החץ מורה על מיקום בית הכנסת בעיר
(הערך נכתב במקורו על-ידי דניאל ונטורה בויקיפדיה העברית)
בעיר קארמניולה (Carmagnola) נמצא אחד מבתי הכנסת היפים של יהדות פיימונטה. בעיר אין קהילה יהודית. בית הכנסת משמש בתור מוזיאון.
יהדות קארמניולה[]
(התמונות צולמו על-ידי דניאל ונטורה)
בקארמניוֹלה קיים אחד מבתי הכנסת היפים בפיימונטה. הוא שוחזר בעזרת השלטונות בהשקעה של 1,265 מיליון לירות איטלקיות [1]. ומאז שנת 1987 הוא פתוח לציבור, לפי הזמנה מראש. בדרך כלל בית הכנסת פתוח בימי ראשון אחרי הצהרים. בשנות ה-50 של המאה ה-19 דווח כי בית הכנסת נעזב וציודו הועבר לטורינו. בשנת 1939 התקיים האירוע האחרון בבית הכנסת, הייתה זו חתונה. [2]
אקטואליה[]
"בית הכנסת חוזר לחיים"[]
טכס "זו הייתה הזדמנות נהדרת, כמו גם שמחה, גם לגלות מחדש את המורשת היסטורית ותרבותית העצומה של יהדות איטליה, במיוחד בפיימונטה, יש מגוון ועושר שצריך להיות מוערך" אמר Giulio Disegni, vicepresidente dell’Unione delle Comunità Ebraiche Italiane ., אמר בפתיחה יוצאת דופן של בית הכנסת של Carmagnola כדי לחגוג את נישואיה של Micol Nizza e Tomer Zerbib, חגגו בישראל בחודש אוגוסט האחרון. אביו של מיקול, Ferruccio, הוא נציג ידוע של הקהילה היהודית בטורינו, שמוצאת מהמשפחה של Diena Carmagnola, ואתמול בני הזוג, עם הבגדים של היום הגדול, הם הביאו גם אווירה של חג בבית הכנסת ההיסטורי שהשתמרה ללא שינוי האופי המקורי של המאה שמונה עשרה, והוא מוכר כאחד של היהדות היקרה והמשמעותית ביותר בפיימונטה. הבניין ממוקם בבית הכנסת, בו נעשה שימוש על ידי הקהילה המקומית עד 39 'ולאחר מכן שוב רק בחלק מאירועים מיוחדים, זה כבר הבין בשנים האחרונות על ידי הקהילה היהודית של טורינו תערוכת קבע, שאצר לאטס אדריכלים ולנטיני אומר לי בתי הכנסת בפיימונטה, ומתעד את המאמץ הגדול שנעשה לאורך השנים כדי לשחזר את המבנים ולשמר את העקבות של נוכחות יהודית בפיימונטה. I rabbanim Ariel Di Porto e Alberto Somekh - שכבר ארגן את פתיחת בית הכנסת ההיסטורית לפני כמה שנים לרגל החנוכה - הם כל כך מסודרים לשתי גברים צעירים טכס בסוף תפילת המנחה שמהדהדת את השירים המקומיים העתיקים ו שמחה.
- a.t. twitter@atrevesmoked Carmagnola, la sinagoga torna alla vita - 20 אוקטובר 2014
על בית הכנסת[]
היהודים בקארמניוֹלה היו מלווים בריבית . בסוף המאה ה-16 מוזכר שמו של הבנקאי היהודי ליאונה. משנת 1680 מוכרים לנו שני משפחות בנקאיים יהודים: פוג'טי ודונטו קונדה. (Pogetti e Donato Conde). במאה ה-18 מספר היהודים בעיר לא עלה על 200. בשנת 1724 הוקם בעיר, בדומה לשאר הערים בפיימונטה, גטו. הגטו היה בשכונה רחוקה מהכנסייה בשם Cierche היום בקרבת הרחובות: Bellini,dell Cherche,Benso,Baldassano.
בית הכנסת הוא ב-Via Bellini, היכן שהייתה בעבר אחת הכניסות לגטו. בכניסה לבית הכנסת חרוטה באבן שיש הכתובת הבאה:
בית הכנסת המאה הח"י לספה"נ כי ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים ישעיהו נ"ו ז' |
||
הוא נמצא בקומה הראשונה של בניין מהמאה ה-17. אולם בית הכנסת הוא מרובע. החלונות גבוהים במטרה לאפשר כניסה של אור לבית הכנסת. הבימה היא מיוחדת במינה: את האדן הנמוך בצורת מתומן סובבים שמונה עמודים לוליינים, אשר הכרכוב הבארוקי שלהם מתעטר כתר, המתנשא מעל מרכז הבמה. ארונות הקודש בסגנון בארוקי מאוחר - כמו הבימות - מעוטרים יתר על המידה בהרבה. הבימה בבית הכנסת הייתה מעין מגדל זעיר - בקרבת מרכז האולם.
ליד אולם בית הכנסת חדר קטן ובו ספסלים לילדים בגבהים משתנים: לכל ילד ספסל בגובה שלו.החדר שימש ללימוד הילדים בקהילה בה מספר הילדים היה מועט. לכל ילד ניתן היה להציע ספסל בגובה הרגלים שלו.
על העיר[]
קארמניוֹלה (Carmagnola) היא עיר בפרובינציה של טורינו במחוז פיימונטה, 26 ק"מ דרומית מהעיר טורינו. העיר נקראת על שם מצביא צבאי:"פרצ'סקו בוססונה דה קארמניוֹלה ( Francesco Bussone da Carmagnola)[3]
עיריית קארמניוֹלה כוללת שכונות עירוניות אך בעיקר כפרים וחוות חקלאיות. העיר קארמניוֹלה שוכנת על הגדה הימנית של נהר הפו. בתחום הנהר העובר את העיר, זרימה ה"פו" היא איטית. זאת, בטרם הנהר יפנה לאזור גבוהה יותר של גבעות ובו הזרימה פוחתת עוד יותר. התוצאה היא שהסחף הפורה שנהר הפו מביא עימו שוקע באזור העיר. אדמה זו מתאימה לגידול צמחים, מהם מפיקים סיבים, כמו הקנבס.
בקרבת העיר שתי שמורות טבע: האחת, לצמחיה האופיינית של מישור הפדנה (Pianura Padana) והשנייה למרכיבי החי והצומח במרחב הזרימה של נהר הפו.[4]
היום אין קהילה יהודית בעיר. אך קיים בית כנסת מפואר עם במה מיוחדת במינה, אשר שוחזר והחל משנת 1987 ניתן לבקר בו, תוך תיאום מראש עם קהילת טורינו.
תולדות המקום[]
המצודה שבעיר נבנתה במאה ה-9. מאותה תקופה יש לנו מסמכים רשמיים על קארמניוֹלה . השטח היה בבעלות האדונים "ארדואיניצ'י" (Arduinici) מטורינו (Marca di Torino). סביב המצודה נבנתה חומה ובתוך החומה הוקמה עיר הקטנה. המרקיזות של סלוצו (Il marchesato di Saluzzo) שרכשה את הבעלות על העיר נחלה מפלה בקרב נגד הצרפתים והספרדים וכך היא נאלצה להעביר את השליטה במקום לידי הצרפתים, ואלה נשארו בה 40 שנה. הדוכס לבית סבויה, קרלו אמנואלה ה-1, לאחר מצור, כבש את העיר. אבל במלחמה בין " מריה קריסטינה מצרפת היא מאדאמה ריאלה" לבין גיסה, "תומסו פרנסקו" מבית סבויה,בשנת 1691 חזרה העיר משליטה צרפתית לשליטת בית סבויה , ליד הנסיך "ויטוריו אמדאו ה-2".
חקלאות העיר[]
ייחודה של האדמה בעיר וסביבתה, הסחף מנהר הפו, הביאה לכך שבעבר הייתה עדיפות לגידול ירקות באזור. בינתיים גבר הביקוש לכבלים ואז החל האזור לגדל צמחים, מהם מפיקים סיבים, כמו הקנבס לייצור חוטים וכבלים, הדרושים לאוניות. העיר עוסקת לא רק בגידול אלא גם בייצור והתחרה ביצרנים ממחוז ליגוריה באיטליה וממרסיי בדרום צרפת.
בינתיים הסתבר כי מהקנבס אפשר גם להפיק חשיש. כן גבר השימוש בסיבים מלאכותיים. התוצאה ירידה בייצור הקנבס. השלטונות היו מודעים לבעיה שנוצרה והחליטו כי גידולים חקלאיים מסוימים יהיו מאופיינים בתור גידולי האזור ובתור כאלה יהנו מיתרונות בייצור ובשיווק:
- פלפלים מתוקים של קארמניוֹלה (Peperoni di Carmagnola ).[5].
- סוג של כְּרֵשה מתוקה מקארמניוֹלה (IL Porro dolce lungo di Carmagnola)
- גידול ארנבות אפורות, (Il Coniglio Grigio di Carmagnola) גם עבור ייצור הכובעים מפרוות הארנבת ושערותיה, בין השאר בבתי החרושת העוסקים בכך בעיר אלסנדריה.
תמונות מבית הכנסת[]
אתר בית הכנסת[]
בית הכנסת של כרמניולה הוא מה שנותר מן הגטו העתיק: מבנה קטן, מגובש, המופרד מחלקת הכיכרות, כנסיות, רחובות ואולמות של העיר. בית הכנסת שמר על תווי פניו המקוריים של המאה השמונה עשרה, והוא מוכר, על הליניאריות של הטפסים, על רצף החללים המרשים, על האלגנטיות המנומסת של הרהיטים, כדוגמא היקרה והמוכרת ביותר בפיאמונטה.
בחדרים בקומת הקרקע אורגנה תערוכת קבע של הקהילה היהודית בטורינו, שאצרו האדריכלים פרנקו לאטס ופאולה ולנטיני.
בתערוכה, באמצעות מילים, דימויים, רישומים, חפצים וקולות, מתפתחת תכנית סינתטית המספרת את בתי הכנסת של פיאמונטה, ומתעדת את המאמץ הגדול שנעשה במשך השנים, וממשיכה לשקם את המבנים ולשמור על עקבות הנוכחות היהודית בפיידמונט.
בתי הכנסת, עם שאר העדויות החומריות של הנוכחות היהודית, יכולים, באמצעות שחזור, להחזיר את מלוא השימוש המקורי, שבו יש עדיין גרעיני קהילות יהודיות, וכאשר הדבר אינו אפשרי, הם מייצגים הזדמנות שאין לה תחליף לחקור ולבצע הנוכחות היהודית בשטח.
במהלך הביקור, באמצעות שפות תקשורת שונות, מתעוררים הנושאים הקשורים למרחב בתי הכנסת. המסלול, במידת האפשר, עובר דרך ציר זמן, מחדרי התפילה מהמאה השמונה-עשרה, שנותרו בתצורתם המקורית, דרך בתי הכנסת שחודשו במאה התשע-עשרה, עד למקדשים היהודיים של טורינו ושל ורצ'לי. שתי דוגמאות, כרמניולה וטורינו, הן הזדמנות לקרוא יותר לעומק את השינוי בתפיסות האדריכליות, את התפקיד העירוני ואת הערכים הסמליים הקשורים אליהם, המאפיינים את בתי הכנסת לפני ואחרי האמנסיפציה.
במסלול הסופי, הצילומים של מוניקה בוליי, דריה דה בנדטי וג'ובאני ב 'פלקון מציעים שלושה פרשנויות שונות של מקומות וחללים.
La Sinagoga di Carmagnola è ciò che resta dell'antico ghetto: un agglomerato edilizio minuto, separato dalla trama delle piazze, delle chiese, delle strade e dei porticati della città. La Sinagoga ha conservato invariati i caratteri originari settecenteschi, ed è riconosciuta, per la linearità delle forme, per la suggestiva sequenza degli spazi, per la garbata eleganza degli arredi, come l'esempio più prezioso e significativo in Piemonte.
Nei locali al piano terreno è stata realizzata dalla Comunità Ebraica di Torino una mostra permanente, curata dagli architetti Franco Lattes e Paola Valentini.
Nella mostra, attraverso parole, immagini, disegni, oggetti e suoni, si sviluppa un sintetico itinerario che racconta le sinagoghe piemontesi, e documenta il grande sforzo compiuto negli anni, e che ancora continua, per restaurare gli edifici e conservare le tracce della presenza ebraica in Piemonte.
Le sinagoghe, con le altre testimonianze materiali della presenza ebraica, possono attraverso il restauro tornare alla pienezza dell'uso originale, là dove esistono ancora nuclei di comunità ebraiche e, quando ciò non è possibile, costituiscono un'occasione insostituibile per indagare e far conoscere la presenza ebraica sul territorio.
Nel corso della visita, attraverso vari linguaggi della comunicazione, i temi legati allo spazio delle sinagoghe prendono forma. Il percorso, per quanto possibile, attraversa una sequenza temporale, dalle sale di preghiera settecentesche, rimaste nella loro originaria configurazione, attraverso le sinagoghe rinnovate nell'Ottocento, sino ai Templi israelitici di Torino e Vercelli. Due esempi, Carmagnola e Torino, sono occasione per leggere in modo più approfondito la trasformazione delle concezioni architettoniche, del ruolo urbano e dei valori simbolici ad esse legati, che caratterizzano le sinagoghe precedenti e successive all'emancipazione.
Nel percorso conclusivo le fotografie di Monika Bulaj, Daria de Benedetti, Giovanni B. M. Falcone, suggeriscono tre diverse interpretazioni dei luoghi e degli spazi.
באתר רשומות מועדי הפתיחה: בדרך כלל רק בימי ראשון אחרי הצהרים
דף ממחזור יום הכיפורים[]
תמונות מבית הכנסת[]
הערות שוליים[]
- ↑ במחירי היום 670 אלף אירו לפי שער החליפין 1936 לירות לאירו
- ↑ המקור: בתי כנסת באיטליה עמוד 44
- ↑ חי בין השנים 1380-1432, היה בשרות Filippo Maria Visconti נסיך Castelnuovo Scrivia. שימש השראה לטרגדיה של Alessandro Manzoni בשם "הנסיך מקארניולה" Il conte di Carmagnola.
- ↑ שמות השמורות הן: Bosco del Gerbasso Riserva Naturale Speciale della Lanca di San Michele
- ↑ ההגדרה המשפטית: I Peperoni di Carmagnola sono un "Prodotti agroalimentari tradizionali italiani prodotto agroalimentare tradizionale italiano", riconosciuto dal Ministero per le politiche agricole, di cui è in corso l'istruttoria per il riconoscimento dell'I.G.P