ערך זה נכתב במקורו על-ידי דניאל ונטורה בויקיפדיה העברית 19 בפברואר 2008
מפת שואת הארמנים על קיר ברובע הארמני בירושלים 2012
מפת שואת הארמנים על קיר ברובע הארמני בירושלים 2007 - צילמה :תמר הירדני
ארמנים הם בני עם עתיק אשר מוצאו לא ברור. העם התגורר בשטח מדרום לים השחור. העם הארמני היה הראשון שהתנצר כאומה בשנת 301. חדירת הנצרות בקרב הארמנים הייתה מהירה יחסית, ולכן כבר בשלהי המאה ה-4 הייתה קהילה ארמנית בירושלים, ומאז ישנה רציפות של יישוב ארמני בעיר. בשל מאבקם לשרוד, לא התעסקו הארמנים בתחילה בתאולוגיה הנוצרית. העם הארמני נתון למרות הכנסייה הארמנית, המכונה ה"גריגוריאנית" על שם "גריגוריוס המאיר". מספרם בעולם נאמד ב-5 מיליון, ועיקרם במדינת ארמניה אך גם בטורקיה, סוריה ולבנון. קבוצה בולטת של ארמניים מצויה בפאריז ובארצות הברית.
בארץ ישראל[]
הקשר של הארמנים עם ארץ ישראל החל במאה ה-5 ובסוף התקופה הביזנטית היו בירושלים 70 מבנים של מוסדות וכנסיות ארמניות. שרדו מהם שני אתרים: באתר בסוף רחוב הנביאים, קרוב לשער שכם (ראו להלן) והשני בתחומי המנזר הרוסי בהר הזיתים - טור מלכא.
ההפטריארכיה הארמנית בירושלים נמצאת בירושלים מאז שנת 1311. כיום גרים בישראל כ-2,500 ארמנים. יש קהילה ארמנית גם בבית לחם. מרכז הכנסיה הגרירוריאנית נמצא ברובע הארמני בעיר העתיקה.
לארמנים זכויות במקומות הקדושים לנצרות. הכנסיה המרכזית שלהם היא ברובע הארמני, היא כנסיית סנט ג'יימס. גם בתחנה הרביעית של ויה דולורוזה יש כנסיה ארמנית-קתולית קטנה.
אומנות הארמנים[]
היסוד לאומנות
בקרוב
'פסיפס הציפורים' מן המאה השישית שנחשף ב-1894 היה לדגם מרכזי בקרמיקה הארמנית של ירושלים. האמנים הארמנים פליטי רצח העם שהגיעו לירושלים התוודעו לפסיפס ונפעמו למראה הכתובת הארמנית שבראשו: "לזכרם ולגאולתם של כל הארמנים ששמותיהם ידועים לאל". הם מצאו בה ביטוי עז לסבלם ולכאבם האישי והלאומי. אלבומי משפחות ארמניות שתועדו במסגרת 'ישראל נגלית לעין' במהלך המחקר לתערוכה 'רזי גן עדן' במוזיאון רוקפלר, חושפות טפח לא מוכר בסיפורה של הקהילה הארמנית ובמסעם מתהומות הטרגדיה שחוו לחיים חדשים וליצירה. יום שישי, 24.4 הוא יום הזיכרון לרצח העם הארמני, החל זו השנה ה-105. השנה לא יתקיימו סיורים וטקסי זיכרון, ולכן נקיים מפגש מיוחד בזום בו נפגוש את הקהילה הארמנית ואת אנשיה, נשיק את 'נתיב האריחים הכחולים' במתכונת דיגיטלית ונחדש את הסיורים בנתיבה המרהיב של הקרמיקה הארמנית בחוצות ירושלים. בתכנית: מתהום לגאולה: מסע בראי האמנות המקומית מפסיפס הציפורים אל רזי גן העדן | ד"ר נירית שלו-כליפא הכאב של שתי המולדות: שיחה על זהויות, על זיכרון ומולדת עם צעירים ארמנים-ישראלים | עם סיון גאידס, ילידת ארמניה, שליחת הסוכנות היהודית ועם האגופ ג'רנאזיאן, פעיל חברתי בקהילה הארמנית של ירושלים התמונה השלמה של הכלי השבור: בעקבות תיעוד אלבום המשפחה נחשפה סדנת קרמיקה נשכחת שבה חברו אמן ארמני ואמן יהודי - מפגש בין ילדיהם לאחר 72 שנה: רועי (מרדכי) יעקובינסקי, נכדו וממשיך דרכו של מרדכי, שכונה בפי הארמנים חווג'ה יקובינסקי, והגופ אנטריאסיאן, נכדו של דניאל קטישיאן אותו הנוף תמונה אחרת: חשיפה ראשונה של תמונות מאלבומי משפחות אמני הקרמיקה בליווי מוסיקלי והסברים | אשוט גספריאן, מוסיקאי ישראלי יליד ארמניה
השואה הארמנית[]
הפניה לערך מורחב:שואת הארמנים שואת הארמנים הוא אירוע טראומטתי בתולדות העם הארמני. השם שניתן לשני אירועים נפרדים הקשורים להיסטוריה של הארמנים:
- האירוע הראשון היה טבח הנתינים הארמנים של האימפריה העות'מאנית בידי הסולטן עבדול חמיד השני בשנים 1894 - 1896.
- האירוע השני היה מקרה של רצח עם, שכלל טבח והגליה של הארמנים על ידי ממשלת הטורקים הצעירים בשנים 1915 - 1918, במהלכו נהרגו בין מיליון לשני מיליון ארמנים.
הרובע הארמני בירושלים[]
הפניה לערך מורחב: הרובע הארמני
הרובע הארמני הוא שכונה בעיר העתיקה של ירושלים, והקטן ברובעי העיר העתיקה. מספר תושביו כ-2,300.
בתקופה הביזנטית היו כנסיות ומנזרים רבים ברחבי ירושלים וסביבתה, אך עם הכיבוש הפרסי של ארץ ישראל בשנת 615, נחרבו רוב המוסדות הללו וחיי הקהילה התקיימו בעיקר בתוך הרובע הארמני. בתקופת הצלבנים סירבו הארמנים להכיר באפיפיור והמשיכו לדבוק באמונתם האורתודוקסית. במאה ה-12 נבנה באזור זה של העיר העתיקה קתדרלת יעקב הקדוש המהווה מרכז לארמנים בארץ ישראל.
בתקופה הממלוכית ולאחר מכן בתקופה העות'מאנית, הייתה לקהילה הארמנית חשיבות רבה בקרב העדות הנוצריות בירושלים. במאה ה-19 היו הארמנים הקהילה הראשונה להפעיל בית דפוס בירושלים. בית הדפוס הארמני נוסד בירושלים בשנת 1833. החל מאמצע מאה זו החלה התיישבות ארמנית מחוץ לחומות העיר העתיקה.
הקהילה הארמנית בירושלים נשאה גוון דתי חזק מאוד עד המאה ה-20, עת הגיע גל פליטים ארמניים (כ-20,000 במספר) בעקבות טבח הארמנים על ידי הטורקים. בעקבות כך חדרו אף אלמנטים חילוניים לקהילה, אך הרובע המשיך לתפקד כמרכז דתי, ותושביו הוכרחו לחזור לרובע עד השעה 22:00.