קטעים בערך הזה מבוססים על ערכים מקבילים בוויקיפדיה העברית
אירוס (שם מדעי: Iris) הוא סוג במשפחת האירוסיים. בסוג כ-300 מינים, שהם גאופיטים רב-שנתיים, הנפוצים ברוב אזורי העולם כצמחי בר או נוי.
תיאור[]
גבעוליו של האירוס עגולים, צומחים ביחידים או בקבוצות, פשוטים או מתפצלים. העלים שטוחים, צרים ומוארכים, לעתים חתכם דמוי צלב, צומחים בשושנה סביב הגבעול. מערכת השורשים קרובה לפני הקרקע. קני השורש שטוחים בדרך כלל, אוגרים מזון, מתפצלים ומתפתלים. פרחיו של האירוס ייחודיים, שצורותיהם וצבעיהם מגוונים ומיוחדים. עטיף הפרח מורכב משלושה דורים בני שלושה עלים כל אחד. הדור החיצוני, מורכב משלושה עלים המפותחים בכל מיני האירוס. חלקם התחתון, המחובר לגבעול, דומה לחצי צינור, חלקם העליון רחב, אופקי או נוטה כלפי מטה. הדור השני, ייחודי לסוג אירוס, מורכב משלושה עמודי עלי כותרתיים, שטוחים וצבעוניים. עמוד העלי דומה לחצי צינור ויוצר צנור סגור עם חלקו התחתון של עלה העטיף החיצוני, מתפצל בחלקו העליון ותחת הפיצול נראית הצלקת הדומה ללשון קטנה הפונה מטה. בצדו העליון של הצינור הנוצר מעלי הדור החיצוני והאמצעי נמצא אבקן שמאבקו פונה מטה, אל תוך הצינור. הדור הפנימי ביותר שונה ממין למין, בדרך כלל הוא זקוף ובולט, משמש כדגל המסמן את מקום האבקן. למעשה, כל פרח הוא נכון (בעל סימטריה רדיאלית) אך הוא בנוי משלושה פרחים לא-נכונים הכוללים שני עלי עטיף, עמוד עלי ואבקן. הפריחה בדרך כלל מתרחשת באביב. הפרי הוא הלקט הנפתח בשלוש קשוות, והוא מכיל זרעים כהים קטנים
רבייה[]
בחלק ממיני האירוס קיימת אי סבילות עצמית - ההאבקה נמנעת באותו הפרח ולעתים אף בצמחים שונים בתחומי אותה המושבה. ההאבקה מתבצעת על ידי חרקים - בעיקר דבורים, הנמשכות לפרחים בשל ההאבקה המזינה. ישנם מינים המואבקים על ידי זכרי דבורים המשתמשים בפרח כמקום לינת לילה. הפרי הוא הלקט המכיל זרעים קטנים המופצים במספר דרכים: חלקם מופצים על ידי רוח או מי גשמים, ואחרים מופצים על ידי נמלים הלוקחות אותם בשל חלק שומני מזין הצמוד לזרע. מלבד הרבייה המינית, מתרבה האירוס לעתים קרובות ברבייה וגטטיבית על יד חלוקת קני השורש והצמחת גבעולים חדשים ממפרקים. לפעמים ניתן למצוא מושבת אירוסים זקנה וגדולה, שאינה אלא התפצלות של שורש אחד. במושבות כאלו הבשלת הזרעים היא נדירה מאוד.
תפוצה[]
אירוסי בר נפוצים באזורים ממוזגים-קרירים עד ממוזגים-יבשים בכל חצי הכדור הצפוני. רוב מיני האירוס צומחים בתצורות צומח פתוחות - חורשים פתוחים, גריגות ובעיקר בבתות עשבוניות, במקומות עשירים באור שמש. בארץ ישראל צומחים בר שישה עשר מינים:(ראו בערך בויקיפדיה)
מיון מינים גנניים[]
למרות שבטבע אין האירוסים נוטים ליצור מיני כלאיים זה עם זה, בצורה מלאכותית הדבר קל ביותר לביצוע. מקובל ליצור מיני וזני כלאיים לגינון, שכן צורותיהם וצבעיהם המיוחדים של האירוסים הופכים אותם לצמח מקובל ונפוץ בגינות הנוי. בשנת 1840 היו בקטלוג זני האירוס רק כ-100 זנים גנניים, אך בסוף המאה העשרים היו כבר למעלה מ-35,000 זנים שונים. עם המינים מרובי הזנים נמנים אירוס הולנדי, אירוס יפני ואירוס גרמני. מקובל למיין את האירוסים הגננים לפי תכונות מורפולוגיות שונות: גובהם (עד 37 ס"מ, עד 70 ס"מ ומעל 70 ס"מ), מולדת הצמח, צורת פרחיו או צבעו.
אירוס צהרון[]
צהרון מצוי (שם מדעי: Gynandriris sisyrinchium או Moraea sisyrinchium, בעבר נקרא גם אירוס מצוי, אחיאירוס מצוי, או אירוס אחר הצהריים) הוא גאופיט בעל פקעת עטופה בבצל ממשפחת האירוסיים. שמו, צהרון מצוי, נקרא כך מכיוון שכל פרחיו הסגורים עד שעות הבוקר נפתחים בבת אחת הצהרים. לצמח יש לרוב עד שלושה עלים ירוקים, מרזביים, צרים וארוכים. הפרחים פורחים כל יום פעם אחת ולקראת ערב נסגרים. הנפוץ ביותר בישראל ממשפחת האירוסיים.
בארץ ישראל, הפריחה היא בחודשים פברואר, מרץ ואפריל.
אירוס הגלבוע[]
הפרק הועתק ועובד מתוך ערך מהויקיפדיה העברית עקב חשיבות תוכנו
אִירוּס הַגִּלְבֹּעַ או אִירִיס הַגִּלְבֹּעַ'שם מדעי]]: Iris haynei) הוא סוג אירוס.
שמו ניתן לו על שם ויליאם אמהרסט היין (Hayne), שאסף את הצמח לראשונה בהר הגלבוע בשנת 1876. אירוס הגלבוע הוא אנדמי לארץ ישראל.
אירוס הגלבוע גדל בגלבוע וברצועה צרה בצפון השומרון (מהגלבוע עד נחל תרצה).
העלים זקופים וגדולים. הסתעפות קני השורש יוצרת גושים של צמחים המצמיחים עשרות פרחים. הפרחים גדולים ושונים זה מזה בצורה, בגודל ובצבע. עלי העטיף הפנימיים לרוב סגולים ומרושתים בקווים כהים. עלי העטיף החיצוניים הם בצבע סגול-ארגמן, עם כתם כהה במרכז. צבעם של פרטים שונים עשוי להיות בהיר או כהה יותר, וישנם אף לבקנים שצבעם צהוב עם כתם חום במרכז עלה העטיף החיצוני או בלעדיו. עונת הפריחה העיקרית היא מתחילת מרץ עד תחילת אפריל, אך בשנים מסוימות יכולה הפריחה להקדים או להתעכב בעיקר בתלות בתנאי מזג האויר. הפרחים בעלי אי-התאם עצמי ויכולים ליצור זרעים אך ורק אם מקור האבקה הוא בצמח שונה גנטית.
אירוס ארגמן[]
אירוס ארגמן (Iris atropurpurea) נפוץ בשפלת החוף. ריכוז גדול ממנו מדרום לנתניה.
- ראו ערך מורחב:אירוס ארגמן
אירוס בוכריס[]
iris bucharica (גם אירוס בוכרה, אירוס עלי תירס ואירוס קרני) הוא סוג של צמח פורח במשפחת האירידיים. זהו צמח רב שנתי עשבוני בולבוס, מאסיה הממוזגת, בתוך אפגניסטן, טג'יקיסטן ואוזבקיסטן. יש לו עלים כחולים ירוקים ארוכים, פרחים רבים באביב, בגוונים של צהוב ולבן.
תיאור - לאיריס בוכריקה יש פקעת לבנה צהבהבה, בקוטר של כ-2 ס"מ, עם שורשים בשרניים דקים. הוא גדל לגובה של 20-40 ס"מ (7.9-15.7 אינץ').
העלים אזמליים (דמוי רומח) שהם כחול-ירוק מלמטה וירוק מבריק מלמעלה, מגיעים לרוחב של עד 3.5 ס"מ (1.4 אינץ') ולאורך 20 ס"מ (7.9 אינץ'). הם מפוזרים על גבעול הפרחים.
כל גזע מייצר עד שבעה פרחים ללא ריח באביב. הם פורחים לפי הסדר מהחלק העליון של הגבעול, יורדים כלפי מטה. אורכו של צינור העטיף הוא כ-4.5-5 ס"מ (1.8-2.0 אינץ'). כמו אירוסים אחרים, יש לו 2 זוגות של עלי כותרת, 3 עלי גביע גדולים (עלי כותרת חיצוניים), הידועים כ'נופלים' ו-3 עלי כותרת (או עלי כותרת) פנימיים וקטנים יותר, הידועים כ'סטנדרטים'.לפרחים יש סטנדרטים לבנים או קרמיים עם נפילות צהובות. למפלים יש לפעמים סימנים חומים וציצה צהובה עמוקה. רוחב הפרחים הוא כ-2.5 אינץ' (6.4 ס"מ). צורות צהובות טהורות מסומנות מדי פעם בטעות כ-I. orchioides (זן אחר) הסטיגמות הן חצי מעגליות, עם אפנים לבנבן ואבקה.
איריס בוכריקה, איריס orchioides ואיריס וורליינסיס לכולם יש זרעים קוביים
- ראו גם: * איריס בוכרי Iris bucharica;איריס בוכרי ישראל
- המקור:מסע בוטני בעולם - סדרת מפגשים של הגן הבוטני
אירוס ווקריה[]
איריס vicaria הוא מין בסוג איריס, הוא גם בתת הסוג Scorpiris. זהו צמח רב שנתי בולבוסי מאסיה, המצוי בטג'יקיסטן, טורקמניסטן ואוזבקיסטן. יש לו עלים קשתיים גבוהים, ויש לו פרחים צבעוניים מגוונים, עם לבן, כחול וסגול בין אפריל למאי.
תיאור - לאיריס vicaria יש נורות כדוריות ופקעות אנכיות דקות, שעלולות להינזק בעת השתלה. יש לו עלים קשתיים, והוא יכול להגיע לגובה מרבי של בין 30-40 ס"מ (12-16 אינץ').הוא מייצר בין 1-4 פרחים לכל גבעול, על החרזים הנראים לעין בין אפריל למאי.יש לו פרחים צבעוניים מגוונים. החל מלבן עם ציצה צהובה ונפילות של כחול חיוור מאוד ועד אמטיסט (סגול) או סגול כחלחל חיוור (עם ורידים כהים) ועם פסגה צהובה וכתם צהוב.הזרעים מופקים באופן חופשי, וניתן להשתמש בהם בקלות להפצת המין, כמו גם בזהירות רבה, לחלוקת הנורה לאחר מספר שנים.
- המקור: הנ"ל
לקריאה נוספת[]
- מיכה לבנה, לקסיקון החי והצומח של ארץ ישראל, כרך א', עורך: עזריה אלון, מדינת ישראל - משרד הביטחון, תשנ"ד - 1994
קישורים חיצוניים[]
- צמחיית ישראל ברשת- האוניברסיטה העברית
- אירוס ארם נהריים, באתר "צמח השדה"
הערות שוליים[]
לקריאה נוספת[]
- מיכה לבנה, לקסיקון החי והצומח של ארץ ישראל, כרך א', עורך: עזריה אלון, מדינת ישראל - משרד הביטחון, תשנ"ד - 1994
ראו גם:אירוס הגלבוע הויקיפדיה העברית