עריכת הדף "באיזה יום ניתנה התורה - מסכת שבת דף פ"ז"

<span style=color:#FFA500>'''וכאן הלא מדובר ביחס להתורה כולה וישראל הרי היו משומדים באותה שעה, שהרי היו עובדים לעגל, ועל אחת כמה וכמה שאינם ראויים לקבל את התורה. ומנין לנו שהסכים הקדוש ברוך הוא על ידו — שנאמר: "הלוחות הראשונים אשר שברת" (שמות לד, א) ואמר ריש לקיש: "אשר" כאן משמעו — יישר כחך ששיברת.''</span>

א ומבארים את הדברים: זה שהוסיף יום אחד מדעתו, מאי דריש [מה, על סמך מה, דרש] שהחליט להוסיף יום אחד? '''שאמר: כיון שאמר לו הקדוש ברוך הוא "היום ומחר" צריך שיהיה היום כמחר;''' מה למחר יהא זה יום ולילו עמו, שאף בלילה הקודם לו ינהגו מצוות פרישה, כמו כן אף היום לילו עמו. וכיון שנאמרה לו נבואה זו בשעות הבוקר ולילה דהאידנא נפקא ליה [והלילה של עכשיו, היום יצא, עבר לו], שמע מינה תרי יומי לבר מהאידנא [למד ממנה כי שני ימים לפרוש הם חוץ מהיום של עכשיו] ודחה את מצוות הפרישה ביום אחד. ומנלן [ומנין לנו] שהסכים הקדוש ברוך הוא על ידו — שלא שריא [שרתה] השכינה עד צפרא דשבתא [בוקר יום השבת] כפי שקבע משה.

'''שכל שעה ושעה שכינה מדברת עמי, ואינו קובע לי זמן — על אחת כמה וכמה שחייב אני בפרישה.'''

ופירש מן האשה, מאי דריש [מה, על סמך מה, דרש] שהחליט על פרישה מוחלטת זו — נשא קל וחומר בעצמו; אמר: ומה ישראל שלא דברה שכינה עמהן אלא שעה אחת, ועוד שקבע להן זמן מתי יהא גילוי שכינה, עם זאת אמרה תורה "היו נכנים לשלשת ימים אל תגשו אל אשה" (שמות יט, טו), אני, '''שכל שעה ושעה שכינה מדברת עמי, ואינו קובע לי זמן — על אחת כמה וכמה שחייב אני בפרישה. '''ומנלן [ומנין לנו] שהסכים הקדוש ברוך הוא על ידו — דכתיב [שכן נאמר] לאחר מתן תורה: "לך אמר להם שובו לכם לאהליכם" (דברים ה, כז) וכוונתו — לבתיכם ולנשיכם, וכתיב בתריה [ונאמר אחריו] שלמשה אמר: "ואתה פה עמד עמדי" (שמות יט, כח), הרי שלא הותר למשה לשוב לביתו, ועליו להיות מוכן תמיד לקבלת דבר ה'. ואית דאמרי [ויש שאומרים] ראיה אחרת שהסכים ה' על ידו, שכאשר התרעמו אהרן ומרים על משה שפירש מאשתו, אמר הקדוש ברוך הוא: "פה אל פה אדבר בו ומראה ולא בחידות ותמונת ה' יביט ומדוע לא יראתם לדבר בעבדי במשה" (במדבר יב, ח), הרי שהסכים ה' שיפה עשה.

'''"הלוחות הראשונים אשר שברת" (שמות לד, א) ואמר ריש לקיש: "אשר" כאן משמעו — יישר כחך ששיברת'''

ומה ששבר את הלוחות, מאי דריש [מה, על סמך מה, דרש] שהחליט לשברן — אמר: ומה פסח שהוא אחד בלבד מתרי"ג מצות, אמרה תורה ביחס אליו "ויאמר ה' אל משה ואהרן זאת חוקת הפסח כל בן נכר לא יאכל בו" (שמות יב, מג), ומפרשים שהכוונה אינה רק לגוי ("בן נכר") ממש, אלא אף לישראלי מומר. וכאן הלא מדובר ביחס להתורה כולה וישראל הרי היו משומדים באותה שעה, שהרי היו עובדים לעגל, ועל אחת כמה וכמה שאינם ראויים לקבל את התורה. ומנלן [ומנין לנו] שהסכים הקדוש ברוך הוא על ידו — שנאמר: "הלוחות הראשונים אשר שברת" (שמות לד, א) ואמר ריש לקיש: "אשר" כאן משמעו — יישר כחך ששיברת.

'''איזה "שלישי"'''

'''"וישב משה" ומדרשו — שהוא דברים שמשיבין ומרגיעים דעתו של אדם, ולבסוף פירש עונשה, דכתיב [שכן נאמר]: "ויגד משה" — דברים שקשין לאדם כגידין (לענה).'''

ג תא שמע [בוא ושמע] הוכחה לדבר ממה ששנינו בברייתא: שיום הששי היה אז ששי בחודש וששי בשבת, ואף זה קשיא לרבנן [קשה לשיטת חכמים]! ומשיבים: הא נמי [ברייתא זו גם כן] כשיטת ר' יוסי היא. ואם כן לדברי חכמים ששי זה למאי [למה], לאיזה חשבון נמנה? רבא אמר:(פ״ז ב) לחנייתן. '''רב אחא בר יעקב אמר: ששי למסען מרפידים'''. שביום השבת שחנו בו גם נסעו מרפידים. וקמיפלגי [וחלוקים] רבא ורב אחא בר יעקב בענין שבת שנצטוו עליה בני ישראל במרה. דכתיב [שכן נאמר]: שנאמר בעשרת הדברות "שמור את יום השבת לקדשו כאשר צוך ה' אלהיך" (דברים ה, יב), ואמר רב יהודה שכך אמר רב: "כאשר צוך" — במרה, שנאמר: "שם שם לו חוק ומשפט ושם נסהו" (שמות טו, כה). ובכך נחלקו; מר סבר [חכם אחד סבור] שעל השבת איפקוד [נצטוו], ואילו על התחומין לא איפקוד [נצטוו]. '''ולכן יכלו לנסוע מרפידים ביום השבת, שהרי עדיין לא נאסר להם לצאת מחוץ לתחום. ומר סבר [וחכם אחד סבור] שעל התחומין נמי אפקוד [גם כן נצטוו], וכיון שכך לא יצאו בשבת ממקומם'''.

==א. שבאותה שנה היה ראש חודש סיון ביום שני==

<span style=color:#FFA500>'''ששנינו בברייתא: ניסן שבו יצאו ישראל ממצרים, בארבעה עשר בו שחטו פסחיהם, ובחמישה עשר בו יצאו ממצרים, ולערב לקו הבכורות'''</span>

א תא שמע [בוא ושמע] הוכחה נוספת ביחס ליום מתן תורה ממה ששנינו בברייתא: ניסן שבו יצאו ישראל ממצרים, בארבעה עשר בו שחטו פסחיהם, ובחמישה עשר בו יצאו ממצרים, ולערב לקו הבכורות. ותוהים: לערב סלקא דעתך [עולה על דעתך] לומר?! וכי לקו אחרי יציאת מצרים?! אלא יש לגרוס: מבערב לקו הבכורות, ואותו היום חמישי בשבת היה. ומכאן נסיק: מדחמיסר [מכיון שחמישה עשר] בניסן ביום חמשה בשבת היה, אם כן ריש ירחא [ראש חודש] אייר שבתא [שבת] היה, שחודש ניסן הריהו כרגיל בן שלושים יום. וריש ירחא [וראש חודש] סיון חד [אחד] בשבת היה, שחודש אייר הוא בן עשרים ותשעה יום, ואם כן קשיא לרבנן [קשה הדבר לשיטת חכמים] '''הסבורים שבאותה שנה היה ראש חודש סיון ביום שני!'''

'''כיון שאז נקבעו ראשי חדשים על פי עדות ראייה ולפי מולד הירח ויתכן שיהיה חודש אייר אף הוא בן שלושים יום ונמצא שחל ראש חודש סיון ביום שני'''

ב אמר רב פפא, תא שמע [בוא ושמע] ראיה אחרת ממה שנאמר בכתוב אחר, שנאמר: "ויסעו מאלים ויבאו כל עדת בני ישראל אל מדבר סין אשר בין אילים ובין סיני בחמשה עשר יום לחדש השני לצאתם מארץ מצרים" (שמות טז, א), ואותו היום שבת היה, דכתיב [שכן נאמר]: "ובקר וראיתם את כבוד ה' בשמעו את תלונותיכם על ה' ונחנו מה כי תלינו עלינו" (שמות טז, ז), וכתיב [ונאמר] שלמחרת נגלה כבוד ה', ואמר להם שבין הערביים יתחילו לרדת המן והשלו, וכתיב [ונאמר]: "ששת ימים תלקטהו וביום השביעי שבת לא יהיה בו" (שמות טז, כו), הרי שבששת הימים הראשונים אחר התגלות זו היו ימי החול שבהם ירד מן. ומכאן שיום החמישה עשר עצמו שבת היה. ומדחמיסר [ומזה שחמישה עשר] באייר שבתא [שבת] היה, אם כן ריש ירחא [ראש חודש] סיון חד [אחד] בשבת היה, ואם כן קשיא לרבנן [קשה לשיטת חכמים]! '''ומשיבים: לשיטת חכמים אייר דההיא שתא עבורי עברוה [של אותה שנה עברותו], והיו בו שלושים יום, ולכן חל ראש חודש סיון ביום השני בשבת.'''

==ג. ראש חודש סיון חל ביום הראשון או ביום שני==

'''וכן אין בין ראש השנה לראש השנה של שתי שנים אלא הבדל ארבעה ימים בלבד בימי השבוע, ואם היתה ביניהם שנה מעוברת — חמשה ימים.'''

דתניא [שכן שנינו בברייתא], אחרים אומרים: אין בין עצרת לעצרת (חג השבועות בשנה אחת וחג השבועות בשנה שאחריה), וכן אין בין ראש השנה לראש השנה של שתי שנים אלא הבדל ארבעה ימים בלבד בימי השבוע, ואם היתה ביניהם שנה מעוברת — חמשה ימים. שבכל שנה יש תמיד שלש מאות חמישים וארבעה יום, ובין החדשים תמיד ששה חדשים מלאים (בני שלושים יום) וששה חדשים חסרים (בני עשרים ותשעה יום). ולפי חשבון זה הוה ליה ריש ירחא [נמצא שהרי הוא לו ראש חודש] אייר מעלי שבתא [בערב שבת], וריש ירחא [וראש חודש] סיון בשבתא [שבת] היה, ואם כן קשיא [קשה] בין לשיטת ר' יוסי הסבור שראש חודש סיון חל ביום הראשון, ובין לרבנן [לשיטת חכמים] שלדעתם חל ביום השני! '''ומשיבים: יש לומר שלא נהגו כשיטת אחרים אלא לדעת ר' יוסי באותה שנה שבעה חודשים חסרין עבוד [עשו],(פ״ח א) לרבנן [לשיטת חכמים] שמונה חדשים חסרים עבוד [עשו].'''

* [[מדרשים על מתן תורה וחטא העגל - מסכת שבת דף פ"ח]]