסך מגע- ההיסטוריה של יהדות איטליה מספקת מידע מפורט על כל יצירות המוזיאון, מקורן לפי הקהילה, כמו גם הטכנולוגיות והסגנונות המגוונים שלהם. בנוסף, החשבון של כל קהילה נכלל בטווח הזמן של ההיסטוריה העולמית. התערוכה הנוכחית משלבת לא רק תאורה אישית המותאמת לכל פריט המוצג, אלא גם מדיה דיגיטלית ומסכי וידאו גדולים המספקים מידע על החפץ. העבודה על הקטלוג והמלאי של האוסף הייתה לאחרונה הושלם. המלאי עבר דיגיטציה ומקושר ל מלאי מוזיאונים אחרים (פרויקט משרד התרבות של משרד התרבות) ויופיעו בפורטל ארצי של כל המוזיאונים בישראל. המוזיאון U. Nahon הוא אחד המוזיאונים הראשונים שנכנסים לאומי פורטל, אשר נראה באינטרנט. כמו כן, אוסף של תצלומים ישנים של כל ארונות התורה שהובאו מקהילות יהודיות שונות באיטליה הומצא בקטלוג דיגיטלי שיופיע ברשת. באתר יודאיקה אירופאינה, מה שהופך אותו לנגיש לכולםמסביב לעולם.במוזיאון יש כעת אתר תלת לשוני (עברית, איטלקית ואנגלית), המכילה שפע של מידע המוצג בפורמט מצוין גרפי. העובדה שנכללנו בפורטל האינטרנט הלאומי של המוזיאונים בישראל ובחשיפה העתידית הנלווית ל יודאיקה אירופיאנה, תקל על גישה למידע עבור אנשים מפוזרים גיאוגרפיים. בעתיד ניתן יהיה ליצור רשת וירטואלית של אוספים במוזיאונים יהודיים באיטליה ולהעבירם מעבר לגבולותיה.בנוסף לכל ההתייעלות החדישה המתוארת לעיל, למוזיאון יש מאפיין ייחודי נוסף: המומחיות האיטלקית של שימור עצים. זהו שלל ידע שהובא לישראל כיוזמת שביל של ג'וליאנו אורבייטו, שעבד יחד עם צוות בעלי מלאכה לשימור מקצועי של רהיטי בית כנסת. המודעות לאתגרים הכרוכים בשיפוץ התפרסמה וגלויה במוזיאון באמצעות יוזמה שכותרתה "שחזור חי" (2011) של אחד הארקיים הקדומים בעולם, מהקהילה היהודית מנטובה-סרמידה החל משנת 1543. (המשך הכתבה במקור)
הערות שוליים[]
↑ הסיבה לכך היתה התרחשותה של מלחמת העולם השנייה בה בריטניה היתה במצב מלחמה עם איטליה ולא מקובל היה לכתוב בית כנסת לפי נוסח איטליאני ולכן נבחר השם של בירת איטליה : רומא לכינוי בית הכנסת
![100 1954](/he/wiki/%D7%A7%D7%95%D7%91%D7%A5:100_1954.JPG "100 1954.JPG (1.5 מ"ב)")
![100 1955](/he/wiki/%D7%A7%D7%95%D7%91%D7%A5:100_1955.JPG "100 1955.JPG (2.74 מ"ב)")
![100 1953](/he/wiki/%D7%A7%D7%95%D7%91%D7%A5:100_1953.JPG "100 1953.JPG (1.48 מ"ב)")
