ריאיון עם הרב ד"ר אברהם בלס: "התלמוד הירושלמי פורץ דרך ביצירת חברת מופת בישראל" אלעד בן דוד, 05/04/18 ריאיון עם הרב אשר הצליח לפתוח את שערי התלמוד הירושלמי בפני הציבור הרחב. על התלמוד הירושלמי, השוואתו לבבלי, השקפתו על אירועי השעה, והשפעתו העתידית על ישראל. תמונה ללא תיאור image_printגרסא להדפסה הרב ד"ר אברהם בלס הוא ראש מכון התלמוד הירושלמי, אשר הצליח לפתוח את שערי התלמוד הירושלמי בפני הציבור הרחב. הרב בלס מעביר שיעורים קבועים במקומות שונים בארץ – ובין היתר במכון מאיר בירושלים ובבית חגלה – ומקיים ימי עיון. כמו כן, הרב בלס פרסם מאמרים שונים, בתחומי היהדות בכלל ובתלמוד הירושלמי בפרט, בעיתון 'בשבע' ובאתר INN. ספרים רבים פרי עטו הנוגעים למשנת הירושלמי ראו אור, וביניהם: 'אוצרות הירושלמי' – הארות הירושלמי על פרשת השבוע; 'זהב הארץ'; 'אורות הירושלמי'; ו-'בשורת הירושלמי'. בחזונו של הרב בלס, התלמוד הירושלמי בישראל ישפיע על עתידו של עם ישראל בארצו מבחינה אמונית, תרבותית ומדינית. גיסו של ראש הממשלה נתניהו, ד"ר חגי בן-ארצי, אשר ידוע בחיבורו לרוח המפעמת של הירושלמי בארץ, הוא מהמשתתפים הקבועים בשיעוריו של הרב בלס.
בתור התחלה אשמח שתספר לנו על מכון התלמוד הירושלמי שאתה עומד בראשו, ולאיזו מטרה הוא בעצם הוקם? המכון הוקם לפני כ-18 שנה, מתוך הבנה שעם ישראל חייב להיחשף לאוצרות האמונה והרוח המרתקים של התלמוד הירושלמי. הסיבה המרכזית להקמת המכון היא ההבנה שהתלמוד הירושלמי הוא המקור היותר חי והיותר עמוק של תורת ארץ ישראל; כלומר, היא הגישה החינוכית המתאימה לעם החי בארצו ולמציאות של תחייה לאומית. את המכון ייסד הרב הגאון שאר ישוב כהן זצ"ל, רבה של חיפה שהיה גם נשיא המכון עד פטירתו. כיום, נשיא המכון הוא הרב הגאון יהושע ויצמן שליט"א, ראש ישיבת ההסדר במעלות.
פעילות המכון מתבטאת בהוצאה לאור של מסכתות מפורשות של הירושלמי עם פירוש עממי אך יסודי, כמו גם ספרים וחוברות העוסקים במחשבת הירושלמי. המכון מקיים ערבי השקה ומארגן שבתות תוכן שבבסיסן העיסוק בתלמוד הירושלמי, ואף שולח דפי קשר לקבוצה צומחת המונה למעלה מ-1,300 חברים.
תמונה ללא תיאור"בשורת הירושלמי", ספרו של הרב ד"ר אברהם בלס התלמוד הירושלמי היה במשך שנים רבות מחוץ למגרש התלמודי. מדוע לדעתך ישנה חשיבות כיום להחיותו, במיוחד לאור העובדה שהש"ס הבבלי עדיין פורח ומשגשג בדורנו? החשיבות לתחייתו של התלמוד הירושלמי היא חינוכית. במציאות הגלותית היו חייבים לחנך בכיוון של שימור והסתגרות, ברוח התלמוד הבבלי. התורה הפכה להיות רק דת – כלומר, התרכזה רק בצדדים שבין אדם למקום. התלמוד הירושלמי מציג תורה חינוכית המתאימה לעם החי בארצו – יותר לאומיות, חברתיות, ציבוריות ועבודת הרגש; הוא מתייחס לפנימיות הדברים, ויוצר שילוב בין עולם המעשה לעולם הרוח. בתלמוד הירושלמי הושם דגש על המצוות שבין אדם לחברו ובין אדם לעמו. עם ישראל מצפה בכיליון עיניים לבשורה של הירושלמי ולעוצמתו הרוחנית. בנוסף, התלמוד הירושלמי עונה על הרבה התלבטויות ועל שאלות מהותיות שמעסיקות את דורנו.
תוכל לתת דוגמא לפתרונות שהירושלמי מציע אל מול אתגרים בדורנו? האתגר הראשון הוא זה הנוגע לאוכלוסייה הלא-יהודית הגדולה שחיה בקרבנו. ברור שמדובר בחבית חומר נפץ. התלמוד הירושלמי בראש ובראשונה מעודד אנשים להתגייר, בניגוד לתפישות שמעדיפות לדחות את הגרים. האתגר השני נוגע לארון הספרים היהודי. התלמוד הירושלמי מעודד גם אנשים שמגדירים את עצמם כלא-מאמינים לפתוח את ארון הספרים היהודי. האתגר השלישי הוא היחס לאנשים שאינם שומרי תורה ומצוות. התלמוד הירושלמי נוקט ביחס של קירוב מקסימאלי, עד כדי כך שהוא כותב שבשנת בצורת יש להתפלל עבור גשמים, כדי שעברייני שביעית יצליחו. סוגיית קירוב הרחוקים נוגעת גם לשאלה האם ניתן לצרף אדם שאינו שומר תורה ומצוות כנבחר ציבור במפלגה שמגדירה את עצמה כציונית-דתית. למרבה ההפתעה, תשובתו של הירושלמי לשאלה זו היא חיובית.
האתגר הרביעי הוא הרחבת האופקים. נשאלת השאלה – האם יש לנו רק את התורה או שעלינו לרכוש גם השכלה כללית. התלמוד הירושלמי מעודד עיסוק בהשכלה כללית. האתגר החמישי נוגע למעמד האישה. התלמוד הירושלמי מעצים את חשיבות האישה בישראל כמנוע של צמיחה וכגורם הדומיננטי במשפחה – כלומר, הירושלמי מדגיש את התכונות המיוחדות של האישה בתור גורם מרכזי בתוך המשפחה. יתרה מזאת, הירושלמי נלחם יוצא כנגד החפצת האישה. כך, למשל, הוא מסביר שבלוויה נוהגים שהנשים מלוות את המת מאחורי הגברים, משום כבודן של בנות ישראל, כדי שגברים לא יסתכלו בהן. האתגר השישי הוא האתגר המדיני. בשונה מהתלמוד הבבלי, התלמוד הירושלמי מציע פתרון מדיני, כאשר בבסיסו ניצבת ההבנה שארץ ישראל שייכת לעם ישראל. מי שמעוניין להתגייר זוכה לעידוד, ומי שרוצה להמשיך לחיות כאן מבלי לשנות את אורחות חייו יכול לעשות כן, אך הוא לא יקבל זכויות אזרח.
מובן שישנם עוד אתגרים רבים במישור של הצדק והמשפט, ובמישור של בניית החברה היהודית בארץ ישראל כחברת מופת שתוביל את העולם לתיקון.
התלמוד הבבלי, לטענתך, ידוע כמי שסייע לשמר על הגחלת של ישראל בגלות. לאור האמור, לאחר שעם ישראל חזר לארצו, כיצד אתה תופס את תפקידו של הש"ס הבבלי בעידן זה? פיתוח הצד האנליטי הוא אלמנט מרכזי בתרבות היהודית, ובאופן טבעי הוא בונה רבנים פוסקי הלכה, למדנים ודיינים. גם בישיבות חשוב מאוד לפתח את הצד האנליטי, ולכן התלמוד הבבלי מהווה את מרכז הלימוד. במאמר מוסגר, אם התלמוד הבבלי הוא עבודה אנליטית שחורה, אז ברור שלא כולם בנויים ללימוד זה; במכינות, במדרשות ובחלק מישיבות ההסדר צריכים לשלב הרבה יותר שיעורי תנ"ך ואמונה. בנוסף, מובן שהתלמוד הבבלי מלא אוצרות אמונה שלמים, וכי הוא מחייב את עם ישראל מבחינה הלכתית. אם השאלה שלך היא כיצד להתייחס לפן החינוכי של התלמוד הבבלי – כאמור, כזה ששם דגש על שימור והסתגרות, שאינו מתאים לדור של תחייה לאומית – הרי שעל אף חשיבותו הוא מאוד מסוכן. דווקא אלו שמבינים את חשיבות הפריצה והחידוש בעבודת השם, חייבים להיזהר שבעתיים. ניתן ללמוד מהתלמוד הבבלי רבות בנושא הזהירות. כאשר אני אומר שהכיוון החינוכי של הבבלי אינו מתאים לנפש הארץ-ישראלית, אני למעשה מנסה להצביע על הסיבה המרכזית לניכור שבין מרבית בני הנוער ובין התורה שבעל-פה.
התלמוד הירושלמי פרח גם במסגרות אחרות כמו 'שטיינזלץ', וכיום במהדורת 'שוטנשטיין' אשר יצרה את הפירוש הפופולארי ביותר לש"ס הבבלי. האם פרויקטים כאלו ממתגים את הירושלמי באופן שונה מכם? אנו מברכים כמובן את שוטנשטיין – שטיינזלץ פירש רק מסכת אחת בתלמוד הירושלמי, מסכת פאה – על מפעל האדירים שלו. הפירוש הזה בהכרח מעלה את המודעות הציבורית ביחס לתלמוד הירושלמי, וזו קומת בסיס הכרחית. ככל שיבינו שהתלמוד הירושלמי הוא נושא כשלעצמו, הרי שממילא יתחילו להתייחס גם לבשורה שלו. אם נודה על האמת, הרי שמבחינת המיתוג גם הפרשנות שאנו נותנים לירושלמי במכון אינה מבליטה את הפנים החינוכיות שעולות מן הסוגיות. ועם זאת, ישנו אלמנט מרכזי שמבדיל בינינו לבין הפירושים של שוטנשטיין; הפירוש של שוטנשטיין אינם מבהירים שהתלמוד הירושלמי מציג שיטה ייחודית, וזאת בעקבות כל הפרשנים הקלאסיים שמנסים להשוות את הירושלמי לבבלי.
הרב גורן זצ"ל יצא נמרצות כנגד הגישה הזאת, והפרשן שלנו, הרב יהושע בוך, ממשיך בקו של הבלטת שיטתו הייחודית של הירושלמי. מובן שהאוריינטציה של שוטנשטיין היא שמרנית; זה מוכרח לבוא לידי ביטוי גם בפירוש, ויש להיזהר מכך. לצורך הדגמה, במסכת שביעית פרק ט, הלכה א – כתוב שבני יעקב בנו רשת חנויות והיו מוכרים בשוק. לפי שוטנשטיין לא ייתכן שהסוחרים היו בני יעקב, משום שבני יעקב למדו בישיבה. נקודה חשובה מאוד בנושא הפירוש של המכון שלנו שאנחנו לוקחים כבסיס את כתב ילד ליידן, מה שאף מפרש של הירושלמי כולל שוטנשטיין לא מעז לעשות והם נסמכים על דפוסים.
ניכר מספריך ומפעילותך שהתלמוד הבבלי מצטייר ככזה שמזוהה עם החרדיות הגלותית, ואילו הירושלמי עם הציבור הדתי-לאומי. מהן הדוגמאות החריפות ביותר שמבדילות בין שני התלמודים לדעתך? הדוגמאות החריפות ביותר נאמרות במפורש בירושלמי מכות פרק ב, הלכה ו. שם, התלמוד הירושלמי מעמת בין תפישת חכמי בבל לבין תפישת חכמי ארץ ישראל ומציג שני הבדלים תהומיים:
לפי חכמי בבל מותר לבוא על שבויה בשעת קרב – שכן לא דיברה תורה אלא כנגד יצר הרע – מה שלא ייתכן לפי חכמי ארץ ישראל. לפי חכמי בבל האדם הוא חלש, ואם לא יותרו לו יחסי האישות הוא יעשה אותם באיסור; זאת בניגוד לחכמי ארץ ישראל, שמאמינים בפוטנציאל החיובי של האדם. בנוסף, רואים מכאן שחכמי בבל עוסקים בלוחם היחיד, בעוד שחכמי ארץ ישראל עוסקים באופן שבו אמור הצבא היהודי בכללותו להיראות.
הבדל נוסף נובע מהשאלה מה גובר בהתנגשות בין צדדים מוסריים וצדדים דתיים. לפי חכמי בבל יהודי אסור להרוג יהודי שחייב מיתה בעוון רצח אשר אוחז בקרנות המזבח – כלומר, קדושת המזבח (הדת) גוברת על המוסר. אולם לדעת חכמי ארץ ישראל בשום פנים ואופן מזבח אינו מגן על רוצח שחייב מיתה, והמוסר גובר על הדת. ישנם עוד הבדלים רבים, שקצרה היריעה כאן מלפרטם כי רבים הם. ובכל זאת, נסתפק בהבדל האחרון שנובע מהשאלה מי הם העלית של החברה. המשנה אומרת שכאשר לא יורדים גשמים אז יחידים מתענים – כלומר, האנשים החשובים ביותר בחברה מתענים לפני שהתענית מוטלת גם על שאר הציבור. אולם נשאלת השאלה מי הם אותם יחידים? לפי התלמוד הבבלי היחידים הם תלמידי החכמים, ואילו לדעת הירושלמי יחידים הם אלו שהתמנו פרנסים על הציבור. המשמעות היא שאנשי המעשה, לפי הירושלמי, חשובים יותר מתלמידי החכמים.
פורסם לאחרונה שהשרה מירי רגב הייתה מעורבת בפעילות לקידום המכון. אשמח שתספר לנו על פעילות זו. משרד התרבות אחראי על מכוני המחקר התורניים, מתוך הבנה שהיהדות היא למעשה בסיס קיומנו. בלא תרבות שמקורה בסיני אין שום עתיד למדינה. המדינה חייבת לעודד מחקר ויצירה תורניים שישלבו בין התורה ובין המדינה. משרד התרבות מתקצב נושאי תרבות, כמו קולנוע מוסיקה, אולם בראש ובראשונה הוא מגדיר תרבות כמטען היהודי שעובר מדורי דורות. השרה מירי רגב שמה לב שהתקציבים של מכון המחקר אינם גדלים ביחס לנושאי תרבות אחרים, ופעלה נמרצות לתקן את העוול. זכינו לשמוע מפיה ביום רביעי האחרון כמה הנושא של מכונים תורניים חשוב לעם ישראל; כמה מכונים אלו מעצימים את הקומה הרוחנית של העם ומחזקים את זהותו. אני רק יכול לומר שברוך השם יושבת ועדה מכובדת בנושא מכונים תורניים שבודקת את היצירות, והיא החליטה שהמכון שלנו הוא בעל חשיבות לאומית.
תמונה ללא תיאורהרב עם מר אריה פרומן, מפקח תרבות יהודית במשרד החינוך מחוז ירושלים והדרום. מה ההשקפה של התלמוד הירושלמי לגבי סוגיות אקטואליות כיום? לדוגמה – עונש מוות למחבלים ושחיתות ממשלתית. ראשית, כמו שכבר אמרתי, ברור שהתלמוד הירושלמי עוסק יותר בשאלות כלליות וציבוריות; הוא עוסק יותר בשורשי הדברים. אם למשל ניקח את נושא עונש מוות למחבלים, הרי ברור שזוהי סוגיה פוליטית. ובכן, התלמוד הירושלמי מעצים את נושא "משפט המלך" – המשמעות היא שהתורה נתנה סמכות למלך לפעול בהתאם לתפיסתו את טובת המדינה. זהו לא נושא שבו עוסקים חכמי התורה, אלא רק השליטים. משפט המלך, לפי הירושלמי, כולל גם תחומים שבין אדם למקום. מובן שהמלך שואב את כוחו מהתורה; התורה מעניקה הדרכה בשאלה כיצד יש לנהל מדיניות ועל המלך מוטלת החובה להבין מה השקפתה ולהתייעץ עם החכמים, אולם בסופו של דבר מדובר בהחלטה מדינית.
דוגמה לדבר היא סוגיית ההרתעה. התלמוד הירושלמי מעצים את הסוגיה הזו וגורס כי אם מומחי הביטחון מבינים שהריגת מחבלים היא יעילה, אז אין שום סיבה שלא ליישם זאת. מובן שיש לקחת בחשבון גם לחצים מדיניים, אולם הירושלמי מחנך אותנו לזקיפות לאומית ודורש מהמלך להיכנע ללחצים כמה שפחות. נקודה עקרונית נוספת היא שבית הדין, לפי תפישת חכמי בבל, נועד למטרות סעד, בעוד שבירושלמי בית הדין ממלא פונקציה של צדק. על פי התלמוד הבבלי העיקר הוא להישמר מפני פיגועים, ואילו על פי הירושלמי יש לפתוח במלחמת חורמה כנגד הטרור.
גם שחיתות שלטונית היא סוגיה מרכזית בירושלמי, מתוך שאיפה להעצים את המישור שבין אדם לחברו. כך, לפי הירושלמי שני אחים אינם רשאים לשמש יחדיו כגבאי צדקה. נושא השקיפות בא לידי במימרה מפורשת של הירושלמי, שלפיה על האדם לפעול בצורה כזאת שלא יחשדו בו – והייתם נקיים מה' ומישראל (שקלים ג, ב). ואם עוסקים קצת באקטואליה, הרי ישנו נושא מעניין בירושלמי והוא לא לשפוט מלך בתקופת כהונתו כדי לאפשר לו ניהול שקט וטוב של המדינה, אלא אם כן מדובר בדברים חריפים במיוחד.
פעילותך מצביעה על כך שאתה מאמין שלתלמוד הירושלמי יש חלק בבניית חברת מופת במדינת ישראל. כיצד יהודים שאינם שומרי תורה ומצוות יוכלו גם להתחבר לבשורה זו של הירושלמי? בירושלמי התורה מוצגת כתורת חיים. רוב היהודים שאינם שומרי תורה ומצוות ברחו מהדת כי תפסו אותה כמנותקת מהחיים; הם שכחו שהיהדות היא חיים של קדושה ולא דת.
עוד לפני שמגיעים לעיסוק בתכנים עצמם, ראוי לציין כי אדם לא אוהב להרגיש נחות אינטלקטואלית בפני קבוצות שונות. על פי הדעה הרווחת העיסוק בתלמוד הבבלי שייך לציבור החרדי ולציבור הדתי-לאומי, ואילו התלמוד הירושלמי הוא תחום שכמעט לא עסקו בו, לכן גם אדם חילוני לא ירגיש בתחום זה בור ועם הארץ, ויהיה לו קל יותר להתחבר אל הדברים. מדובר בכר פורה של יצירה שניתן לראות בו דברים מעניינים, וגם מי שמתייחס אליו כספרות יפה ומשווה אותו לטקסטים אחרים עשוי לגלות בו דברים מעניינים מאוד. אם נסכם, כל אדם יכול להיות שותף לירושלמי ואולי אף יוצר.
ביחס לתכנים עצמם, הניתוק של קבוצות חילוניות ממורשת ישראל נובע בעיקר ממחלוקות תרבותיות. קבוצות חילוניות אלו ראו את החרדים כמייצגי מורשת ישראל – הם התנגדו בכל לבם לכמה דברים עקרוניים שיוצגו על ידי החרדים, וממילא נתקו עצמם ממורשת ישראל. ניקח מספר נקודות מרכזיות לדוגמה: כך, למשל, בסוגיית היחס להקמת המדינה, הרי שהחרדים התנגדו לפעילות אקטיבית והטיפו להמתנה למשיח, בעוד שהחילונים לא יכלו להסכים עם הגישה הזאת. הדוגמה השנייה היא היחס אל מלאכת הכפיים – החרדים התייחסו אל מלאכת הכפיים כרע הכרחי, או לכל היותר כצורך, והתבססו על תרומות בלבד; ובכן, אי אפשר להסכים עם דרך חיים שכזו. הדוגמה השלישית היא היחס אל מצוות שבין אדם לחברו – החרדים הדגישו את המצוות שבין אדם למקום, גם על חשבון מצוות שבין אדם לחברו.
ניתן לומר בצורה חד-משמעית שהירושלמי אכן מעודד פעילות אקטיבית, מעודד מלאכת כפיים – על פי הירושלמי לימוד מקצוע, למשל, פירושו בחירה בחיים, וזה כולל גם את לימוד 'חוכמות העולם' – והוא מחשיב מאוד את המצוות שבין אדם לחברו, גם כשהן מתנגשות עם מצוות שבין אדם למקום. הירושלמי מעודד את כוחות החיים ואת עבודת הרגש. אם הירושלמי מייצג את מורשת ישראל בתקופה של תחייה לאומית הרי אין כל סיבה להתנתק ממורשת זו. ככלל, הירושלמי מציג מערכת ערכים מאירה ומרוממת שמדגישה חיים נכונים יותר. הירושלמי מעודד אומנות ויצירה, מגבש זהות יהודית בסיסית, ועוסק, בין היתר, גם במתחים שבין סמכות ויצירה, שימור וחידוש וגאווה וענווה.
הירושלמי גם מציע כיווני מחשבה אקטואליים העשויים לפתור בעיות רבות – למשל, הקלה בתהליך הגיור, והצבת תחום החינוך כתחום החשוב ביותר. הירושלמי, בניגוד למקורות אחרים, מחנך לקירוב רחוקים, והוא אף מדגיש שאי אפשר לדעת כמה זכויות יש לכל אחד ואחד; ייתכן שלאדם חילוני יהיו זכויותיו רבות יותר מאשר לאדם שמוגדר כדתי. ככלל, הירושלמי מתנגד לקטלוג של אנשים, ומשתמע ממנו שבית שני חרב משום שקטלגו כל אדם לקבוצה מסוימת. אם אדם שאינו שומר תורה ומצוות ירגיש שהיהדות מנסה לקרב אותו, בשילוב עם התכנים בירושלמי שמתאימים להשקפת עולמו, הוא בוודאי ירגיש מחובר למסרים של התלמוד הירושלמי. בין המסרים המרכזיים הוא המסר שציינת בדבר בניית חברת מופת. התלמוד הירושלמי מציב אתגרים רבים בעניינים שבין אדם למקום, ועוסק רבות בסוגיית הצדק החברתי.
מהו ההישג הגדול ביותר שלכם עליו ניתן להצביע? ההישג הגדול ביותר באופן רשמי הוא ההכרה של מדינת ישראל במכון שלנו כבעל חשיבות לאומית. למרות המחסומים הרבים סביב התלמוד הירושלמי הוא הפך לנושא. רבנים והוגים רבים מצטטים את הירושלמי, ולא רק במאמרים ובעל פה אלא גם בספרים, וציבור הולך וגדל נחשף לבשורתו. זכיתי להיות מרצה בשלוחת רחובות של מכללת אורות ישראל, ומספר תלמידים אמרו לי שהם שמחים שנרשמו ללמוד במכללה בגלל הקורס על הירושלמי. ישנם תלמידים רבים מהמגזר החרדי שגם הם פשוט מתחברים למסרים הציוניים הדתיים דרך התלמוד הירושלמי. כמה אנשים אמרו לי מפורשות שהם חזרו בתשובה בגלל המסרים של הירושלמי, שכמו שנאמר הם הבסיס המרכזי והחי של תורת התחייה הלאומית. רבנים וחוקרים באוניברסיטה מתייחסים לדברים שאנו כותבים, ורבים מפנים אלינו שאלות בנושאים המופיעים בירושלמי או שמפנים אותנו למקורות מתוכו. אנו מצליחים בקלות לקיים שבת ל-50 משפחות, סביב נושא הירושלמי. הצלחנו להקים מכון מחקר שמשלב פרשנים, למדנים, הוגים ואנשי חינוך – דבר שהוא לא מובן מאליו כלל. קיבלנו מכתבי ברכה מרבנים מרכזיים שלא היו מביישים שום מפעל חיים.
מהן המטרות לעתיד של המכון, ועד כמה אתם שואפים להחדיר את בשורת הירושלמי לתודעת הציבור הישראלי? המטרות של מכון אורות הירושלמי היא לחשוף כמה שיותר את הבשורה החינוכית ואת העוצמה הרוחנית של התלמוד הירושלמי, וכן להוציא לאור מסכתות, ספרים וחוברות; וכמובן להנגיש את הירושלמי ולהפיץ את בשורתו בקרב הציבור על ידי שיעורים, כנסים והרצאות. אנו בטוחים שכבר בעוד עשרים שנה מקצוע מחשבת הירושלמי יהיה המקצוע המרכזי בתרבות היהודית. לא יהיה אתר שבו לא יהיו שיעורים בתלמוד הירושלמי, והוא ייכנס לכל הישיבות, המכללות, המכינות והמדרשות. הרבה מאמרים בעיתונות יוקדשו לנושאים שמוארים על ידיו. הוא עתיד להיות בבחינת מורה הנבוכים להתלבטויות הנפוצות בדורנו. ישנן סטיגמות רבות שמפריעות לציבור להיחשף לתלמוד הירושלמי, אולם בסופו של דבר יש לדעת שהוא משקף את הזהות הבסיסית של היהודי בתקופה של תחייה לאומית.
אלעד בן דוד, 05/04/18