אליעזר עבד אברהם

המפגש עם רבקה ליד הבאר - תחריט גוסטב דורא -מקור:ויקישיתוף

אליעזר עבד אברהם היה יכול להיות יורשו של אברהם אבינו וכך נאמר בפרשת לך לך:" וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֲד' ה' מַה-תִּתֶּן-לִי וְאָנֹכִי הוֹלֵךְ עֲרִירִי וּבֶן-מֶשֶׁק בֵּיתִי הוּא דַּמֶּשֶׂק אֱלִיעֶזֶר: וַיֹּאמֶר אַבְרָם הֵן לִי לֹא נָתַתָּה זָרַע וְהִנֵּה בֶן-בֵּיתִי יוֹרֵשׁ אֹתִי (ט"ו,ב'-ג'). הקב"ה מרגיע את אברם כי אין חשש לכך:"וְהִנֵּה דְבַר ה' אֵלָיו לֵאמֹר לֹא יִירָשְׁךָ זֶה כִּי-אִם אֲשֶׁר יֵצֵא מִמֵּעֶיךָ הוּא יִירָשֶׁךָ:

אתר מקראנט כותב: "נראה שבחירתו ליורש התבססה על מנהג הידוע לנו מתעודות נוּזִי. לפי מנהג זה, אדם שאין לו ילדים היה מְאמֵץ לעת זקנתו בן, לעיתים נבחר לאימוץ אחד מעבדיו, כדי שישרת אותו בחייו, ויירש את רכושו לאחר מותו. אם המאוּמץ היה עבד, העניק לו האימוץ את שִׁחְרוּרוֹ. הסְיָיג המגביל היה שאם נולד למאמץ בן טבעי לאחר האימוץ, האימוץ היה מתבטל, וזכות הירושה היתה עוברת לבן הטבעי". עבד אברהם הופיע גם בפרשתנו, כאשר לא כתוב במפורש כי הוא אליעזר הוא מוגדר:"עַבְדּוֹ זְקַן בֵּיתוֹ הַמּשֵׁל בְּכָל-אֲשֶׁר-לוֹ" (כ"ב,ב').

אליעזר נשלח לחרן להביא אישה ליצחק אבינו. בפרשה הובא תאור מאלף של תהליך הצגת אירועים בגורסאות אחדות. רש"י מביא את דברי חז"ל:"אמר רבי אחא: יפה שיחתן של עבדי אבות לפני המקום מתורתן של בנים, שהרי פרשה של אליעזר כפולה בתורה, והרבה גופי תורה לא נתנו אלא ברמיזה". מדרש רבה מציין את הצלחתו של אליעזר, לפי הדרש לפסוק:"הנה אנכי נצב על עין המים ובנות אנשי העיר והיה הנערה אשר אומר אליה הטי וגו': ארבעה הן שתבעו שלא כהוגן, לשלשה ניתן כהוגן, לאחד ניתן שלא כהוגן, ואלו הן: אליעזר עבד אברהם , כלב , שאול, יפתח.

• ואצל אליעזר אמר: והיה הנערה אשר אומר אליה וגו'.הא, אילו יצאה אמה אחת והשקתו, היה משיאה לבן אדונו, אתמהא! וזימן לו הקב"ה כהוגן. ויהי הוא טרם כלה לדבר, והנה רבקה יוצאת וגו'.
• כלב בן יפונה אמר: (שופטים א) אשר יכה את קרית ספר ולכדה, ונתתי את עכסה בתי לאשה. אילו לכדו עבד אחד, היה נותן לו בתו?! וזימן לו הקדוש ברוך הוא כהוגן, שנאמר: (שם) וילכדה עתניאל בן קנז אחי כלב, ויתן לו את עכסה בתו לאשה.
• שאול המלך הכריז: (שמואל א יז) והיה האיש אשר יכנו, יעשרנו המלך עושר גדול, ואת בתו יתן לו לאשה. הא אילו יצא כושי אחד, או עובד כוכבים אחד, או עבד והכהו היה נותן לו בתו?! וזימן לו הקב"ה כהוגן, דכתיב: ודוד בן איש אפרתי.
• יפתח הגלעדי אמר (שופטים יא) והיה היוצא אשר יצא וגו', והעליתיהו עולה לה'. הא אילו יצא חמור, או כלב אחד, או חתול אחת, היה מעלהו עולה?! וזימן לו הקדוש ברוך הוא שלא כהוגן, הה"ד: (שם) ויבא יפתח וגו', והנה בתו יוצאת לקראתו.

הרב יהושע שפירא בעלון פרשת השבוע מציין את המיוחד בגישתו של עבד אברהם:" אם נחדד את הבחנתנו, נשמע מבין השיטין התרחשות אחרת לגמרי. יש לשים לב לכך שבכל שלבי התנהלותו של העבד, אין הוא מתקשר עם המציאות כלל. מתחילה הוא פונה עצמו אל ה' יתברך, ועומד בתפילה. הוא מפרט בדיוק מהי משאלתו, מה צריכה הנערה לעשות כדי שיהיה בטוח שהיא הכלה המיועדת. הוא פונה אל הנערה בנימוס, אולם משהוא נוכח שהיא עונה על התנאים שפירט - הוא מבצע תפנית חדה. כאדם שגדל בבית של טוב וחסד, אפשר היה לצפות ממנו לנהוג דרך ארץ ולהודות לה מעומק הלב על מאמציה. לפחות יספר לה מיהו, ובאיזה סוג של מבחן עמדה זה עתה. אולם העבד אינו מתייחס אליה כלל. הוא פונה ומודה לה' - "ויקוד האיש וישתחו לה'". הנערה כאילו שקופה עבורו. לא רלוונטית. אותו מחזה חוזר על עצמו גם כאשר הוא מובא אל ביתה ומתוודע אל בני משפחתה. מרגע שהאישור ניתן - באמירת "מה' יצא הדבר" - שוב אין לעבד אברהם כל עסק איתם. את דבריו הוא מייחד לקב"ה: "וישתחו ארצה לה'". הווה אומר: יפה שיחתן של עבדי אבות, שה' יתברך נוכח בפשטות הממשית ביותר בכל תהלוכותיהם. עבורם, אין כל שניות במציאות. אין פנים וחוץ. נהיר ובהיר שכל הסיבות המתגלגלות בעולם אינן אלא השתקפות של חסד ה' הנגלה על בית אברהם, "אין עוד מלבדו".

"עַ בְ דּוֹ זְ קַ ן בֵּ יתוֹ-" זה אליעזר

מאת: שיחת הגאון הרב אביגדֹר הלוי נבנצל שליט"א "הוֹלֵ אֶ ת חֲ כָמִ ים יֶחְ כָּם" התורה מספרת בפרשתנו: "וַיֹּאמֶ ר אַבְ רָ הָ ם אֶ ל עַ בְ דּוֹ זְ קַ ן בֵּ יתוֹ , הַ מּשֵׁ ל בְּ כָל אֲשֶׁ ר ל :וֹ שִׂ ים נָא יָדְ  תַּ חַ ת יְרֵ כִ י , וְ אַ שְׁ בִּ יעֲ ... אֲשֶׁ ר א תִ קַּ ח אִ שָּׁ ה לִ בְ נִי מִ בְּ נוֹת הַ כְּ נַעֲנִי ... כִּ י אֶ ל אַרְ צִ י וְ אֶ ל מוֹלַדְ תִּ י תֵּ לֵ , וְ לָקַ חְ תָּ אִ שָּׁ ה לִ בְ נִי לְ יִצְ חָ ק" (בראשית כד, ב ד)- . מי היה העבד הזקן, שנשלח אל ארם נהרים להביא אשה ליצחק אבינו? - אומרים ,חז"ל שעבד זה היה אליעזר, הלא הוא עבדו של אברהם אבינו הנזכר בפרשת "לך לך " (שם טו, ב). עוד אומרים חז"ל, שאין הכונה כאן שאליעזר היה זקן במנין שנותיו, [למרות שאכן היה זקן ], אלא הכונה היא שהיה "זקן יושב בישיבה" (יומא כח, ב) . כלומר, ת למיד חכם " הַ מּשֵׁ ל בְּ כָל אֲשֶׁ ר לוֹ " ש - מושל בתור רבו ת (שם). בעבד זה בחר אברהם, לשלחו לארם נהרים, להביא משם אשה ליצחק.

מנין לחז"ל שהעבד המוזכר כאן הוא אותו עבד שנזכר בפרשת " "לְ לֶ ? אמנם עברו רק שבועַ יִם מאז שקראנו את פרשת "לך לך " , אבל האמת היא שעשרות שנים מבדילות בין שתי הפרשות . בזמן כזה עשויים בעלי תפקידים להתחלף כמה וכמה פעמים. וא ,ם כן מנין ש"עַ בְ דּוֹ זְ קַ ן בֵּ יתוֹ ש" בפרשתנו , הוא אותו עבד שנזכר בפרשת  ?"לך לך" התשובה היא, שכְּ לל הוא במקרא, שלא בא הכתוב לסתום אלא לפרש (רש"י בראשית כ י ה, ושם כא לד) . ואם התורה אמרה במקום אחד שבן משק ביתו של אברהם הוא "דַּ מֶּ שֶׂ ק אֱלִ יעֶ זֶר " שם( טו, ב) ה, "דולה ומשקה מתורת רבו לאחרים" (רש"י )שם , ממילא גם כאן, כשהתורה מדברת על "עַ בְ דּוֹ זְ קַ ן בֵּ יתוֹ הַ מּשֵׁ ל בְּ כָל אֲשֶׁ ר לוֹ ", שהיה "מושל בתורת רבו", הרי שהתורה מתכוונת לאותו עבד שנזכר כבר לעיל - אליעזר.

יפה שיחתן של עבדי אבות

בפרק כ"ד ניתן להבחין שתי הגירסאות לתהליך מציאת אישה ליצחק אבינו. הפרשנים כבר עמדו על כך וניסו להסביר מדוע הסיפור חוזר על עצמו פעמיים. מדרש רבה מכנה זאת :"יפה שיחתן של עבדי אבות מתורתן של בנים" (פרשה נ"ט). להלן חמש דוגמאות מפרק כ"ד:

דוגמא	הסיפור בכתובים	מפי עבד אברהם	הסבר אפשרי
א.	"וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וַה' בֵּרַךְ אֶת-אַבְרָהָם בַּכֹּל". (א)	וַה' בֵּרַךְ אֶת-אֲדֹנִי מְאֹד וַיִּגְדָּל וַיִּתֶּן-לוֹ צֹאן וּבָקָר וְכֶסֶף וְזָהָב וַעֲבָדִם וּשְׁפָחֹת וּגְמַלִּים וַחֲמֹרִים. וַתֵּלֶד שָׂרָה אֵשֶׁת אֲדֹנִי בֵן לַאדֹנִי אַחֲרֵי זִקְנָתָהּ וַיִּתֶּן-לוֹ אֶת-כָּל-אֲשֶׁר-לוֹ(ל"ה-ל"ו)	מצביע על יתרון העיסקה
ב.	"וְאַשְׁבִּיעֲךָ בַּה' אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וֵאלֹהֵי הָאָרֶץ אֲשֶׁר לֹא-תִקַּח אִשָּׁה לִבְנִי מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי אֲשֶׁר אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּקִרְבּוֹ. כִּי אֶל-אַרְצִי וְאֶל-מוֹלַדְתִּי תֵּלֵךְ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי לְיִצְחָק (ג'-ד')	"וַיַּשְׁבִּעֵנִי אֲדֹנִי לֵאמֹר לֹא-תִקַּח אִשָּׁה לִבְנִי מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי אֲשֶׁר אָנֹכִי ישֵׁב בְּאַרְצוֹ. אִם-לֹא אֶל-בֵּית-אָבִי תֵּלֵךְ וְאֶל-מִשְׁפַּחְתִּי וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי"(ל"ז - ל"ח)	"אברהם מצווה עליו ללכת "אל ארצו ואל מולדתו" והעבד מדבר על "בית אבי" ועל "משפחתי".
ג.	וַיֹּאמַר ה' אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם הַקְרֵה-נָא לְפָנַי הַיּוֹם וַעֲשֵׂה-חֶסֶד עִם אֲדֹנִי אַבְרָהָם (י"ב)	וָאָבֹא הַיּוֹם אֶל-הָעָיִן וָאֹמַר ה' אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם אִם-יֶשְׁךָ-נָּא מַצְלִיחַ דַּרְכִּי אֲשֶׁר אָנֹכִי הֹלֵךְ עָלֶיהָ (מ"ב) "וְאָמְרָה אֵלַי גַּם-אַתָּה שְׁתֵה וְגַם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב הִוא הָאִשָּׁה אֲשֶׁר-הֹכִיחַ יְהוָֹה לְבֶן-אֲדֹנִי" (מ"ד)	חסד לעומת הצלחה והוכחה
ד.	"וַתֹּאמֶר שְׁתֵה אֲדֹנִי וַתְּמַהֵר וַתֹּרֶד כַּדָּהּ עַל-יָדָהּ וַתַּשְׁקֵהוּ. וַתְּכַל לְהַשְׁקֹתוֹ וַתֹּאמֶר גַּם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב עַד אִם-כִּלּוּ לִשְׁתֹּת. וַתְּמַהֵר וַתְּעַר כַּדָּהּ אֶל-הַשֹּׁקֶת וַתָּרָץ עוֹד אֶל-הַבְּאֵר לִשְׁאֹב וַתִּשְׁאַב לְכָל-גְּמַלָּיו" (י"ח-כ')	"וַתְּמַהֵר וַתּוֹרֶד כַּדָּהּ מֵעָלֶיהָ וַתֹּאמֶר שְׁתֵה וְגַם-גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה וָאֵשְׁתְּ וְגַם הַגְּמַלִּים הִשְׁקָתָה" (מ"ן)	פירוט לעומת תמצתיות
ה.	"וַיֹּאמֶר בָּרוּךְ ה' אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם אֲשֶׁר לֹא-עָזַב חַסְדּוֹ וַאֲמִתּוֹ מֵעִם אֲדֹנִי אָנֹכִי בַּדֶּרֶךְ נָחַנִי ה' בֵּית אֲחֵי אֲדֹנִי" (כ"ז)	"וָאֶקֹּד וָאֶשְׁתַּחֲוֶה לַה' וָאֲבָרֵךְ אֶת-יְהוָֹה אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם אֲשֶׁר הִנְחַנִי בְּדֶרֶךְ אֱמֶת לָקַחַת אֶת-בַּת-אֲחִי אֲדֹנִי לִבְנוֹ" (מ"ח)	חסד לעומת הנחייה בדרך האמת

הרמב"ן עומד על ההבדל הזה ומציע שני פירושים: "כי גם באנשי ארצו לא יחפוץ רק במשפחתו... או שהיה העבד אומר כן לכבדם שישמעו לו". על פי הפירוש הראשון מציע העבד לדייק בבחירת האשה ליצחק עוד יותר ממה שנאמר לו. אברהם דיבר על ארץ ומולדת והעבד הוסיף עוד צמצום, לגבולות המשפחה בלבד. על פי הפירוש השני נהג העבד כדיפלומט וביקש להחמיא למשפחת אברהם על ידי הגדרתם כמושא ההשתוקקות של אדונו. בין כך ובין כך מוותר העבד על הגדרת חרן כמולדתו של אברהם."

היום יצאתי והיום באתי

הרבי מליובאוויטש בשבת הפרשה בשנת תשי"ג דן במהותו של פירוש רש"י על ד"ה:ואבוא היום. רש"י כתב "היום יצאתי והיום באתי, מכאן שקפצה לו הדרך". הפסוק נאמר בהקשר לאליעזר כאשר הוא סיפר ללבן הארמי את מהות השליחות שאברהם אבינו שלח אותו לבצע: לסדר שידוך לרבקה אימנו.

בביאור הטעם יש שני הסברים ונביא רק את הראשון :כאשר אברהם אבינו שלח את עבדו לארם נהרים, הוא נתן בידו שטר מתנה שכתב ליצחק אבינו ובו הוא נתו לו את כל אשר לו וזה מה שהוא הראה לצןרך בקשת השידוך. נשארה השאלה מה התאריך שיש לכתוב על השטר: מועד היציאה לארם נהרים או י"ז יום אחרי זה - המועד המקובל לההגעה מארץ כנען לארם נהרים. לכתוב תאריך מוקדם לא מקובל, שהרי אין לתת נכסים קודם זמנם, המשנה פסקה ש:"אדם חייב להיות חס על נכסיו". אמנם לצורך השידוך יש להציג את העובדה כי אברהם ייתן לחתן את כל נכסיו, אבל לא י"ז יום קודם.

גם לכתוב את התאריך המאוחר אין הדבר מקובל, שהרי זה שטר מאוחר. אמנם יהיה זה שטר כשר אבל לא מקובל לעשות זאת מלכתחילה והרבי הוסיף:"כיוןן שאינו גלאטיק (חלק ש.ש.) כל כך, דמחזי כשיקרא". ולכן כדי שאברהם יוכל לכתוב את התאריך של היום שבו נכתב השטר, היום שבו נכתב השטר, היום שבו יצא אליעזר, וביחד עם זה לא יוציא מרשותו את כל נכסיו קודם שיש צורך בכך - הוא נעזר ב"קפיצת הדרך".

כאשר הגיע לארם נהרים הוא לא רצה כי לבן יעורר קושיות. וכאשר ייראה לו את השטר, הוא יצפה לשאלה, האם אברהם נתן אותו היום ? ולכן אמר: אל תשאלו קושיות: היום יצאתי והיום באתי".

תפילתו של אליעזר

הרב אביגדור הלוי נבנצל במאמרו לפרשת השבוע מתייחס לתפילתו של אליעזר. בתחילת דבריו הוא קובע :" אליעזר עבד אברהם מתפלל בלב שלם - ונענה מיד". הוא הגיע לארם נהרים ומתפלל:" וַיֹּאמַר ה' אֱלֹהֵי אֲד' אַבְרָהָם הַקְרֵה-נָא לְפָנַי הַיּוֹם וַעֲשֵׂה-חֶסֶד עִם אֲד' אַבְרָהָם. הִנֵּה אָנֹכִי נִצָּב עַל עֵין הַמָּיִם וּבְנוֹת אַנְשֵׁי הָעִיר יֹצְאֹת לִשְׁאֹב מָיִם. וְהָיָה הַנַּעֲרָ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ הַטִּי נָא כַדֵּךְ וְאֶשְׁתֶּה וְאָמְרָה שְׁתֵה וְגַם גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה אֹתָהּ הֹכַחְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיִצְחָק וּבָהּ אֵדַע כִּי-עָשִׂיתָ חֶסֶד עִם-ד'.(כ"ד,י"ב-י"ד).

הרב כתב:"ברור שלא יתכן שאליעזר יתפלל בלא להזדהות עם תוכן התפלה. תפילה הרי צריכה לבוא מעומק הלב, והמתפלל בלא להזדהות עם תוכן התפלה, אין זו תפילה אלא עקימת שפתים בעלמא". והנה הכתוב מספר לנו שטרם סיים את התפילה טכבר רבקה מופיע, כפי שאמור:"וַיְהִי-הוּא טֶרֶם כִּלָּה לְדַבֵּר וְהִנֵּה רִבְקָה יֹצֵאת אֲשֶׁר יֻלְּדָה לִבְתוּאֵל בֶּן-מִלְכָּה אֵשֶׁת נָחוֹר אֲחִי אַבְרָהָם וְכַדָּהּ עַל-שִׁכְמָהּ.וְהַנַּעֲרָ טֹבַת מַרְאֶה מְאֹד בְּתוּלָה וְאִישׁ לֹא יְדָעָהּ וַתֵּרֶד הָעַיְנָה וַתְּמַלֵּא כַדָּהּ וַתָּעַל.(ט"ו-ט"ז). וכך באים לידי ביטוי דברי ישעיהו הנביא, המבטאים את מה שקרה בפרשתנו:" וְהָיָה טֶרֶם-יִקְרָאוּ וַאֲנִי אֶעֱנֶה עוֹד הֵם מְדַבְּרִים וַאֲנִי אֶשְׁמָע".(ס"ה,כ"ד)

באיזה ניסים אדם יכול להאמין

הרב מרדכי אליהו במאמרו לפרשת השבוע בעלון "מעייני הישועה" דן בנושא: "באיזה ניסים אדם יכול להאמין" וכך הוא כתב: " כשאליעזר עבד אברהם מספר לבתואל וללבן את הסיפור שהיה על יד המעין, הוא לא מהסס לספר להם על הניסים שקרו לו. "ואָבֹא הַיּוֹם אֶל הָעָיןִ - היום יצאתי והיום באתי מכאן שקפצה לו הארץ". למרות ש"מקרית ארבע עד חרן מהלך שבעה עשר יום" (פרקי דרבי אלעזר טז). הוא גם מספר להם שהוא התפלל ומיד נענה: "ואָֹמַר ה' אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם אִם ישְֶׁךָ נּאָ מַצְלִיחַ דַּרְכִּי", לא סיימתי את דברי והמלאך שאברהם הבטיח לי מצליח את דרכי. "אֲנִי טֶרֶם אֲכַלּהֶ לְדַבֵּר אֶל לִבִּי והְִנּהֵ רִבְקָה יֹצֵאת וכְַדָּהּ עַל שִׁכְמָהּ".

כל הסיפורים הללו עובדים טוב על לבן ובתואל הם אומרים לו: "מד' יצָא הַדָּבָר, לֹא נוּכַל דַּבֵּר אֵלֶיךָ רַע אוֹ טוֹב". בסופו של דבר הם מרשים לרבקה ללכת עם אדם שרק ביום הקודם הכירו, והיום לוקח את הבת שלהם למקום רחוק להתחתן עם איש שאינם מכירים." והוא מסכם:" התשובה היא שרשעים יכולים להאמין שאלוקים נמצא בבית אברהם. שאלוקים נמצא בשמים. הם יכולים להאמין שיש ברכה בבית הצדיקים ובשלוחיהם. אבל הם לא מסוגלים להאמין שהברכה יכולה להיות אצל אחותם. אם אליעזר היה מספר להם שמישהו מתוכם זכה וד' איתו - הם לא יאמינו לו. הם לא יכולים להאמין לו. זה יחייב אותם להאמין שגם הם - אם יחזרו בתשובה - יהיו קשורים לאלוקים, וזה לא יתכן."