בוצינהא: מנורת המשכן, מאכל הַקִּשֻּׁאִ֗ים, ופרח בוציץ - כל המילים ממקור ארמי אחיד - שיעור בתרגום לפרשת תרומה
טקס חנוכת המנורה, 1956. משמאל - יו"ר הכנסת, יוסף שפרינצק - המקור:ויקישיתוף
תמצית השיעור:מתוך כלי המקדש הייתה המנורה לסמל היהדות: במטבעות, בציור ובפיסול ראו: מנורת הכנסת;שהאור (המנורה) הזה בא מן התורה הנתונה בארון הברית שמשם יערוך את הנרות לפני ה' תמיד; במקרא יש שימוש בלשון יחיד (כמו "נר") כאשר מדובר ברבים "נרות) - התרגום מבאר את המקרא; הירק "הַקִּשֻּׁאִ֗ים" אף הוא מכונה בּוֹצִינַיָּא בתרגום המקרא; שימוש תלמודי: בוצין בוצין מקטפיה ידיע [קישוא קישוא עוד מפריחתו הוא ניכר], כלומר, אפשר להכיר אדם גדול גם בקטנותו;"בוצינא דנהורא" - כינוי כבוד לרב שפתר בעיה הלכתית;ה"זוהר" - "בוצינא קדישא" - כינוי לאדם קדוש;`מה עלול לקרות כאשר "בוצ'ין" מכונה בבבל עדשים ובארץ ישראל נר; ולסיום נספח מדעי למונח הבוטני:Verbascum הוא בוצין
לתשומת לב הקורא
|
- השיעור הקודם:"פשוטו של מקרא או משל ?" - שיעור בתרגום לפרשת משפטים
מנורת המקדש[]
- "בּוֹצִינָהָא" הם הנרות היו דולקים מערב עד בוקר אף על פי שפעמים היו כבות מקצתן בליל' " - הארה מוגדרת כתהליך מתמשך לעיתים קבועות אלאך לא ברציפות רק "ונר מערבי בכל זמן היו מוצאים אותו דולק" ;
א. "וְעָשִׂ֥יתָ אֶת־נֵרֹתֶ֖יהָ שִׁבְעָ֑ה וְהֶֽעֱלָה֙ אֶת־נֵ֣רֹתֶ֔יהָ וְהֵאִ֖יר (לשון יחיד ?) עַל־עֵ֥בֶר פָּנֶֽיהָ.(שמות,כ"ה,ל"ז)
- (תרגום יונתן בן עוזיאל):וְתַעֲבֵיד יַת בּוֹצִינָהָא שַׁבְעָא וּדְלֵיק כַּהֲנָא דְמִתְמַנֵּי יַת בּוֹצִינָהָא וִיהוֹן מְנַהֲרִין (ויהיו מאירים - תהליך מתמשך בקביעות) כָּל קְבֵיל אַפָּהָא
ב. וְאַתָּ֞ה תְּצַוֶּ֣ה ׀ אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וְיִקְח֨וּ אֵלֶ֜יךָ שֶׁ֣מֶן זַ֥יִת זָ֛ךְ כָּתִ֖ית לַמָּא֑וֹר לְהַעֲלֹ֥ת נֵ֖ר תָּמִֽיד׃(שם, כ"ז,כ')
- (שם) : ואתה וְאַנְתְּ תְּפַקֵיד יַת בְּנֵי יִשְרָאֵל וְיִסְבוּן לָךְ מִישְׁחָא דְזֵיתָא דַכְיָא כְּתִישָׁא לְאַנְהוֹרֵי (למאור) לְאַדְלָקָא בּוֹצִינַיָא תְּדִירָא
ג. צַ֞ו אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וְיִקְח֨וּ אֵלֶ֜יךָ שֶׁ֣מֶן זַ֥יִת זָ֛ךְ כָּתִ֖ית לַמָּא֑וֹר לְהַעֲלֹ֥ת נֵ֖ר תָּמִֽיד׃(ויקרא, כ"ד,ב')
- (תרגום אונקולוס) פַּקֵּד יָת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסְּבוּן לָךְ (מטרת השמן זית למאור) מְשַׁח זֵיתָא דַכְיָא כָּתִישָׁא לְאַנְהָרָא לְאַדְלָקָא בוֹצִינַיָּא תְּדִירָא (תמיד):
- רש"י - אינו תואם אונקולוס):יערך אתו אהרן מערב עד בקר. יַעֲרֹךְ אוֹתוֹ עֲרִיכָה הָרְאוּיָה לְמִדַּת כָּל הַלַּיְלָה, וְשִׁעֲרוּ חֲכָמִים חֲצִי לֹג לְכָל נֵר וָנֵר, וְהֵן כְּדַאי אַף לְלֵילֵי תְּקוּפַת טֵבֵת, וּמִדָּה זוֹ הֻקְבְּעָה לָהֶם (מנחות פ"ט):(פסוק ג')
ד. וְנֵ֤ר (שם עצם קבוצתי - המר ללשון רבים - ראו להלן) אֱלֹהִים֙ טֶ֣רֶם יִכְבֶּ֔ה וּשְׁמוּאֵ֖ל שֹׁכֵ֑ב בְּהֵיכַ֣ל יְהוָ֔ה אֲשֶׁר־שָׁ֖ם אֲר֥וֹן אֱלֹהִֽים׃ (שמואל א',ג',ג')
- (תרגום יונתן בן עוזיאל) : וּבוֹצִין (כנראה בלשון רבים) ית מַקְדְשָׁא דַייָ עַד לָא טְפָא (מטף בלשון היום - לכבות) וּשְׁמוּאֵל שְׁכִיב בַּעֲזָרַת לֵוָאֵי וְקָלָא אִשְׁתְּמַע מֵהֵיכָלָא דַייָ (הקול נשמע מבית ה') דְתַמָן אֲרוֹנָא דַיָי:
- (רד"ק) : ונר אלהים טרם יכבה. אם על נרות המנורה אמר היה זה קודם עלות השחר כי הנרות היו דולקים מערב עד בוקר אף על פי שפעמים היו כבות מקצתן בליל' ושמן היו נותנים בהן במדה שהיו דולקים מערב עד בקר וברוב פעמים היו דולקים עד הבקר ונר מערבי בכל זמן היו מוצאים אותו דולק ואמר כי באה נבואה זאת לשמואל קודם שכבו הנרות בעוד לילה כמו זמן קריאת הגבר שהרי אומר אחרי כן וישכב שמואל עד הבקר ובדרש אמר כי על נר הנבואה אמר ואמרו וזרח השמש ובא השמש עד שלא ישקיע הקב"ה שמשו של צדיק אחד הוא מזריח שמשו של צדיק אחר עד שלא ישקיע שמשו של משה מזריח שמשו של יהושע עד שלא תשקע שמשו של עלי הזריח שמשו של שמואל וזהו שאמר ונר אלהים טרם יכבה
ה. (רבי סעדיה הגאון):בתרגום -"התפטיר" מפרש "צַ֞ו אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וְיִקְח֨וּ אֵלֶ֜יךָ שֶׁ֣מֶן זַ֥יִת זָ֛ךְ כָּתִ֖ית לַמָּא֑וֹר לְהַעֲלֹ֥ת נֵ֖ר תָּמִֽיד" (ויקרא כ"ד, ב') המשמעות "להדליק בו את הנרות"
המקור: עיונים בתרגום רב סעדיה גאון לתורה כרך א: בראשית
מאת יהושע בלאו
סדרה: מקורות ומחקרים בתחום לשונות היהודים
תרגום התורה (׳תפסיר׳) של רב סעדיה גאון, האיש הבולט בעיצוב התרבות הערבית־היהודית של ימי הביניים, הוא אולי החיבור המרכזי של תרבות מפוארת זו. תרגומו של רס״ג חופשי ביותר, יותר מכל תרגום אחר שאנו מכירים. הוא סוטה לעיתים קרובות מתרגום מילולי של הכתובים ומבטא תפיסות פרשניות חדשות ומקוריות לרוב.
השלמות
ו. (ספר החינוך): שצוונו ה' להיות נר דלוק בבית המקדש להגדלת הבית לכבוד ולתפארת בעיני הרואים, כי כן דרך בני איש להתכבד בבתיהם בנרות דולקים. וכל ענין ההגדלה בו, כדי שיכניס האדם בלבו – כשיראהו – מורא וענוה. וכבר אמרנו כי במעשה הטוב תוכשר הנפש. וכל זה סובב על הציור הבנוי לנו, כי הכל נגזר מצד המקבלים, עם היותי מאמין באמת, כי יש למקובלים בענינים אלה חכמות נכבדות וסודות נפלאים. ואולם אנחנו נכתוב הנראה בפשוטן של הדברים.
ז' . (המלבי"ם) : באשר ציור המקדש היה כאילו שם התאחדו כל ישראל כאיש אחד, וכל עניני המשכן ועבודתו היה להשכין שם אור ה' ושכינת זהרו, ציוה אל הגוף הכללי, שהם בני ישראל, שיביאו אל משה שמן זית זך שהוא יטהר נשמתם, שתהיה מוכנה למאור, ואז באמצעות משה שהוא הוריד התורה ואור אלוקים לארץ, יעלה את המנורה שהיא כל נשמת ישראל, להעלות נר תמיד; ומפרש שהאור הזה בא מן התורה הנתונה בארון הברית שמשם יערוך את הנרות לפני ה' תמיד"
- ראו ערך מפורט:מנורת המקדש
השימוש בשם עצם קבוצתי - המרה ללשון רבים[]
- מונחים המובאים בלשון יחיד המבטאים קבוצה: הדוגמא לעיל: "נר" - דוגמא לשם עצם קבוצתי במקרא,. התרגום ממיר ללשון רבים - וּבוֹצִין (כנראה בלשון רבים); וכך לגבי בהמות, צמחים וסוגי ירקות
א. וַֽיְהִי־לִי֙ (רק אחד !) שׁ֣וֹר וַחֲמ֔וֹר צֹ֖אן וְעֶ֣בֶד וְשִׁפְחָ֑ה וָֽאֶשְׁלְחָה֙ לְהַגִּ֣יד לַֽאדֹנִ֔י לִמְצֹא־חֵ֖ן בְּעֵינֶֽיךָ׃ (בראשית, ל"ב,ו')
(תרגום אונקולוס) - הופך יחיד לרבים - וַהֲוָה לִי תּוֹרִין וַחֲמָרִין עָאן וְעַבְדִּין וְאַמְהָן וּשְׁלָחִית לְחַוָּאָה לְרִבּוֹנִי לְאַשְׁכָּחָא רַחֲמִין בְּעֵינָךְ:
ב. אֶ֤רֶץ חִטָּה֙ וּשְׂעֹרָ֔ה וְגֶ֥פֶן וּתְאֵנָ֖ה וְרִמּ֑וֹן אֶֽרֶץ־זֵ֥ית שֶׁ֖מֶן וּדְבָֽשׁ׃ (דברים,ח',ח')
(שם) - כנ"ל - אַרְעָא חִטִּין וְסַעֲרִין וְגוּפְנִין וּתְאֵנִין וְרִמּוֹנִין אַרְעָא דְּזֵיתָהָא עָבְדִין מִשְׁחָא וְהִיא עָבְדָא דְבָשׁ:
"הַקִּשֻּׁאִ֗ים" = "בּוֹצִינַיָּא"[]
- המחשה מהתלמוד: בוצין בוצין מקטפיה ידיע [קישוא קישוא עוד מפריחתו הוא ניכר], כלומר, אפשר להכיר אדם גדול גם בקטנותו'
א. הזָכַ֙רְנוּ֙ אֶת־הַדָּגָ֔ה (לשון יחיד) אֲשֶׁר־נֹאכַ֥ל בְּמִצְרַ֖יִם חִנָּ֑ם אֵ֣ת הַקִּשֻּׁאִ֗ים (דלעת או מלפפון) וְאֵת֙ הָֽאֲבַטִּחִ֔ים וְאֶת־הֶחָצִ֥יר (הפך ללחם) וְאֶת־הַבְּצָלִ֖ים וְאֶת־הַשּׁוּמִֽים׃ (במדבר י"א,ה')
(תרגום אונקולוס) - דְּכִירִין אֲנַחְנָא יָת נוּנַיָּא (לשון רבים) דַּהֲוֵינָא אָכְלִין בְּמִצְרַיִם מַגָּן יָת בּוֹצִינַיָּא וְיָת אֲבַטִּיחַיָּא וּכְרָתֵי (לחם כרתי) וּבוּצְלֵי וְתוּמֵי
ב. דְּאָמַר רַב נַחְמָן: קָטָן הַיּוֹדֵעַ לְמִי מְבָרְכִין — מְזַמְּנִין עָלָיו. אַבָּיֵי וְרָבָא הֲווֹ יָתְבִי קַמֵּיהּ דְּרַבָּה. אֲמַר לְהוּ רַבָּה: לְמִי מְבָרְכִין? אָמְרִי לֵיהּ: לְרַחֲמָנָא. וְרַחֲמָנָא הֵיכָא יָתֵיב? — רָבָא אַחְוִי לִשְׁמֵי טְלָלָא. אַבָּיֵי נְפַק לְבַרָּא, אַחְוִי כְּלַפֵּי שְׁמַיָּא. אֲמַר לְהוּ רַבָּה: תַּרְוַיְיכוּ רַבָּנַן הָוֵיתוּ. הַיְינוּ דְּאָמְרִי אִינָשֵׁי: בּוּצִין בּוּצִין מִקִּטְפֵיהּ יְדִיעַ (בבלי, ברכות, מ"ח,א')
(ביאור רבי עדיין שטיינזלץ) - שאמר רב נחמן: קטן היודע למי מברכין — מזמנין עליו.
ומסופר: אביי ורבא הוו יתבי קמיה [לפני] רבה בעודם תינוקות. אמר להו [להם] רבה: למי מברכין? אמרי ליה [אמרו לו]: לרחמנא [לקדוש ברוך הוא] שאל אותם רבה: ורחמנא היכא יתיב [והקדוש ברוך הוא היכן יושב]? רבא אחוי לשמי טללא [הראה לשמי קורה, כלפי התקרה], אביי נפק לברא, אחוי כלפי שמיא [יצא לחוץ, הראה על השמים] אמר להו [להם] רבה: תרוייכו רבנן הויתו [שניכם תהיו חכמים]. והיינו דאמרי אינשי [וזהו שאומרים אנשים] כפתגם עממי: בוצין בוצין מקטפיה ידיע [קישוא קישוא עוד מפריחתו הוא ניכר], כלומר, אפשר להכיר אדם גדול גם בקטנותו
"בוצינא דנהורא - במובן נר למאור ולתשבחות לרב[]
- "בוצינא" במשמעות נר ביתי; מובן אחר: תאור שבח לרב
א. שאול שְׁאֵילָה זוֹ לְעֵילָּא מֵרַבִּי תַּנְחוּם דְּמִן נוֹי: מַהוּ לְכַבּוֹת בּוּצִינָא דְנוּרָא מִקַּמֵּי בְּאִישָׁא בְּשַׁבְּתָא? {ש}} (ביאור רבי עדיין שטיינזלץ):שאול שאילה [שאלו שאלה] זו לעילא [לפני] ר' תנחום שמן העיירה נוי: מהו הדין לענין לכבות בוצינא דנורא מקמי באישא בשבתא [נר בוער מלפני החולה בשבת]?
- הרקע: ר' אבהו היה הרב הממונה בקיסריה (מערב ארץ ישראל פתוח לתרבות בינלאומית לעומתו היה רב ממונה על מזרחה של הארץ וישב בטבריה; הוזמן לארמון הנציב להתייעצות ואז שרו לכבודו פזמון וכינו אותו "בוצינא דנהורא"
ב. ר' אבהו כי הוה אתי ממתיבתא לבי קיסר נפקן אמהתא דבי קיסר לאפיה ומשרין ליה הכי רבא דעמיה ומדברנא דאומתיה בוצינא דנהורא בריך מתייך לשלם (כתובות ,י"ז,א')
(ביאור רבי עדיין שטיינזלץ): ועוד בענין שירות של שבח, מסופר: ר' אבהו כי הוה אתי ממתיבתא לבי [כאשר היה בא מהישיבה לבית] הקיסר, נפקן אמהתא דבי [היו יוצאות השפחות של בית] הקיסר לאפיה [לפניו] ומשרין ליה הכי [והיו שרות לו כך]: "רבא דעמיה ומדברנא דאומתיה, בוצינא דנהורא, בריך מתייך לשלם [גדול עמו ומנהיג אומתו, נר המאיר, ברוך בואך לשלום]
הזוהר:"בוצינא קדישה"[]
- '"בוצינא קדישא" כינוי כבוד "הקישואה הקדוש"; לא כל אדם הוא ניחן בתואר זה"
א. אַשְׁגַּח רִבִּי אֶלְעָזָר בְּמִלּוֹי. אָמַר לֵיהּ אַנְתְּ הוּא בְּרֵיהּ דְּבוּצִינָא קַדִּישָׁא, אַנְתְּ הוּא בְּרֵיהּ דְּרַב הַמְנוּנָא סָבָא, אַנְתְּ הוּא בְּרֵיהּ דִּנְהִירוּ דְּאוֹרַיְיתָא וְאַנְתְּ טָעִין אַבַּתְרָן. בָּכוּ כְּחֲדָא וּנְשָׁקוּהוּ וְאֲזְלוּ. אָמְרוּ לֵיהּ אִי נִיחָא קַמֵּי מָארָנָא לְאוֹדְעָא לָן שְׁמֵיהּ.(זוהר, הקדמה,ו',א')
(תרגום מפורטל הדף היומי): אשגח רבי אלעזר במְלַוֶּה. אָמַר לוֹ אַתָּה הוּא בְּנוֹ שקִשּׁוֹת קְדוֹשָׁה, אַתָּה הוּא בְּנוֹ דרב המנונא זָקֵן, אַתָּה הוּא בְּנוֹ דנהירו מִן הַתּוֹרָה ואַתָּה טָעוּן אבתרן. בָּכֶם כאַחַת ונשקוהו והָלְכוּ. אָמְרוּ לוֹ אִם בְּנַחַת לִפְנֵי מארנא לאודעא לָנוּ שְׁמוֹ.
ב. רִבִּי יִצְחָק אָמַר, תָּא חֲזֵי, דָּוִד מַלְכָּא זָכָה לְאִתְחַבְּרָא בַּאֲבָהָן, וְיָרִית דּוּכְתֵּיהּ בְּגַוַּויְיהוּ. הֲדָא הוּא דִּכְתִיב, אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים הָיְתָה לְרֹאשׁ פִּנָּה. (נדפס וארא לא א) רִבִּי יֵיסָא וְרִבִּי חִזְקִיָּה הֲווּ אָזְלֵי מִקַּפּוֹטְקִיָּא לְלוֹד, וְהֲוָה עִמְּהוֹן חַד יוּדָאי בְּמָטוּל דְּקַפְטִירָא דְחַמְרָא, עַד דְּהֲווּ אָזְלֵי, אָמַר רִבִּי יֵיסָא לְרִבִּי חִזְקִיָּה, אַפְתַּח פּוּמָךְ וְאֵימָא חַד מִלָּה מֵאִינוּן מִילֵי מַעַלְיָיתָא דְאוֹרַיְיתָא, דְאַתְּ אֲמֵר בְּכָל יוֹמָא קַמֵּי בּוּצִינָא קַדִּישָׁא (הנוהר, בראשית, פרשת מקץ, קצז',ב').
(שם) :רבי יצחק אָמַר, בּוֹא וּרְאֵה, דוד מֶלֶךְ זכה לאתחברא באָבוֹת, ויוֹרֵשׁ מְקוֹמוֹ בגווייהו. זֹאת הוּא שֶׁכָּתוּב, אֶבֶן מרְפוּאָה הבונים היתה לראש פנה. (נדפס וארא לֹא א) רבי ייסא ורבי חֶזְקָתוֹ הָיוּ הָלַכְתִּי מקפוטקיא ללוד, והָיָה עמהון אֶחָד יודאי במטול דקפטירא שחֲמוֹר, עד שהָיוּ הָלַכְתִּי, אָמַר רבי ייסא לרבי חֶזְקָתוֹ, אֶפְתַּח פומך וֶאֱמֹר אֶחָד דָּבָר מהֵם דְּבָרִים חֲשׁוּבִים מִן הַתּוֹרָה, דאת אָמַר בכל יוֹם לִפְנֵי קִשּׁוֹת קְדוֹשָׁה.
תוצאה אפשרית כאשר הבנת המונח "בוציני" תלוי במיקום הגאוגרפי של המשתמש: פעם ="דלעת" ופעם ="נר"[]
ההוא בר בבל דסליק לארעא דישראל נסיב איתתא אמר לה בשילי לי תרי טלפי בשילה ליה תרי טלפי רתח עלה למחר אמר לה בשילי לי גריוא בשילה ליה גריוא אמר לה זילי אייתי לי תרי בוציני אזלת ואייתי ליה תרי שרגי אמר לה זילי תברי יתהון על רישא דבבא הוה יתיב בבא בן בוטא אבבא וקא דאין דינא אזלת ותברת יתהון על רישיה אמר לה מה הדין דעבדת אמרה ליה כך ציוני בעלי אמר את עשית רצון בעליך המקום יוציא ממך שני בנים כבבא בן בוטא (נדרים,ס"ו,ב')
(ביאור רבי עדיין שטינזלץ): ועוד מסופר: ההוא בר [אדם אחד בן] בבל דסליק לארעא דישראל [שעלה לארץ ישראל] נסיב איתתא [נשא שם אשה]. אמר לה: בשילי [בשלי] לי תרי טלפי [שתי עדשים], כלומר, מעט עדשים. בשילה ליה תרי טלפי [בישלה לו בדיוק שתי עדשים]. רתח עלה [כעס עליה]. למחר כדי לתקן את הדבר אמר לה: בשילי [בשלי] לי גריוא [סאה], כלומר, הרבה עדשים. בשילה ליה גריוא [בישלה לו סאה] שיש בה הרבה מעבר לסעודתו של אדם. אמר לה: זילי אייתי [לכי הביאי] לי תרי בוציני [שתי דלעות קטנות], שבבבל קוראים לדלעת "בוצינא". אזלת ואייתי ליה תרי שרגי [הלכה והביאה לו שני נרות], כי בארץ ישראל קראו לנר "בוצינא".
כעס ואמר לה: זילי תברי יתהון על רישא דבבא [לכי, ושברי אותן על ראש השער]. והיא לא הבינה לשון זו. באותה שעה הוה יתיב [היה יושב] החכם בבא בן בוטא אבבא וקא דאין דינא [בשער, והיה דן דין] אזלת ותברת יתהון על רישיה [הלכה ושברה אותן על ראשו] שהיה שמו בבא. אמר לה: מה הדין דעבדת [מה זה שעשית]? אמרה ליה [לו] : כך ציוני בעלי. אמר: את עשית רצון בעליך — אם כך המקום (הקדוש ברוך הוא) יוציא ממך שני בנים (כנגד שני הנרות) כבבא בן בוטא
ההסבר המדעי
רקע מדעי למונח:בוצין = Verbascum[]
- ראו גם:בוצין מפורץ או בוצין
.jpg){kind=link}
הבוצין (שם מדעי: Verbascum) הוא סוג צמח בעל פרחים המשתייך למשפחת הלועניתיים. בסוג בוצין כ-250 מינים בעלי תפוצה רחבה בעולם. בישראל 24 מינים מהסוג, רובם מכוסים בשערות צפופות (לבידים). שם הסוג בא מארמית ופירושו נר. לרוב המינים הגדלים בארץ ישראל יש פרחים צהובים גדולים על גבעולים גבוהים (בדרך כלל)- מה שמדמה אותם לנר או לקבוצת נרות על מנורה (ואכן ישנן מספר אגדות עם עבריות שמדמות את המנורה לצמח הבוצין).
באופן טבעי נפוץ הבוצין באסיה, אירופה, וריכוז המינים הגדול ביותר נמצא באגן הים התיכון. חלק ממיני הבוצין רב-שנתיים וחלקם דו-שנתיים, ומיעוטם חד-שנתיים. גובה הצמח משתנה בין המינים השונים, ונע בין 0.5 ל-3 מטרים. שמו המדעי של הפרח, Verbascum, הוא שיבוש של המילה הלטינית ברבה שפירושה זקן. שם זה מייצג את השערות הרבות על גבעוליו. ה"זקן" שעל הצמח נדלק בקלות ובוער יפה כך שהוא יכול לשמש כפתיל בנרות.
הדמיון למנורה[]
בוצין מפורץ כמנורה עם הקנים, הכפתורים והפרחים
בתיאור בנית המנורה בספר שמות נאמר:
| "וְעָשִׂיתָ מְנֹרַת זָהָב...וְשִׁשָּׁה קָנִים יֹצְאִים מִצִּדֶּיהָ שְׁלֹשָׁה קְנֵי מְנֹרָה מִצִּדָּהּ הָאֶחָד וּשְׁלֹשָׁה...מִצִּדָּהּ הַשֵּׁנִי. שְׁלֹשָׁה גְבִעִים מְשֻׁקָּדִים בַּקָּנֶה הָאֶחָד כַּפְתֹּר וָפֶרַח...(מקור=שמות,כ"ה,ל"א,ל"ג) | ||
ואכן המתבונן במבנה הפרח יכול לזהות את מבנה הקנים היוצאים מהגבעול המרכזי, את ה"כפתורים" - אלה הניצנים, ואת הפרחים.