אל מסתתר בשפריר חביון

בקשות של שבת בנוסח יהודי חלאב - א אל מסתתר & למענך

אל מסתתר אין כאלוהינו - האדמו"ר מצאנז והחסידים-0

בניגון השיר החלוצי רב הלילה (הורה מחודשת) - חבורת שירו שיר

הפיוט 'אֵל מִסְתַּתֵּר בְּשַׁפְרִיר חֶבְיוֹן, חובר על-ידי המקובל ר' אברהם מימין, מתלמידי רבי משה קורדובירו בצפת במאה ה-16. הפיוט קיבל מעמד מיוחד בקרב יהודי חלב שבסוריה, שפתחו בו את "שירת הבקשות" בימי החורף. הפיוט נפוץ עד מהרה בכל קהילות ישראל. בקהילות חסידים נוהגים לשיר את הפיוט בסעודה שלישית, בשעת בין השמשות, לקראת צאת השבת. שעת "רצון הרצונות" [רעוא דרעבין ] בה נפתחים שערי שמים.

חיים סבתו בספרו החדש "בשפרירי חביון" מספר לנו את הסיפור הנפלא של השיר הבוקע לשמים. הוא חושף את השרשרת הסמויה המחברת בין "רב הלילה" לבין "בשפרירי חביון", עד שהם הופכים כאילו לשיר אחד, כשלהבת אחוזה בגחלת.

• המקור: זאב גלילי היגיון בשיגעון

"אני כותב כמו שאני מתפלל ומסיר את כל המחיצות"

נדב שרגאי כתב על הספר בעיתון "ישראל היום" בערב ראש השנה תשע"ה

ה"פתיח" לכתבה

• לקריאת המאמר במלואו

על הפיוט

קטעים בערך הזה מבוססים על ערכים מקבילים בוויקיפדיה העברית

הוט]] צורף אל רוב קובצי שירת הבקשות הספרדיות מהמאות הי"ז-הכ' ואל ספרי הזמירות של תנועת החסידות; חסידים נוהגים לשיר אותו בסעודה השלישית.

הפיוט עוסק בנושאים מתורת הסוד והקבלה; ובמיוחד בעץ ה"ספירות" (בקבלה), כאשר כל בית מעשרת הבתים הראשונים עוסק באחת הספירות, מהגבוהה ביותר לנמוכה ביותר, והבית האחרון עוסק באחדות הספירות.

שמו של מחבר הפיוט חתום באקרוסטיכון, באלפבית הפותח של בתי הפיוט.

אֵל מִסְתַּתֵּר בְּשַׁפְרִיר חֶבְיוֹן

הַשֵּׂכֶל הַנֶּעְלָם מִכָּל רַעְיוֹן
עִלַּת הָעִלּוֹת מֻכְתָּר בְּכֶתֶר עֶלְיוֹן
כֶּתֶר יִתְּנוּ לְךָ יְיָ

בְּרֵאשִׁית תּוֹרָתְךָ הַקְּדוּמָה
רְשׁוּמָה חָכְמָתְךָ הַסְּתוּמָה
מֵאַיִן תִּמָּצֵא וְהִיא נֶעְלָמָה
רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת יְיָ

רְחוֹבוֹת הַנָּהָר נַחֲלֵי אֱמוּנָה
מַיִם עֲמֻקִּים יִדְלֵם אִישׁ תְּבוּנָה
תּוֹצְאוֹתֶיהָ חֲמִשִּׁים שַׁעֲרֵי בִינָה
אֱמוּנִים נוֹצֵר יְיָ

הָאֵל הַגָּדוֹל עֵינֵי כָל נֶגְדֶּךָ
רַב חֶסֶד גָּדוֹל מֵעַל שָּׁמַיִם חַסְדֶּךָ
אֱלֹהֵי אַבְרָהָם זְכֹר דָבָר לְעַבְדֶּךָ
חַסְדֵי יְיָ אַזְכִּיר תְּהִלּוֹת יְיָ

מָרוֹם נֶאְדָּר בְּכֹחַ וּגְבוּרָה
מוֹצִיא אוֹרָה מֵאֵין תְּמוּרָה
פַּחַד יִצְחָק מִשְׁפָּטֵנוּ הָאִירָה
אַתָּה גִּבּוֹר לְעוֹלָם יְיָ

מִי אֵל כָּמוֹךָ עוֹשֶׂה גְדוֹלוֹת
אֲבִיר יַעֲקֹב נוֹרָא תְהִלּוֹת
תִּפְאֶרֶת יִשְׂרָאֵל שֹׁמֵעַ תְּפִלּוֹת
כִּי שֹׁמֵעַ אֶל אֶבְיוֹנִים יְיָ

לקריאה נוספת

• חנוך אבנארי, ליחס בין מילים לנעימה בפיוט המזרחי, ניתוח פרטני למבנה הפיוט "אל מסתתר", פעמים 19 עמוד 65.

• אל מסתתר, באתר הזמנה לפיוט

• אל מסתתר באתר ויקיקבלה.

לחנים ושירה

• אל מסתתר, מושר בישיבת עתניאל חודש לפני התקפת המחבלים שם
• במנגינת יהודי ארם צובא (חאלב) - למנגינה זאת גרסאות והשמעות רבות בין היתר גם ביצוע עכשיווי (דודי לוי ואילן דמרי)
• בסעודה שלישית בחסידות צאנז (צולם אחר יציאת השבת) במנגינה ששימשה מאוחר יותר להורה מחודשת (רד הלילה רב שירנו)
• נגינת כינור ללחנו של בעל הסולם, והשמעה אחרת עם שתי גיטרות, וכן השמעה קולית, בשיבושי לשון קלים ('הדור האחרון')
• לחנו של צבי זלבסקי, מושר בקולו בסדר ט"ו בשבט

ראיון עם הסופר

• מהעיתון "ישראל היום" - קטעים מהראיון {ש}}
• ארבע שנים התרוצצו גיבורי "בשפריר חביון", ספרו החדש של הסופר הרב חיים סבתו, במוחו ולא נתנו מנוח לנפשו, עד שהפציעו לכדי מילים ומשפטים. קריסטינה הנוצרייה, האחות מ"הדסה הקטנה", שבנערותה הגניבו לידיה ילד יהודי קטן מעבר לחומת הגטו בתוך שק; אברהם אלברטו פרחי ואחיו שנמלטו כנערים מסוריה, ובדרך כמעט ניסית הגיעו לארץ ישראל; יוסף היתום מבית מזמיל וגם ר' אריה בינה, ראש הישיבה שסבתו למד בה בנערותו, שהכניע שיכור אנטישמי במכת אגרוף.
• סבתו טווה את החוטים הללו סביב גלגוליהם של שני ניגונים: ה"הורה המחודשת" של יעקב אורלנד, הידוע גם כ"רב הלילה, רב שירנו" והפיוט "בשפריר חביון" של ר' אברהם מימין מצפת. 400 שנה מפרידים בין שני הטקסטים הללו, שרחוקים לכאורה זה מזה כרחוק מזרח ממערב, אבל אצל סבתו שני הניגונים היו לאחד: יהודי וישראלי, ישראלי ויהודי.
• את "בשפריר חביון" כתב סבתו מהראש, אבל בעיקר מהבטן. רוב הדמויות בספר הן דמויות אמיתיות. במידה רבה מדובר בתיעוד של תקופת ילדותו בשנות המדינה הראשונות. סבתו הוסיף קישוטים ושפה וגם מעט דמיון. הוא לא ערך תחקיר מוקדם - לא כאשר כתב על ביקוריהם של הרב הראשי הרצוג ושלמה זלמן שרגאי (סבי; נ"ש) בביתם שבקהיר, אז שמעה משפחתו לראשונה על הילדים היהודים שניצלו מהשמדה בשואה ונמסרו למנזרים, וגם לא כשדימה בעיני רוחו את הדיון של גדולי הרוח מצפת, בעניינה של העגונה מוראליש. סבתו לא טרח לחפש את האחות קריסטינה, שאותה כאמור זכר ממרפאת "הדסה הקטנה" של ימי ילדותו. "לא רציתי לקלקל לעצמי", הוא מסביר, "אף שרוב הדמויות וקורותיהן מבוססים על גרעין אמת, עדיין מדובר בסיפור", הוא מדגיש.
• מה משמעות שם ספרך, "בשפריר חביון"?

"הפיוט 'בשפריר חביון' זכה למעמד מיוחד במנהגם של יהודי חאלב, שפותחים בו את שירת הבקשות בלילות החורף של שבת, וגם במנהגי עדות חסידים שמזמרים אותו בשעת סעודה שלישית של שבת", הוא מסביר. "שפתו של הפיוט רוויה מונחים מתורת הסוד. אני זוכר את עצמי כילד, קם בשתיים בלילה בליל שבת ומגיע לבית הכנסת בין אור לחושך, בצינת החורף הירושלמי הקר, כשלפתע חבורת ילדים חצי מנומנמים פותחים בשיר המסתורי הזה בספירות של קבלה וערגה, במילים ששוזרות את הצער של הגלות והתקווה של הגאולה. 'בשפריר', על פי אחד הפירושים, זה 'באפריון' או 'בחופה', ולפי פירוש אחר - 'זיו של אור'. שם האל מסתתר. זה בעיניי הפיוט המושלם". סובב סובב קולמוסו של סבתו ועד חאלב שבסוריה - מקום מוצאה של משפחתו - הוא מגיע, הולך עד קהיר שבמצרים, אך תמיד חוזר לנפח שבגולן, של מלחמת יום הכיפורים ולמחוזות ילדותו של סבתו בבית מזמיל, "ואני", כותב סבתו בפתח ספרו החדש: "רק מעשה על ארץ ישראל ביקשתי לספר".

סיור בבית מזמיל

עלון השבת "שביעי - גיליון 130 הביא תיאור של שכונת בית מזמיל - היום קריית יובל - במסגרת סיור שערך הרב עם אחיינו עוזיאל סבתו

אם יתקבל רשות מערכת העלון תוכלו לקרוא על הסיור [כאן]

קטעים מהסיפור

מפי חיים סבתו במוסף השבת של מקור ראשון 18 בפסטמבר 2013 (שנה לפני פירסום הספר)

• בהרי הגולן - כך נהגנו, שבת שבת בתל הירוס. הפיוטים מלאי הערגה של הבקשות שכתבו רבי ישראל נג'ארה וחבריו מצפת ושהוסיפו עליהם גדולי חכמי ארם צובא, הניגונים היורדים למעמקים, ובעיקר הזיכרונות מימים אחרים, רוממו את רוחנו מעט. נהגנו לפתוח מהפיוט הראשון שחיבר בצפת רבי אברהם מימין, א־ל מסתתר בשפריר חביון, ולפייט בצוותא עד סוף הספר כולו, מבלי שנדלג על אף פזמון שבספר. אפילו על בית אחד לא דילגנו. וכי לאן עלינו להיחפז? פעמים היה מצטרף אלינו יחזקאל, חייל מילואים בפלוגת החרמ"ש, בנו של הפייטן הירושלמי הנודע יוסף יחזקאל, ומלמד אותנו את מסתרי הנעימות ואת סלסוליהם. אף שפייטנו את כל הספר כולו, הפיוט הראשון שפתחנו בו, א־ל מסתתר בשפריר חביון, אחז בי ולא הרפה ממני כל השבת. בכל פיוט מפיוטי הבקשות חזרתי ושמעתי אותו, את הנעימה מעולפת המסתורין שלו ואת שורות הבתים החורזים את עשר הספירות. ואף בסעודה שלישית שבתי ופייטתי לי אותו. אולי מפני שהיה ראשון בבקשות, אולי מפני נסתרות הקבלה שחרז ואולי מפני שלִבנו רגש היה אחרי המלחמה ועורג לא־ל מסתתר שייגלה ויאר פניו אלינו.
• בצפת כך המשכנו לירד בין החורבות עד שעמדנו מעל המורד לבית החיים. כל הרי הגליל נפרשו לפנינו מלאי הוד וכמו דוק פרוש עליהם. ישבנו על גדר אבנים והבטנו בהרים. רוח של הנחה שרתה עלינו. אחר כמה רגעים ציון הוציא מכיס הסרבל את ספר הבקשות הקטן בכריכה החומה שקיבל מהגבאי של בית הכנסת עדס, ואמר: הפיוט א־ל מסתתר בשפריר חביון של רבי אברהם מימין, שאנו מפייטים לנו בכל שבת בפתיחת הבקשות בין הטנקים בבקתת הגנרטור בתל הירוס שבקצה המובלעת הסורית, נולד כאן על האבנים הללו, או בסמוך להן, בוא ונפייט אותו עתה. דבר במקומו מה טוב. החלנו מפייטים אותו יחדיו.
• בירושלים - אותו זמן למדנו ספר ישעיה, וכל ילד קרא פסוק. דוד ז'ק ביקש מבן שושן לקרוא.

בן שושן קרא בישעיה: אכן אתה א־ל מסתתר, א־לוהי ישראל מושיע.

יוסף, הילד היתום מאמו שהוריו הגיעו לארץ גלמודים יחידים מן השואה הנוראה, שאל את דוד ז'ק, למה מסתתר? א־ל מסתתר, איך יכול להיות?

דוד ז'ק לא השיב לו. הוא שאל, מי מאיתנו יודע לקרוא רש"י. הייתי הצעיר בחבורה אבל ידעתי לקרוא רש"י, כיוון שלמדתי בתלמוד תורה. הרמתי את ידי, ודוד ז'ק ביקש ממני לקרוא את רש"י.

קראתי: א־ל מסתתר, כביכול אין בך כוח להושיע.

דוד ז'ק ראה שאני מתבהל.

כביכול, חזר דוד ז'ק על דברי רש"י, כביכול.

כן, כביכול, חזרתי על דבריו.

לא הבנתי מה זה כביכול, יכול או לא יכול? אם יכול למה אין כוח? ולמה ישעיה מדבר על א־ל מסתתר? לא הבנתי, לא שאלתי.

• והסיום - פעם אחת, באמצע קריאת שיר השירים, סימן לי דוד ז'ק בידו לבוא אצלו. באתי, והוא מראה לי באצבעו פסוק בשיר השירים: דומה דודי לצבי או לעופר האיילים, הנה זה עומד אחר כתלנו, משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים. למה לצבי? שאל דוד ז'ק, ובלי להמתין לתשובה תיכף אמר: דרשו חכמים, מה צבי זה נראה וחוזר ונכסה, נראה וחוזר ונכסה, אף דודי כן. ומה צבי זה נראה כישן בעינו אחת, ועינו אחרת פקוחה היא, אף דודי כן. דומה דודי לצבי. ואז פונה אלי דוד ז'ק ואומר כממתיק סוד:

א־ל מסתתר, כביכול אין בך כוח להושיע. כביכול, אתה זוכר?

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', י"ד תשרי תשע"ד, 18.9.2013