Family Wiki
 
(8 גרסאות ביניים של אותו משתמש אינן מוצגות)
שורה 1: שורה 1:
  +
'''באיזה יום ניתנה התורה - מסכת שבת דף פ"ז''' - ט' סיון תש"פ
''' דף פ"ו'' -
 
  +
 
התוכן לפי ביאור הרב עדיין שטיינזלץ- המקור [[ספריא]] {{ש}}
 
התוכן לפי ביאור הרב עדיין שטיינזלץ- המקור [[ספריא]] {{ש}}
 
* המקור [https://www.sinai.org.il/daf-yomi-shabbat-87/ אתר סיני] - ראו התרשים להלן:
 
* המקור [https://www.sinai.org.il/daf-yomi-shabbat-87/ אתר סיני] - ראו התרשים להלן:
שורה 7: שורה 8:
 
מבוסס גם על שיעורו של רבי חיים סבתו באמצעות https://zoom.us/my/openforall
 
מבוסס גם על שיעורו של רבי חיים סבתו באמצעות https://zoom.us/my/openforall
 
==א. ראיות לכך שהיו מקרים נוספים שהסכים הקב"ה לדעתו של משה רבינוו==
 
==א. ראיות לכך שהיו מקרים נוספים שהסכים הקב"ה לדעתו של משה רבינוו==
<span style=color:#FFA500>'''וכאן הלא מדובר ביחס להתורה כולה וישראל הרי היו משומדים באותה שעה, שהרי היו עובדים לעגל, ועל אחת כמה וכמה שאינם ראויים לקבל את התורה. ומנלן [ומנין לנו] שהסכים הקדוש ברוך הוא על ידו — שנאמר: "הלוחות הראשונים אשר שברת" (שמות לד, א) ואמר ריש לקיש: "אשר" כאן משמעו — יישר כחך ששיברת.ן'''</span>
+
<span style=color:#FFA500>'''וכאן הלא מדובר ביחס להתורה כולה וישראל הרי היו משומדים באותה שעה, שהרי היו עובדים לעגל, ועל אחת כמה וכמה שאינם ראויים לקבל את התורה. ומנין לנו שהסכים הקדוש ברוך הוא על ידו — שנאמר: "הלוחות הראשונים אשר שברת" (שמות לד, א) ואמר ריש לקיש: "אשר" כאן משמעו — יישר כחך ששיברת.''</span>
 
<poem>
 
<poem>
א ומבארים את הדברים: זה שהוסיף יום אחד מדעתו, מאי דריש [מה, על סמך מה, דרש] שהחליט להוסיף יום אחד? שאמר: כיון שאמר לו הקדוש ברוך הוא "היום ומחר" צריך שיהיה היום כמחר; מה למחר יהא זה יום ולילו עמו, שאף בלילה הקודם לו ינהגו מצוות פרישה, כמו כן אף היום לילו עמו. וכיון שנאמרה לו נבואה זו בשעות הבוקר ולילה דהאידנא נפקא ליה [והלילה של עכשיו, היום יצא, עבר לו], שמע מינה תרי יומי לבר מהאידנא [למד ממנה כי שני ימים לפרוש הם חוץ מהיום של עכשיו] ודחה את מצוות הפרישה ביום אחד. ומנלן [ומנין לנו] שהסכים הקדוש ברוך הוא על ידו — שלא שריא [שרתה] השכינה עד צפרא דשבתא [בוקר יום השבת] כפי שקבע משה.
+
א ומבארים את הדברים: זה שהוסיף יום אחד מדעתו, מאי דריש [מה, על סמך מה, דרש] שהחליט להוסיף יום אחד? '''שאמר: כיון שאמר לו הקדוש ברוך הוא "היום ומחר" צריך שיהיה היום כמחר;''' מה למחר יהא זה יום ולילו עמו, שאף בלילה הקודם לו ינהגו מצוות פרישה, כמו כן אף היום לילו עמו. וכיון שנאמרה לו נבואה זו בשעות הבוקר ולילה דהאידנא נפקא ליה [והלילה של עכשיו, היום יצא, עבר לו], שמע מינה תרי יומי לבר מהאידנא [למד ממנה כי שני ימים לפרוש הם חוץ מהיום של עכשיו] ודחה את מצוות הפרישה ביום אחד. ומנלן [ומנין לנו] שהסכים הקדוש ברוך הוא על ידו — שלא שריא [שרתה] השכינה עד צפרא דשבתא [בוקר יום השבת] כפי שקבע משה.
ופירש מן האשה, מאי דריש [מה, על סמך מה, דרש] שהחליט על פרישה מוחלטת זו — נשא קל וחומר בעצמו; אמר: ומה ישראל שלא דברה שכינה עמהן אלא שעה אחת, ועוד שקבע להן זמן מתי יהא גילוי שכינה, עם זאת אמרה תורה "היו נכנים לשלשת ימים אל תגשו אל אשה" (שמות יט, טו), אני, שכל שעה ושעה שכינה מדברת עמי, ואינו קובע לי זמן — על אחת כמה וכמה שחייב אני בפרישה. ומנלן [ומנין לנו] שהסכים הקדוש ברוך הוא על ידו — דכתיב [שכן נאמר] לאחר מתן תורה: "לך אמר להם שובו לכם לאהליכם" (דברים ה, כז) וכוונתו — לבתיכם ולנשיכם, וכתיב בתריה [ונאמר אחריו] שלמשה אמר: "ואתה פה עמד עמדי" (שמות יט, כח), הרי שלא הותר למשה לשוב לביתו, ועליו להיות מוכן תמיד לקבלת דבר ה'. ואית דאמרי [ויש שאומרים] ראיה אחרת שהסכים ה' על ידו, שכאשר התרעמו אהרן ומרים על משה שפירש מאשתו, אמר הקדוש ברוך הוא: "פה אל פה אדבר בו ומראה ולא בחידות ותמונת ה' יביט ומדוע לא יראתם לדבר בעבדי במשה" (במדבר יב, ח), הרי שהסכים ה' שיפה עשה.
 
ומה ששבר את הלוחות, מאי דריש [מה, על סמך מה, דרש] שהחליט לשברן — אמר: ומה פסח שהוא אחד בלבד מתרי"ג מצות, אמרה תורה ביחס אליו "ויאמר ה' אל משה ואהרן זאת חוקת הפסח כל בן נכר לא יאכל בו" (שמות יב, מג), ומפרשים שהכוונה אינה רק לגוי ("בן נכר") ממש, אלא אף לישראלי מומר. וכאן הלא מדובר ביחס להתורה כולה וישראל הרי היו משומדים באותה שעה, שהרי היו עובדים לעגל, ועל אחת כמה וכמה שאינם ראויים לקבל את התורה. ומנלן [ומנין לנו] שהסכים הקדוש ברוך הוא על ידו — שנאמר: "הלוחות הראשונים אשר שברת" (שמות לד, א) ואמר ריש לקיש: "אשר" כאן משמעו — יישר כחך ששיברת.
 
   
  +
'''שכל שעה ושעה שכינה מדברת עמי, ואינו קובע לי זמן — על אחת כמה וכמה שחייב אני בפרישה.'''
 
ופירש מן האשה, מאי דריש [מה, על סמך מה, דרש] שהחליט על פרישה מוחלטת זו — נשא קל וחומר בעצמו; אמר: ומה ישראל שלא דברה שכינה עמהן אלא שעה אחת, ועוד שקבע להן זמן מתי יהא גילוי שכינה, עם זאת אמרה תורה "היו נכנים לשלשת ימים אל תגשו אל אשה" (שמות יט, טו), אני, '''שכל שעה ושעה שכינה מדברת עמי, ואינו קובע לי זמן — על אחת כמה וכמה שחייב אני בפרישה. '''ומנלן [ומנין לנו] שהסכים הקדוש ברוך הוא על ידו — דכתיב [שכן נאמר] לאחר מתן תורה: "לך אמר להם שובו לכם לאהליכם" (דברים ה, כז) וכוונתו — לבתיכם ולנשיכם, וכתיב בתריה [ונאמר אחריו] שלמשה אמר: "ואתה פה עמד עמדי" (שמות יט, כח), הרי שלא הותר למשה לשוב לביתו, ועליו להיות מוכן תמיד לקבלת דבר ה'. ואית דאמרי [ויש שאומרים] ראיה אחרת שהסכים ה' על ידו, שכאשר התרעמו אהרן ומרים על משה שפירש מאשתו, אמר הקדוש ברוך הוא: "פה אל פה אדבר בו ומראה ולא בחידות ותמונת ה' יביט ומדוע לא יראתם לדבר בעבדי במשה" (במדבר יב, ח), הרי שהסכים ה' שיפה עשה.
  +
  +
'''"הלוחות הראשונים אשר שברת" (שמות לד, א) ואמר ריש לקיש: "אשר" כאן משמעו — יישר כחך ששיברת'''
 
ומה ששבר את הלוחות, מאי דריש [מה, על סמך מה, דרש] שהחליט לשברן — אמר: ומה פסח שהוא אחד בלבד מתרי"ג מצות, אמרה תורה ביחס אליו "ויאמר ה' אל משה ואהרן זאת חוקת הפסח כל בן נכר לא יאכל בו" (שמות יב, מג), ומפרשים שהכוונה אינה רק לגוי ("בן נכר") ממש, אלא אף לישראלי מומר. וכאן הלא מדובר ביחס להתורה כולה וישראל הרי היו משומדים באותה שעה, שהרי היו עובדים לעגל, ועל אחת כמה וכמה שאינם ראויים לקבל את התורה. ומנלן [ומנין לנו] שהסכים הקדוש ברוך הוא על ידו — שנאמר: "הלוחות הראשונים אשר שברת" (שמות לד, א) ואמר ריש לקיש: "אשר" כאן משמעו — יישר כחך ששיברת.
 
</poem>
 
</poem>
  +
 
==ב. קושיה נוספת: והלא נאמר "והיו נכנים ליום השלישי כי ביום השלישי ירד ה' לעיני כל העם על הר סיני"==
 
==ב. קושיה נוספת: והלא נאמר "והיו נכנים ליום השלישי כי ביום השלישי ירד ה' לעיני כל העם על הר סיני"==
 
<span style=color:#FFA500>'''דכתיב [שכן נאמר]: "וישב משה" ומדרשו — שהוא דברים שמשיבין ומרגיעים דעתו של אדם, ולבסוף פירש עונשה, דכתיב [שכן נאמר]: "ויגד משה" — דברים שקשין לאדם כגידין (לענה)ן'''</span>
 
<span style=color:#FFA500>'''דכתיב [שכן נאמר]: "וישב משה" ומדרשו — שהוא דברים שמשיבין ומרגיעים דעתו של אדם, ולבסוף פירש עונשה, דכתיב [שכן נאמר]: "ויגד משה" — דברים שקשין לאדם כגידין (לענה)ן'''</span>
 
<poem>
 
<poem>
 
ב תא שמע [בוא ושמע] קושיה נוספת: והלא נאמר "והיו נכנים ליום השלישי כי ביום השלישי ירד ה' לעיני כל העם על הר סיני" (שמות יט, יא), הרי שאמר הקדוש ברוך הוא שתינתן התורה רק אחר שני ימי פרישה, קשיא [קשה] לר' יוסי, ומתרצים: הא אמרינן [הרי אמרנו] יום אחד הוסיף משה מדעתו. תא שמע [בוא ושמע] ראיה נגד זה ממה ששנינו בברייתא: האמור בתורה "ליום השלישי" כוונתו — שלישי בחדש ושלישי בשבת, הרי שראש החודש היה ביום הראשון, וקשיא [קשה] אם כן לרבנן [לשיטת חכמים]! ומשיבים: אמרי [יכולים לומר] לך רבנן [חכמים]: הא מני [ברייתא זו שיטת מי היא] — שיטת ר' יוסי היא, ואין להקשות אם כן ממנה לשיטת חכמים.
 
ב תא שמע [בוא ושמע] קושיה נוספת: והלא נאמר "והיו נכנים ליום השלישי כי ביום השלישי ירד ה' לעיני כל העם על הר סיני" (שמות יט, יא), הרי שאמר הקדוש ברוך הוא שתינתן התורה רק אחר שני ימי פרישה, קשיא [קשה] לר' יוסי, ומתרצים: הא אמרינן [הרי אמרנו] יום אחד הוסיף משה מדעתו. תא שמע [בוא ושמע] ראיה נגד זה ממה ששנינו בברייתא: האמור בתורה "ליום השלישי" כוונתו — שלישי בחדש ושלישי בשבת, הרי שראש החודש היה ביום הראשון, וקשיא [קשה] אם כן לרבנן [לשיטת חכמים]! ומשיבים: אמרי [יכולים לומר] לך רבנן [חכמים]: הא מני [ברייתא זו שיטת מי היא] — שיטת ר' יוסי היא, ואין להקשות אם כן ממנה לשיטת חכמים.
  +
  +
'''איזה "שלישי"'''
 
ולשיטתם שלישי למאי [למה]? לכדתניא [לכפי ששנינו בברייתא]. ששנינו: נאמר "וישב משה את דברי העם אל ה'"(שמות לד, ח), וכתיב [ונאמר] מיד אחר כך: "ויאמר ה' אל משה הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם ויגד משה את דברי העם אל ה'" (שמות לד, ט).
 
ולשיטתם שלישי למאי [למה]? לכדתניא [לכפי ששנינו בברייתא]. ששנינו: נאמר "וישב משה את דברי העם אל ה'"(שמות לד, ח), וכתיב [ונאמר] מיד אחר כך: "ויאמר ה' אל משה הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם ויגד משה את דברי העם אל ה'" (שמות לד, ט).
  +
  +
  +
'''"וישב משה" ומדרשו — שהוא דברים שמשיבין ומרגיעים דעתו של אדם, ולבסוף פירש עונשה, דכתיב [שכן נאמר]: "ויגד משה" — דברים שקשין לאדם כגידין (לענה).'''
 
ושואלים: מה אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, ומה אמר להם משה לישראל, ומה אמרו ישראל למשה ומה השיב משה לפני הגבורה? שלא נתפרש בכתובים שום דבר מסויים של ציווי שאמר ה' והודיעו משה לפני ישראל וקיבלוהו עליהם! אלא יש לומר כי זו מצות הגבלה שאמר לעם וקיבלו עליהם, וחזר והודיע לה' שקיבלו עליהם, אלו דברי ר' יוסי בר יהודה. רבי אומר: בתחילה פירש עונשה של תורה וכל הקשיים שבה, דכתיב [שכן נאמר]: "וישב משה", ומדרשו: שאמר דברים שמשבבין (משברים. רה"ג) דעתו של אדם, ולבסוף פירש מתן שכרה, דכתיב [שכן נאמר]: "ויגד משה", ומשמעו — דברים שמושכין לבו של אדם כאגדה. ואיכא דאמרי [ויש שאומרים] שבתחילה פירש להם מתן שכרה, דכתיב [שכן נאמר]: "וישב משה" ומדרשו — שהוא דברים שמשיבין ומרגיעים דעתו של אדם, ולבסוף פירש עונשה, דכתיב [שכן נאמר]: "ויגד משה" — דברים שקשין לאדם כגידין (לענה).
 
ושואלים: מה אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, ומה אמר להם משה לישראל, ומה אמרו ישראל למשה ומה השיב משה לפני הגבורה? שלא נתפרש בכתובים שום דבר מסויים של ציווי שאמר ה' והודיעו משה לפני ישראל וקיבלוהו עליהם! אלא יש לומר כי זו מצות הגבלה שאמר לעם וקיבלו עליהם, וחזר והודיע לה' שקיבלו עליהם, אלו דברי ר' יוסי בר יהודה. רבי אומר: בתחילה פירש עונשה של תורה וכל הקשיים שבה, דכתיב [שכן נאמר]: "וישב משה", ומדרשו: שאמר דברים שמשבבין (משברים. רה"ג) דעתו של אדם, ולבסוף פירש מתן שכרה, דכתיב [שכן נאמר]: "ויגד משה", ומשמעו — דברים שמושכין לבו של אדם כאגדה. ואיכא דאמרי [ויש שאומרים] שבתחילה פירש להם מתן שכרה, דכתיב [שכן נאמר]: "וישב משה" ומדרשו — שהוא דברים שמשיבין ומרגיעים דעתו של אדם, ולבסוף פירש עונשה, דכתיב [שכן נאמר]: "ויגד משה" — דברים שקשין לאדם כגידין (לענה).
ג
 
 
</poem>
 
</poem>
  +
==כותרת==
 
  +
==ג. בוא ושמע הוכחה לדבר ממה ששנינו בברייתא: שיום הששי היה אז ששי בחודש וששי בשבת==
<span style=color:#FFA500>'''תוכן'''</span>
 
  +
<span style=color:#FFA500>'''ולכן יכלו לנסוע מרפידים ביום השבת, שהרי עדיין לא נאסר להם לצאת מחוץ לתחום. וחכם אחד סבור שעל התחומין גם כן נצטוו, וכיון שכך לא יצאו בשבת ממקומם'''</span>
 
<poem>
 
<poem>
ג תא שמע [בוא ושמע] הוכחה לדבר ממה ששנינו בברייתא: שיום הששי היה אז ששי בחודש וששי בשבת, ואף זה קשיא לרבנן [קשה לשיטת חכמים]! ומשיבים: הא נמי [ברייתא זו גם כן] כשיטת ר' יוסי היא. ואם כן לדברי חכמים ששי זה למאי [למה], לאיזה חשבון נמנה? רבא אמר:
+
ג תא שמע [בוא ושמע] הוכחה לדבר ממה ששנינו בברייתא: שיום הששי היה אז ששי בחודש וששי בשבת, ואף זה קשיא לרבנן [קשה לשיטת חכמים]! ומשיבים: הא נמי [ברייתא זו גם כן] כשיטת ר' יוסי היא. ואם כן לדברי חכמים ששי זה למאי [למה], לאיזה חשבון נמנה? רבא אמר:(פ״ז ב) לחנייתן. '''רב אחא בר יעקב אמר: ששי למסען מרפידים'''. שביום השבת שחנו בו גם נסעו מרפידים. וקמיפלגי [וחלוקים] רבא ורב אחא בר יעקב בענין שבת שנצטוו עליה בני ישראל במרה. דכתיב [שכן נאמר]: שנאמר בעשרת הדברות "שמור את יום השבת לקדשו כאשר צוך ה' אלהיך" (דברים ה, יב), ואמר רב יהודה שכך אמר רב: "כאשר צוך" — במרה, שנאמר: "שם שם לו חוק ומשפט ושם נסהו" (שמות טו, כה). ובכך נחלקו; מר סבר [חכם אחד סבור] שעל השבת איפקוד [נצטוו], ואילו על התחומין לא איפקוד [נצטוו]. '''ולכן יכלו לנסוע מרפידים ביום השבת, שהרי עדיין לא נאסר להם לצאת מחוץ לתחום. ומר סבר [וחכם אחד סבור] שעל התחומין נמי אפקוד [גם כן נצטוו], וכיון שכך לא יצאו בשבת ממקומם'''.
פ״ז ב
 
לחנייתן. רב אחא בר יעקב אמר: ששי למסען מרפידים. שביום השבת שחנו בו גם נסעו מרפידים. וקמיפלגי [וחלוקים] רבא ורב אחא בר יעקב בענין שבת שנצטוו עליה בני ישראל במרה. דכתיב [שכן נאמר]: שנאמר בעשרת הדברות "שמור את יום השבת לקדשו כאשר צוך ה' אלהיך" (דברים ה, יב), ואמר רב יהודה שכך אמר רב: "כאשר צוך" — במרה, שנאמר: "שם שם לו חוק ומשפט ושם נסהו" (שמות טו, כה). ובכך נחלקו; מר סבר [חכם אחד סבור] שעל השבת איפקוד [נצטוו], ואילו על התחומין לא איפקוד [נצטוו]. ולכן יכלו לנסוע מרפידים ביום השבת, שהרי עדיין לא נאסר להם לצאת מחוץ לתחום. ומר סבר [וחכם אחד סבור] שעל התחומין נמי אפקוד [גם כן נצטוו], וכיון שכך לא יצאו בשבת ממקומם.
 
א
 
 
</poem>
 
</poem>
  +
==כותרת==
 
  +
==א. שבאותה שנה היה ראש חודש סיון ביום שני==
<span style=color:#FFA500>'''תוכן'''</span>
 
  +
<span style=color:#FFA500>'''ששנינו בברייתא: ניסן שבו יצאו ישראל ממצרים, בארבעה עשר בו שחטו פסחיהם, ובחמישה עשר בו יצאו ממצרים, ולערב לקו הבכורות'''</span>
 
<poem>
 
<poem>
א תא שמע [בוא ושמע] הוכחה נוספת ביחס ליום מתן תורה ממה ששנינו בברייתא: ניסן שבו יצאו ישראל ממצרים, בארבעה עשר בו שחטו פסחיהם, ובחמישה עשר בו יצאו ממצרים, ולערב לקו הבכורות. ותוהים: לערב סלקא דעתך [עולה על דעתך] לומר?! וכי לקו אחרי יציאת מצרים?! אלא יש לגרוס: מבערב לקו הבכורות, ואותו היום חמישי בשבת היה. ומכאן נסיק: מדחמיסר [מכיון שחמישה עשר] בניסן ביום חמשה בשבת היה, אם כן ריש ירחא [ראש חודש] אייר שבתא [שבת] היה, שחודש ניסן הריהו כרגיל בן שלושים יום. וריש ירחא [וראש חודש] סיון חד [אחד] בשבת היה, שחודש אייר הוא בן עשרים ותשעה יום, ואם כן קשיא לרבנן [קשה הדבר לשיטת חכמים] הסבורים שבאותה שנה היה ראש חודש סיון ביום שני!
+
א תא שמע [בוא ושמע] הוכחה נוספת ביחס ליום מתן תורה ממה ששנינו בברייתא: ניסן שבו יצאו ישראל ממצרים, בארבעה עשר בו שחטו פסחיהם, ובחמישה עשר בו יצאו ממצרים, ולערב לקו הבכורות. ותוהים: לערב סלקא דעתך [עולה על דעתך] לומר?! וכי לקו אחרי יציאת מצרים?! אלא יש לגרוס: מבערב לקו הבכורות, ואותו היום חמישי בשבת היה. ומכאן נסיק: מדחמיסר [מכיון שחמישה עשר] בניסן ביום חמשה בשבת היה, אם כן ריש ירחא [ראש חודש] אייר שבתא [שבת] היה, שחודש ניסן הריהו כרגיל בן שלושים יום. וריש ירחא [וראש חודש] סיון חד [אחד] בשבת היה, שחודש אייר הוא בן עשרים ותשעה יום, ואם כן קשיא לרבנן [קשה הדבר לשיטת חכמים] '''הסבורים שבאותה שנה היה ראש חודש סיון ביום שני!'''
  +
  +
'''כיון שאז נקבעו ראשי חדשים על פי עדות ראייה ולפי מולד הירח ויתכן שיהיה חודש אייר אף הוא בן שלושים יום ונמצא שחל ראש חודש סיון ביום שני'''
 
ואומרים כי לשיטת חכמים חודש אייר דההיא שתא עבורי עברוה [של אותה שנה עיברוהו], ואף הוא היה אם כן בן שלושים יום. כיון שאז נקבעו ראשי חדשים על פי עדות ראייה ולפי מולד הירח ויתכן שיהיה חודש אייר אף הוא בן שלושים יום ונמצא שחל ראש חודש סיון ביום שני. תא שמע [בוא ושמע] להקשות על כך ממה שמשמע בברייתא אחרת שלא עברוה [עיברוהו], שאמרו חכמים: חודש ניסן שבו יצאו ישראל ממצרים, בארבעה עשר בו שחטו את פסחיהם, בחמשה עשר בו יצאו, ולערב לקו הבכורות. ושואלים: לערב סלקא דעתך [עולה על דעתך] לומר?! וכי לקו לאחר יציאת מצרים? אלא אימא [אמור]: מבערב לקו בכורות. ואותו היום חמישי בשבת היה. השלים ניסן שהיה חודש מלא בן שלושים יום ואירע ראש חודש אייר להיות בשבת.
 
ואומרים כי לשיטת חכמים חודש אייר דההיא שתא עבורי עברוה [של אותה שנה עיברוהו], ואף הוא היה אם כן בן שלושים יום. כיון שאז נקבעו ראשי חדשים על פי עדות ראייה ולפי מולד הירח ויתכן שיהיה חודש אייר אף הוא בן שלושים יום ונמצא שחל ראש חודש סיון ביום שני. תא שמע [בוא ושמע] להקשות על כך ממה שמשמע בברייתא אחרת שלא עברוה [עיברוהו], שאמרו חכמים: חודש ניסן שבו יצאו ישראל ממצרים, בארבעה עשר בו שחטו את פסחיהם, בחמשה עשר בו יצאו, ולערב לקו הבכורות. ושואלים: לערב סלקא דעתך [עולה על דעתך] לומר?! וכי לקו לאחר יציאת מצרים? אלא אימא [אמור]: מבערב לקו בכורות. ואותו היום חמישי בשבת היה. השלים ניסן שהיה חודש מלא בן שלושים יום ואירע ראש חודש אייר להיות בשבת.
 
חסר היה חודש אייר, שהיה רק בן עשרים ותשעה ימים, ואירע סיון להיות באחד בשבת, ואם כן קשיא לרבנן [קשה הדבר לשיטת חכמים]! ומשיבים: הא מני [ברייתא זו של מי היא] — כדעת ר' יוסי היא ואין להקשות ממנה לחכמים.
 
חסר היה חודש אייר, שהיה רק בן עשרים ותשעה ימים, ואירע סיון להיות באחד בשבת, ואם כן קשיא לרבנן [קשה הדבר לשיטת חכמים]! ומשיבים: הא מני [ברייתא זו של מי היא] — כדעת ר' יוסי היא ואין להקשות ממנה לחכמים.
   
 
</poem>
 
</poem>
==כותרת==
 
<span style=color:#FFA500>'''תוכן'''</span>
 
<poem>
 
ב אמר רב פפא, תא שמע [בוא ושמע] ראיה אחרת ממה שנאמר בכתוב אחר, שנאמר: "ויסעו מאלים ויבאו כל עדת בני ישראל אל מדבר סין אשר בין אילים ובין סיני בחמשה עשר יום לחדש השני לצאתם מארץ מצרים" (שמות טז, א), ואותו היום שבת היה, דכתיב [שכן נאמר]: "ובקר וראיתם את כבוד ה' בשמעו את תלונותיכם על ה' ונחנו מה כי תלינו עלינו" (שמות טז, ז), וכתיב [ונאמר] שלמחרת נגלה כבוד ה', ואמר להם שבין הערביים יתחילו לרדת המן והשלו, וכתיב [ונאמר]: "ששת ימים תלקטהו וביום השביעי שבת לא יהיה בו" (שמות טז, כו), הרי שבששת הימים הראשונים אחר התגלות זו היו ימי החול שבהם ירד מן. ומכאן שיום החמישה עשר עצמו שבת היה. ומדחמיסר [ומזה שחמישה עשר] באייר שבתא [שבת] היה, אם כן ריש ירחא [ראש חודש] סיון חד [אחד] בשבת היה, ואם כן קשיא לרבנן [קשה לשיטת חכמים]! ומשיבים: לשיטת חכמים אייר דההיא שתא עבורי עברוה [של אותה שנה עברותו], והיו בו שלושים יום, ולכן חל ראש חודש סיון ביום השני בשבת.
 
   
  +
==ב. הרי שבששת הימים הראשונים אחר התגלות זו היו ימי החול שבהם ירד מן==
  +
<span style=color:#FFA500>'''ומשיבים: לשיטת חכמים של אותה שנה עברותו, והיו בו שלושים יום, ולכן חל ראש חודש סיון ביום השני בשבת'''</span>
 
<poem>
 
ב אמר רב פפא, תא שמע [בוא ושמע] ראיה אחרת ממה שנאמר בכתוב אחר, שנאמר: "ויסעו מאלים ויבאו כל עדת בני ישראל אל מדבר סין אשר בין אילים ובין סיני בחמשה עשר יום לחדש השני לצאתם מארץ מצרים" (שמות טז, א), ואותו היום שבת היה, דכתיב [שכן נאמר]: "ובקר וראיתם את כבוד ה' בשמעו את תלונותיכם על ה' ונחנו מה כי תלינו עלינו" (שמות טז, ז), וכתיב [ונאמר] שלמחרת נגלה כבוד ה', ואמר להם שבין הערביים יתחילו לרדת המן והשלו, וכתיב [ונאמר]: "ששת ימים תלקטהו וביום השביעי שבת לא יהיה בו" (שמות טז, כו), הרי שבששת הימים הראשונים אחר התגלות זו היו ימי החול שבהם ירד מן. ומכאן שיום החמישה עשר עצמו שבת היה. ומדחמיסר [ומזה שחמישה עשר] באייר שבתא [שבת] היה, אם כן ריש ירחא [ראש חודש] סיון חד [אחד] בשבת היה, ואם כן קשיא לרבנן [קשה לשיטת חכמים]! '''ומשיבים: לשיטת חכמים אייר דההיא שתא עבורי עברוה [של אותה שנה עברותו], והיו בו שלושים יום, ולכן חל ראש חודש סיון ביום השני בשבת.'''
 
</poem>
 
</poem>
  +
==כותרת==
 
  +
==ג. ראש חודש סיון חל ביום הראשון או ביום שני==
<span style=color:#FFA500>'''תוכן'''</span>
 
  +
<span style=color:#FFA500>'''ראייה אחרת לדבר ממה שנאמר: "ויהי בחדש הראשון בשנה השנית באחד לחדש הוקם המשכןן'''</span>
 
<poem>
 
<poem>
 
ג ואמר ליה [לו] רב חביבי מחוזנאה לרב אשי: תא שמע [בוא ושמע] ראייה אחרת לדבר ממה שנאמר: "ויהי בחדש הראשון בשנה השנית באחד לחדש הוקם המשכן" (שמות מ, יז), ועל כך תנא [שנינו]: אותו יום נטל עשר עטרות; שהיה זה יום ראשון למעשה בראשית, כלומר, יום ראשון בשבת, ראשון להקריב בו קרבן הנשיאים, ראשון לכהונה, ראשון לעבודה במקדש, ראשון לירידת האש על המזבח, ראשון לאכילת קדשים, ראשון לשכון שכינה בישראל, ראשון לברך ברכת כהנים את ישראל, ראשון לאיסור הבמות, שמהקמת המשכן ואילך נאסר להקריב לה' בכל במה אחרת, ראשון לחדשים. ומדריש ירחא [ומכיון שראש חודש] ניסן דהאי שתא חד [של שנה זו ביום אחד] בשבת, אם כן לפי חשבון זה דאשתקד (של השנה שעברה) ברביעי בשבת היה.
 
ג ואמר ליה [לו] רב חביבי מחוזנאה לרב אשי: תא שמע [בוא ושמע] ראייה אחרת לדבר ממה שנאמר: "ויהי בחדש הראשון בשנה השנית באחד לחדש הוקם המשכן" (שמות מ, יז), ועל כך תנא [שנינו]: אותו יום נטל עשר עטרות; שהיה זה יום ראשון למעשה בראשית, כלומר, יום ראשון בשבת, ראשון להקריב בו קרבן הנשיאים, ראשון לכהונה, ראשון לעבודה במקדש, ראשון לירידת האש על המזבח, ראשון לאכילת קדשים, ראשון לשכון שכינה בישראל, ראשון לברך ברכת כהנים את ישראל, ראשון לאיסור הבמות, שמהקמת המשכן ואילך נאסר להקריב לה' בכל במה אחרת, ראשון לחדשים. ומדריש ירחא [ומכיון שראש חודש] ניסן דהאי שתא חד [של שנה זו ביום אחד] בשבת, אם כן לפי חשבון זה דאשתקד (של השנה שעברה) ברביעי בשבת היה.
דתניא [שכן שנינו בברייתא], אחרים אומרים: אין בין עצרת לעצרת (חג השבועות בשנה אחת וחג השבועות בשנה שאחריה), וכן אין בין ראש השנה לראש השנה של שתי שנים אלא הבדל ארבעה ימים בלבד בימי השבוע, ואם היתה ביניהם שנה מעוברת — חמשה ימים. שבכל שנה יש תמיד שלש מאות חמישים וארבעה יום, ובין החדשים תמיד ששה חדשים מלאים (בני שלושים יום) וששה חדשים חסרים (בני עשרים ותשעה יום). ולפי חשבון זה הוה ליה ריש ירחא [נמצא שהרי הוא לו ראש חודש] אייר מעלי שבתא [בערב שבת], וריש ירחא [וראש חודש] סיון בשבתא [שבת] היה, ואם כן קשיא [קשה] בין לשיטת ר' יוסי הסבור שראש חודש סיון חל ביום הראשון, ובין לרבנן [לשיטת חכמים] שלדעתם חל ביום השני! ומשיבים: יש לומר שלא נהגו כשיטת אחרים אלא לדעת ר' יוסי באותה שנה שבעה חודשים חסרין עבוד [עשו],
 
פ״ח א
 
לרבנן [לשיטת חכמים] שמונה חדשים חסרים עבוד [עשו].
 
   
  +
'''וכן אין בין ראש השנה לראש השנה של שתי שנים אלא הבדל ארבעה ימים בלבד בימי השבוע, ואם היתה ביניהם שנה מעוברת — חמשה ימים.'''
</poem>
 
 
דתניא [שכן שנינו בברייתא], אחרים אומרים: אין בין עצרת לעצרת (חג השבועות בשנה אחת וחג השבועות בשנה שאחריה), וכן אין בין ראש השנה לראש השנה של שתי שנים אלא הבדל ארבעה ימים בלבד בימי השבוע, ואם היתה ביניהם שנה מעוברת — חמשה ימים. שבכל שנה יש תמיד שלש מאות חמישים וארבעה יום, ובין החדשים תמיד ששה חדשים מלאים (בני שלושים יום) וששה חדשים חסרים (בני עשרים ותשעה יום). ולפי חשבון זה הוה ליה ריש ירחא [נמצא שהרי הוא לו ראש חודש] אייר מעלי שבתא [בערב שבת], וריש ירחא [וראש חודש] סיון בשבתא [שבת] היה, ואם כן קשיא [קשה] בין לשיטת ר' יוסי הסבור שראש חודש סיון חל ביום הראשון, ובין לרבנן [לשיטת חכמים] שלדעתם חל ביום השני! '''ומשיבים: יש לומר שלא נהגו כשיטת אחרים אלא לדעת ר' יוסי באותה שנה שבעה חודשים חסרין עבוד [עשו],(פ״ח א) לרבנן [לשיטת חכמים] שמונה חדשים חסרים עבוד [עשו].'''
==כותרת==
 
<span style=color:#FFA500>'''תוכן'''</span>
 
<poem>
 
 
</poem>
 
</poem>
   
 
==השיעור הבא==
 
==השיעור הבא==
* [[מסכת שבת דף פ"ח]]
+
* [[מדרשים על מתן תורה וחטא העגל - מסכת שבת דף פ"ח]]
   
 
[[קטגוריה:מסכת שבת]]
 
[[קטגוריה:מסכת שבת]]

גרסה אחרונה מ־18:25, 1 ביוני 2020

באיזה יום ניתנה התורה - מסכת שבת דף פ"ז - ט' סיון תש"פ

התוכן לפי ביאור הרב עדיין שטיינזלץ- המקור ספריא

פורטל הדף היומי
פורטל הדף היומי

הזז את הסרגל עם העכבר ותוכל לצפות בתרשים במלואו

מבוסס גם על שיעורו של רבי חיים סבתו באמצעות https://zoom.us/my/openforall

א. ראיות לכך שהיו מקרים נוספים שהסכים הקב"ה לדעתו של משה רבינוו[]

'וכאן הלא מדובר ביחס להתורה כולה וישראל הרי היו משומדים באותה שעה, שהרי היו עובדים לעגל, ועל אחת כמה וכמה שאינם ראויים לקבל את התורה. ומנין לנו שהסכים הקדוש ברוך הוא על ידו — שנאמר: "הלוחות הראשונים אשר שברת" (שמות לד, א) ואמר ריש לקיש: "אשר" כאן משמעו — יישר כחך ששיברת.

א ומבארים את הדברים: זה שהוסיף יום אחד מדעתו, מאי דריש [מה, על סמך מה, דרש] שהחליט להוסיף יום אחד? שאמר: כיון שאמר לו הקדוש ברוך הוא "היום ומחר" צריך שיהיה היום כמחר; מה למחר יהא זה יום ולילו עמו, שאף בלילה הקודם לו ינהגו מצוות פרישה, כמו כן אף היום לילו עמו. וכיון שנאמרה לו נבואה זו בשעות הבוקר ולילה דהאידנא נפקא ליה [והלילה של עכשיו, היום יצא, עבר לו], שמע מינה תרי יומי לבר מהאידנא [למד ממנה כי שני ימים לפרוש הם חוץ מהיום של עכשיו] ודחה את מצוות הפרישה ביום אחד. ומנלן [ומנין לנו] שהסכים הקדוש ברוך הוא על ידו — שלא שריא [שרתה] השכינה עד צפרא דשבתא [בוקר יום השבת] כפי שקבע משה.

שכל שעה ושעה שכינה מדברת עמי, ואינו קובע לי זמן — על אחת כמה וכמה שחייב אני בפרישה.
ופירש מן האשה, מאי דריש [מה, על סמך מה, דרש] שהחליט על פרישה מוחלטת זו — נשא קל וחומר בעצמו; אמר: ומה ישראל שלא דברה שכינה עמהן אלא שעה אחת, ועוד שקבע להן זמן מתי יהא גילוי שכינה, עם זאת אמרה תורה "היו נכנים לשלשת ימים אל תגשו אל אשה" (שמות יט, טו), אני, שכל שעה ושעה שכינה מדברת עמי, ואינו קובע לי זמן — על אחת כמה וכמה שחייב אני בפרישה. ומנלן [ומנין לנו] שהסכים הקדוש ברוך הוא על ידו — דכתיב [שכן נאמר] לאחר מתן תורה: "לך אמר להם שובו לכם לאהליכם" (דברים ה, כז) וכוונתו — לבתיכם ולנשיכם, וכתיב בתריה [ונאמר אחריו] שלמשה אמר: "ואתה פה עמד עמדי" (שמות יט, כח), הרי שלא הותר למשה לשוב לביתו, ועליו להיות מוכן תמיד לקבלת דבר ה'. ואית דאמרי [ויש שאומרים] ראיה אחרת שהסכים ה' על ידו, שכאשר התרעמו אהרן ומרים על משה שפירש מאשתו, אמר הקדוש ברוך הוא: "פה אל פה אדבר בו ומראה ולא בחידות ותמונת ה' יביט ומדוע לא יראתם לדבר בעבדי במשה" (במדבר יב, ח), הרי שהסכים ה' שיפה עשה.

"הלוחות הראשונים אשר שברת" (שמות לד, א) ואמר ריש לקיש: "אשר" כאן משמעו — יישר כחך ששיברת
ומה ששבר את הלוחות, מאי דריש [מה, על סמך מה, דרש] שהחליט לשברן — אמר: ומה פסח שהוא אחד בלבד מתרי"ג מצות, אמרה תורה ביחס אליו "ויאמר ה' אל משה ואהרן זאת חוקת הפסח כל בן נכר לא יאכל בו" (שמות יב, מג), ומפרשים שהכוונה אינה רק לגוי ("בן נכר") ממש, אלא אף לישראלי מומר. וכאן הלא מדובר ביחס להתורה כולה וישראל הרי היו משומדים באותה שעה, שהרי היו עובדים לעגל, ועל אחת כמה וכמה שאינם ראויים לקבל את התורה. ומנלן [ומנין לנו] שהסכים הקדוש ברוך הוא על ידו — שנאמר: "הלוחות הראשונים אשר שברת" (שמות לד, א) ואמר ריש לקיש: "אשר" כאן משמעו — יישר כחך ששיברת.

ב. קושיה נוספת: והלא נאמר "והיו נכנים ליום השלישי כי ביום השלישי ירד ה' לעיני כל העם על הר סיני"[]

דכתיב [שכן נאמר]: "וישב משה" ומדרשו — שהוא דברים שמשיבין ומרגיעים דעתו של אדם, ולבסוף פירש עונשה, דכתיב [שכן נאמר]: "ויגד משה" — דברים שקשין לאדם כגידין (לענה)ן

ב תא שמע [בוא ושמע] קושיה נוספת: והלא נאמר "והיו נכנים ליום השלישי כי ביום השלישי ירד ה' לעיני כל העם על הר סיני" (שמות יט, יא), הרי שאמר הקדוש ברוך הוא שתינתן התורה רק אחר שני ימי פרישה, קשיא [קשה] לר' יוסי, ומתרצים: הא אמרינן [הרי אמרנו] יום אחד הוסיף משה מדעתו. תא שמע [בוא ושמע] ראיה נגד זה ממה ששנינו בברייתא: האמור בתורה "ליום השלישי" כוונתו — שלישי בחדש ושלישי בשבת, הרי שראש החודש היה ביום הראשון, וקשיא [קשה] אם כן לרבנן [לשיטת חכמים]! ומשיבים: אמרי [יכולים לומר] לך רבנן [חכמים]: הא מני [ברייתא זו שיטת מי היא] — שיטת ר' יוסי היא, ואין להקשות אם כן ממנה לשיטת חכמים.

איזה "שלישי"
ולשיטתם שלישי למאי [למה]? לכדתניא [לכפי ששנינו בברייתא]. ששנינו: נאמר "וישב משה את דברי העם אל ה'"(שמות לד, ח), וכתיב [ונאמר] מיד אחר כך: "ויאמר ה' אל משה הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם ויגד משה את דברי העם אל ה'" (שמות לד, ט).


"וישב משה" ומדרשו — שהוא דברים שמשיבין ומרגיעים דעתו של אדם, ולבסוף פירש עונשה, דכתיב [שכן נאמר]: "ויגד משה" — דברים שקשין לאדם כגידין (לענה).
ושואלים: מה אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, ומה אמר להם משה לישראל, ומה אמרו ישראל למשה ומה השיב משה לפני הגבורה? שלא נתפרש בכתובים שום דבר מסויים של ציווי שאמר ה' והודיעו משה לפני ישראל וקיבלוהו עליהם! אלא יש לומר כי זו מצות הגבלה שאמר לעם וקיבלו עליהם, וחזר והודיע לה' שקיבלו עליהם, אלו דברי ר' יוסי בר יהודה. רבי אומר: בתחילה פירש עונשה של תורה וכל הקשיים שבה, דכתיב [שכן נאמר]: "וישב משה", ומדרשו: שאמר דברים שמשבבין (משברים. רה"ג) דעתו של אדם, ולבסוף פירש מתן שכרה, דכתיב [שכן נאמר]: "ויגד משה", ומשמעו — דברים שמושכין לבו של אדם כאגדה. ואיכא דאמרי [ויש שאומרים] שבתחילה פירש להם מתן שכרה, דכתיב [שכן נאמר]: "וישב משה" ומדרשו — שהוא דברים שמשיבין ומרגיעים דעתו של אדם, ולבסוף פירש עונשה, דכתיב [שכן נאמר]: "ויגד משה" — דברים שקשין לאדם כגידין (לענה).

ג. בוא ושמע הוכחה לדבר ממה ששנינו בברייתא: שיום הששי היה אז ששי בחודש וששי בשבת[]

ולכן יכלו לנסוע מרפידים ביום השבת, שהרי עדיין לא נאסר להם לצאת מחוץ לתחום. וחכם אחד סבור שעל התחומין גם כן נצטוו, וכיון שכך לא יצאו בשבת ממקומם

ג תא שמע [בוא ושמע] הוכחה לדבר ממה ששנינו בברייתא: שיום הששי היה אז ששי בחודש וששי בשבת, ואף זה קשיא לרבנן [קשה לשיטת חכמים]! ומשיבים: הא נמי [ברייתא זו גם כן] כשיטת ר' יוסי היא. ואם כן לדברי חכמים ששי זה למאי [למה], לאיזה חשבון נמנה? רבא אמר:(פ״ז ב) לחנייתן. רב אחא בר יעקב אמר: ששי למסען מרפידים. שביום השבת שחנו בו גם נסעו מרפידים. וקמיפלגי [וחלוקים] רבא ורב אחא בר יעקב בענין שבת שנצטוו עליה בני ישראל במרה. דכתיב [שכן נאמר]: שנאמר בעשרת הדברות "שמור את יום השבת לקדשו כאשר צוך ה' אלהיך" (דברים ה, יב), ואמר רב יהודה שכך אמר רב: "כאשר צוך" — במרה, שנאמר: "שם שם לו חוק ומשפט ושם נסהו" (שמות טו, כה). ובכך נחלקו; מר סבר [חכם אחד סבור] שעל השבת איפקוד [נצטוו], ואילו על התחומין לא איפקוד [נצטוו]. ולכן יכלו לנסוע מרפידים ביום השבת, שהרי עדיין לא נאסר להם לצאת מחוץ לתחום. ומר סבר [וחכם אחד סבור] שעל התחומין נמי אפקוד [גם כן נצטוו], וכיון שכך לא יצאו בשבת ממקומם.

א. שבאותה שנה היה ראש חודש סיון ביום שני[]

ששנינו בברייתא: ניסן שבו יצאו ישראל ממצרים, בארבעה עשר בו שחטו פסחיהם, ובחמישה עשר בו יצאו ממצרים, ולערב לקו הבכורות

א תא שמע [בוא ושמע] הוכחה נוספת ביחס ליום מתן תורה ממה ששנינו בברייתא: ניסן שבו יצאו ישראל ממצרים, בארבעה עשר בו שחטו פסחיהם, ובחמישה עשר בו יצאו ממצרים, ולערב לקו הבכורות. ותוהים: לערב סלקא דעתך [עולה על דעתך] לומר?! וכי לקו אחרי יציאת מצרים?! אלא יש לגרוס: מבערב לקו הבכורות, ואותו היום חמישי בשבת היה. ומכאן נסיק: מדחמיסר [מכיון שחמישה עשר] בניסן ביום חמשה בשבת היה, אם כן ריש ירחא [ראש חודש] אייר שבתא [שבת] היה, שחודש ניסן הריהו כרגיל בן שלושים יום. וריש ירחא [וראש חודש] סיון חד [אחד] בשבת היה, שחודש אייר הוא בן עשרים ותשעה יום, ואם כן קשיא לרבנן [קשה הדבר לשיטת חכמים] הסבורים שבאותה שנה היה ראש חודש סיון ביום שני!

כיון שאז נקבעו ראשי חדשים על פי עדות ראייה ולפי מולד הירח ויתכן שיהיה חודש אייר אף הוא בן שלושים יום ונמצא שחל ראש חודש סיון ביום שני
ואומרים כי לשיטת חכמים חודש אייר דההיא שתא עבורי עברוה [של אותה שנה עיברוהו], ואף הוא היה אם כן בן שלושים יום. כיון שאז נקבעו ראשי חדשים על פי עדות ראייה ולפי מולד הירח ויתכן שיהיה חודש אייר אף הוא בן שלושים יום ונמצא שחל ראש חודש סיון ביום שני. תא שמע [בוא ושמע] להקשות על כך ממה שמשמע בברייתא אחרת שלא עברוה [עיברוהו], שאמרו חכמים: חודש ניסן שבו יצאו ישראל ממצרים, בארבעה עשר בו שחטו את פסחיהם, בחמשה עשר בו יצאו, ולערב לקו הבכורות. ושואלים: לערב סלקא דעתך [עולה על דעתך] לומר?! וכי לקו לאחר יציאת מצרים? אלא אימא [אמור]: מבערב לקו בכורות. ואותו היום חמישי בשבת היה. השלים ניסן שהיה חודש מלא בן שלושים יום ואירע ראש חודש אייר להיות בשבת.
חסר היה חודש אייר, שהיה רק בן עשרים ותשעה ימים, ואירע סיון להיות באחד בשבת, ואם כן קשיא לרבנן [קשה הדבר לשיטת חכמים]! ומשיבים: הא מני [ברייתא זו של מי היא] — כדעת ר' יוסי היא ואין להקשות ממנה לחכמים.

ב. הרי שבששת הימים הראשונים אחר התגלות זו היו ימי החול שבהם ירד מן[]

ומשיבים: לשיטת חכמים של אותה שנה עברותו, והיו בו שלושים יום, ולכן חל ראש חודש סיון ביום השני בשבת

ב אמר רב פפא, תא שמע [בוא ושמע] ראיה אחרת ממה שנאמר בכתוב אחר, שנאמר: "ויסעו מאלים ויבאו כל עדת בני ישראל אל מדבר סין אשר בין אילים ובין סיני בחמשה עשר יום לחדש השני לצאתם מארץ מצרים" (שמות טז, א), ואותו היום שבת היה, דכתיב [שכן נאמר]: "ובקר וראיתם את כבוד ה' בשמעו את תלונותיכם על ה' ונחנו מה כי תלינו עלינו" (שמות טז, ז), וכתיב [ונאמר] שלמחרת נגלה כבוד ה', ואמר להם שבין הערביים יתחילו לרדת המן והשלו, וכתיב [ונאמר]: "ששת ימים תלקטהו וביום השביעי שבת לא יהיה בו" (שמות טז, כו), הרי שבששת הימים הראשונים אחר התגלות זו היו ימי החול שבהם ירד מן. ומכאן שיום החמישה עשר עצמו שבת היה. ומדחמיסר [ומזה שחמישה עשר] באייר שבתא [שבת] היה, אם כן ריש ירחא [ראש חודש] סיון חד [אחד] בשבת היה, ואם כן קשיא לרבנן [קשה לשיטת חכמים]! ומשיבים: לשיטת חכמים אייר דההיא שתא עבורי עברוה [של אותה שנה עברותו], והיו בו שלושים יום, ולכן חל ראש חודש סיון ביום השני בשבת.

ג. ראש חודש סיון חל ביום הראשון או ביום שני[]

ראייה אחרת לדבר ממה שנאמר: "ויהי בחדש הראשון בשנה השנית באחד לחדש הוקם המשכןן

ג ואמר ליה [לו] רב חביבי מחוזנאה לרב אשי: תא שמע [בוא ושמע] ראייה אחרת לדבר ממה שנאמר: "ויהי בחדש הראשון בשנה השנית באחד לחדש הוקם המשכן" (שמות מ, יז), ועל כך תנא [שנינו]: אותו יום נטל עשר עטרות; שהיה זה יום ראשון למעשה בראשית, כלומר, יום ראשון בשבת, ראשון להקריב בו קרבן הנשיאים, ראשון לכהונה, ראשון לעבודה במקדש, ראשון לירידת האש על המזבח, ראשון לאכילת קדשים, ראשון לשכון שכינה בישראל, ראשון לברך ברכת כהנים את ישראל, ראשון לאיסור הבמות, שמהקמת המשכן ואילך נאסר להקריב לה' בכל במה אחרת, ראשון לחדשים. ומדריש ירחא [ומכיון שראש חודש] ניסן דהאי שתא חד [של שנה זו ביום אחד] בשבת, אם כן לפי חשבון זה דאשתקד (של השנה שעברה) ברביעי בשבת היה.

וכן אין בין ראש השנה לראש השנה של שתי שנים אלא הבדל ארבעה ימים בלבד בימי השבוע, ואם היתה ביניהם שנה מעוברת — חמשה ימים.
דתניא [שכן שנינו בברייתא], אחרים אומרים: אין בין עצרת לעצרת (חג השבועות בשנה אחת וחג השבועות בשנה שאחריה), וכן אין בין ראש השנה לראש השנה של שתי שנים אלא הבדל ארבעה ימים בלבד בימי השבוע, ואם היתה ביניהם שנה מעוברת — חמשה ימים. שבכל שנה יש תמיד שלש מאות חמישים וארבעה יום, ובין החדשים תמיד ששה חדשים מלאים (בני שלושים יום) וששה חדשים חסרים (בני עשרים ותשעה יום). ולפי חשבון זה הוה ליה ריש ירחא [נמצא שהרי הוא לו ראש חודש] אייר מעלי שבתא [בערב שבת], וריש ירחא [וראש חודש] סיון בשבתא [שבת] היה, ואם כן קשיא [קשה] בין לשיטת ר' יוסי הסבור שראש חודש סיון חל ביום הראשון, ובין לרבנן [לשיטת חכמים] שלדעתם חל ביום השני! ומשיבים: יש לומר שלא נהגו כשיטת אחרים אלא לדעת ר' יוסי באותה שנה שבעה חודשים חסרין עבוד [עשו],(פ״ח א) לרבנן [לשיטת חכמים] שמונה חדשים חסרים עבוד [עשו].

השיעור הבא[]