Family Wiki
Register
אין תקציר עריכה
תגית: עריכה חזותית
אין תקציר עריכה
 
(גרסת ביניים אחת של אותו משתמש אינה מוצגת)
שורה 1: שורה 1:
 
{{חשיבות}}
 
{{חשיבות}}
   
<nowiki>'''לשון נקייה''' או '''יופמיזם''' (גם '''איפמיזם'''; מ[[לעז]]: '''Euphemism''', במקור מ[[יוונית]]: ευ, "טוב", ו-φήμη, "דיבור") היא מינוח חליפי למושג שאזכורו נחשב כמביך, פוגע, או מטריד באופן אחר (לדוגמה: מושגים שחל עליהם [[טאבו (סוציולוגיה)|טאבו]], [[ניבול פה|ניבולי־פה]], מושגים שמעוררים תגובה רגשית חריפה וכולי). כאשר לשימוש בלשון נקייה מניע פוליטי, שכוונתו להציג פעולה שלילית כחיובית, נהוג לכנותו '''מכבסת מילים'''.</nowiki>
+
'''לשון נקייה''' או '''יופמיזם''' (גם '''איפמיזם'''; מ[[לעז]]: '''Euphemism''', במקור מ[[יוונית]]: ευ, "טוב", ו-φήμη, "דיבור") היא מינוח חליפי למושג שאזכורו נחשב כמביך, פוגע, או מטריד באופן אחר (לדוגמה: מושגים שחל עליהם [[טאבו (סוציולוגיה)|טאבו]], [[ניבול פה|ניבולי־פה]], מושגים שמעוררים תגובה רגשית חריפה וכולי). כאשר לשימוש בלשון נקייה מניע פוליטי, שכוונתו להציג פעולה שלילית כחיובית, נהוג לכנותו '''מכבסת מילים'''.
   
 
מקור המושג העברי "לשון נקייה" הוא ב[[תלמוד בבלי|תלמוד הבבלי]]. ב{{בבלי|פסחים|ג|א|ללא=שם}} מובאת [[ברייתא]]: "תניא דבי [[רבי ישמעאל]]: לעולם יספר אדם בלשון נקיה". ועוד נאמר שם: "דאמר ר' יהושע בן לוי לעולם אל יוציא אדם דבר מגונה מפיו שהרי עיקם הכתוב שמונה אותיות ולא הוציא דבר מגונה מפיו. שנאמר מן הבהמה הטהורה ומן הבהמה אשר איננה טהורה."
   
 
==סוגי ביטויי לשון נקייה==
 
===סיבות להיווצרות ביטויי לשון נקייה===
 
* יופמיזם [[תרבות]]י - דוגמה: "שירותים", "נוחיות", "[[בית שימוש]]", ו"בית כיסא" במשמעות של "מחראה".
 
*יופמיזם [[דת]]י - דוגמה: "השם" לאזכור [[אלוהים (יהדות)|אלוהים]] ב[[יהדות]], או "אותו האיש" במקום [[ישו]].
 
* החלפת [[ניבול פה]] בביטוי מעודן יותר - דוגמה: "[[יישקני]]!"
   
 
===אופני היווצרות ביטויי לשון נקייה===
מקור המושג העברי "לשון נקייה" הוא ב<nowiki>[[תלמוד בבלי|תלמוד הבבלי]]. ב{{בבלי|פסחים|ג|א|ללא=שם}} מובאת [[ברייתא]]: "תניא דבי [[רבי ישמעאל]]</nowiki>: לעולם יספר אדם בלשון נקיה". ועוד נאמר שם: "דאמר ר' יהושע בן לוי לעולם אל יוציא אדם דבר מגונה מפיו שהרי עיקם הכתוב שמונה אותיות ולא הוציא דבר מגונה מפיו. שנאמר מן הבהמה הטהורה ומן הבהמה אשר איננה טהורה."
 
 
* '''הכללה''' - (לדוגמה: "זה", "המצב"). אי הזכרת השם או המילה עצמם ובמקום זאת משתמשים במילת הכללה. שימוש בביטוי כזה הוא למשל כינוי מחלת ה[[סרטן (מחלה)|סרטן]] בלשון נקייה "המחלה" (המקור לכך: {{בבלי|נדרים|מא|א|ללא=שם}}). וכן: כדי להימנע מהזכרת שם אדם שנוא או רשע, אומרים "אותו פלוני" ({{בבלי|סנהדרין|פו|א|ללא=שם}}, וראו לעיל: יופמיזם דתי - "[[אותו האיש]]").
 
 
* '''כינוי''' - לדוגמה: "נפטר" או "הלך לבית עולמו" במקום "מת"; "קרה לו דבר" במקום "מישהו מת אצלו" ({{בבלי|מועד קטן|יח|א|ללא=שם}}); במקום הטלת שתן והפרשת צואה - "עשיית צרכים" או "להנהיג עצמו" ({{בבלי|ברכות|סב|א|ללא=שם}}), ובחלוקה פנימית - "קטנים" במקום הטלת שתן, ו"גדולים" במקום הפרשת צואה ({{משנה|מכשירין|ו|ה|ללא=שם}}). במקום שתן - "מי רגליים" ({{בבלי|ברכות|כה|א|ללא=שם}}). אף ב[[תנ"ך]] עצמו ({{תנ"ך|שמואל א|כד|ג}}) מובא הביטוי " לְהָסֵךְ אֶת רַגְלָיו" במקום להטיל שתן, וכן: "להטיל את מימיו". מעניינת רבגוניותו של הביטוי "דבר אחר" המשמש תחליף ל[[חזיר הבית|חזיר]] ({{בבלי|פסחים|ג|ב|ללא=שם}}), ל[[צרעת]] ({{בבלי|גיטין|נז|ב|ללא=שם}}), לקיום [[יחסי מין]] ({{בבלי|ברכות|ח|ב|ללא=שם}}), ל[[עבודה זרה]] ({{בבלי|שבת|יז|ב|ללא=שם}}), ולאשה [[נידה]] ({{בבלי|מנחות|לה|א|ללא=שם}}).
 
 
* '''שלילת ההפך''' - לדוגמה: "לא טהור" במקום "טמא" ({{בבלי|פסחים|ג|א|ללא=שם}}), "לא הכי רזה" במקום "שמן", "לא ממש יפה תואר" במקום "מכוער".
 
 
* '''[[לשון סגי נהור]]''' - שימוש בהיפוכו של המושג, כדי להימנע מאמירה שלילית או פוגעת, כמו עצם המילה 'סגי נהור' שפירושה "רב אור", והיא כינוי לעיוור. וכן מצאנו כינויים נוספים לעיוור בלשון סגי נהור: "מאור עיניים" ({{בבלי|חגיגה|ה|ב|ללא=שם}}), ו"עיניו קמות" ({{בבלי|יבמות|טז|א|ללא=שם}}), ועיוורון מכונה "נהורא", כלומר "אור" ({{בבלי|פסחים|קיא|ב|ללא=שם}}). המסכת ב[[תלמוד]] העוסקת בדיני [[אבלות (יהדות)|אבלות]] נקראת [[מסכת שמחות]], ו[[בית קברות]] מכונה "בית החיים".
<nowiki>==סוגי ביטויי לשון נקייה==</nowiki>
 
 
* '''שימוש בתכונה''' - כלומר התייחסות לתכונה של הדבר, במקום לדבר עצמו, למשל: "בשר לבן" במקום [[בשר חזיר]].
 
 
*'''זהירות מפגיעה בזולת''' - על ידי שימוש במילים חלופיות ורכות יותר. כגון: במקום לומר עליו "שכח", אומרים: "הוכבד עליו" ({{בבלי|ברכות|יח|ב|ללא=שם}}), או "נשמט ממנו" ({{בבלי|קידושין|עא|א|ללא=שם}}), וכן "נעקר ממנו" ו"נתעלם ממנו" ({{בבלי|פסחים|סו|א|ללא=שם}}). במקום "מרבה באכילה" - "ידיו יפות" ({{בבלי|פסחים|פט|ב|ללא=שם}}), ובמקום "משקר" - "משנה בדיבורו" ({{בבלי|בבא מציעא|כג|ב|ללא=שם}}).
<nowiki>===סיבות להיווצרות ביטויי לשון נקייה===</nowiki>
 
 
* '''[[ראשי תיבות]]'''. לדוגמה: ל"ט, במקום "[[טבילה (יהדות)|ליל טבילה]]" המרמז לטהרת האישה מנידתה באמצעות [[מקווה טהרה]].
 
 
*'''אותיות''' - במקום הוצאת המילה מן הפה מפרטים את אותיותיה. כגון: "שין תיו" במקום "שת" - עכוז - ({{בבלי|מגילה|כה|ב|ללא=שם}}). ויש שהרחיבו מאוד את ההקפדה על לשון נקייה, עד כדי כך שאינם מוציאים מפיהם מילים כמו "שקר" ו"חמור", ובמקומן אומרים "שין קוף ריש" ו"חית מם וו ריש".
<nowiki>* יופמיזם [[תרבות]]</nowiki>י - דוגמה: "שירותים", "נוחיות", "<nowiki>[[בית שימוש]]</nowiki>", ו"בית כיסא" במשמעות של "מחראה".
 
 
* '''ערבוב [[אות|אותיות]]''' - בספרות היהודית-[[תלמוד|תלמודית]]-[[הלכה|הלכתית]], ממוספרים הדפים באמצעות אותיות, על פי ערך [[גימטריה|גימטרי]], כך שעמוד 270 ימוספר באותיות "רע", 272 ימוספר "רעב", 304 "שד" וכדומה, אולם כדי לשמור על "לשון נקיה", ממוספרים הדפים הללו כדלהלן: "ער", "ערב", "דש" וכדומה.
 
<nowiki>*יופמיזם [[דת]]</nowiki>י - דוגמה: "השם" לאזכור <nowiki>[[אלוהים (יהדות)|אלוהים]] ב[[יהדות]]</nowiki>, או "אותו האיש" במקום <nowiki>[[ישו]]</nowiki>.
 
 
<nowiki>* החלפת [[ניבול פה]]</nowiki> בביטוי מעודן יותר - דוגמה: "<nowiki>[[יישקני]]</nowiki>!"
 
 
 
 
<nowiki>===אופני היווצרות ביטויי לשון נקייה===</nowiki>
 
 
<nowiki>* '''הכללה''' - (לדוגמה: "זה", "המצב"). אי הזכרת השם או המילה עצמם ובמקום זאת משתמשים במילת הכללה. שימוש בביטוי כזה הוא למשל כינוי מחלת ה[[סרטן (מחלה)|סרטן]] בלשון נקייה "המחלה" (המקור לכך: {{בבלי|נדרים|מא|א|ללא=שם}}). וכן: כדי להימנע מהזכרת שם אדם שנוא או רשע, אומרים "אותו פלוני" ({{בבלי|סנהדרין|פו|א|ללא=שם}}, וראו לעיל: יופמיזם דתי - "[[אותו האיש]]").</nowiki>
 
 
<nowiki>* '''כינוי''' - לדוגמה: "נפטר" או "הלך לבית עולמו" במקום "מת"; "קרה לו דבר" במקום "מישהו מת אצלו" ({{בבלי|מועד קטן|יח|א|ללא=שם}}); במקום הטלת שתן והפרשת צואה - "עשיית צרכים" או "להנהיג עצמו" ({{בבלי|ברכות|סב|א|ללא=שם}}), ובחלוקה פנימית - "קטנים" במקום הטלת שתן, ו"גדולים" במקום הפרשת צואה ({{משנה|מכשירין|ו|ה|ללא=שם}}). במקום שתן - "מי רגליים" ({{בבלי|ברכות|כה|א|ללא=שם}}). אף ב[[תנ"ך]] עצמו ({{תנ"ך|שמואל א|כד|ג}}) מובא הביטוי " לְהָסֵךְ אֶת רַגְלָיו" במקום להטיל שתן, וכן: "להטיל את מימיו". מעניינת רבגוניותו של הביטוי "דבר אחר" המשמש תחליף ל[[חזיר הבית|חזיר]] ({{בבלי|פסחים|ג|ב|ללא=שם}}), ל[[צרעת]] ({{בבלי|גיטין|נז|ב|ללא=שם}}), לקיום [[יחסי מין]] ({{בבלי|ברכות|ח|ב|ללא=שם}}), ל[[עבודה זרה]] ({{בבלי|שבת|יז|ב|ללא=שם}}), ולאשה [[נידה]] ({{בבלי|מנחות|לה|א|ללא=שם}}).</nowiki>
 
 
<nowiki>* '''שלילת ההפך''' - לדוגמה: "לא טהור" במקום "טמא" ({{בבלי|פסחים|ג|א|ללא=שם}}), "לא הכי רזה" במקום "שמן", "לא ממש יפה תואר" במקום "מכוער".</nowiki>
 
 
<nowiki>* '''[[לשון סגי נהור]]''' - שימוש בהיפוכו של המושג, כדי להימנע מאמירה שלילית או פוגעת, כמו עצם המילה 'סגי נהור' שפירושה "רב אור", והיא כינוי לעיוור. וכן מצאנו כינויים נוספים לעיוור בלשון סגי נהור: "מאור עיניים" ({{בבלי|חגיגה|ה|ב|ללא=שם}}), ו"עיניו קמות" ({{בבלי|יבמות|טז|א|ללא=שם}}), ועיוורון מכונה "נהורא", כלומר "אור" ({{בבלי|פסחים|קיא|ב|ללא=שם}}). המסכת ב[[תלמוד]] העוסקת בדיני [[אבלות (יהדות)|אבלות]] נקראת [[מסכת שמחות]], ו[[בית קברות]] מכונה "בית החיים".</nowiki>
 
 
<nowiki>* '''שימוש בתכונה''' - כלומר התייחסות לתכונה של הדבר, במקום לדבר עצמו, למשל: "בשר לבן" במקום [[בשר חזיר]].</nowiki>
 
 
<nowiki>*'''זהירות מפגיעה בזולת''' - על ידי שימוש במילים חלופיות ורכות יותר. כגון: במקום לומר עליו "שכח", אומרים: "הוכבד עליו" ({{בבלי|ברכות|יח|ב|ללא=שם}}), או "נשמט ממנו" ({{בבלי|קידושין|עא|א|ללא=שם}}), וכן "נעקר ממנו" ו"נתעלם ממנו" ({{בבלי|פסחים|סו|א|ללא=שם}}). במקום "מרבה באכילה" - "ידיו יפות" ({{בבלי|פסחים|פט|ב|ללא=שם}}), ובמקום "משקר" - "משנה בדיבורו" ({{בבלי|בבא מציעא|כג|ב|ללא=שם}}).</nowiki>
 
 
<nowiki>* '''[[ראשי תיבות]]'''. לדוגמה: ל"ט, במקום "[[טבילה (יהדות)|ליל טבילה]]" המרמז לטהרת האישה מנידתה באמצעות [[מקווה טהרה]].</nowiki>
 
 
<nowiki>*'''אותיות''' - במקום הוצאת המילה מן הפה מפרטים את אותיותיה. כגון: "שין תיו" במקום "שת" - עכוז - ({{בבלי|מגילה|כה|ב|ללא=שם}}). ויש שהרחיבו מאוד את ההקפדה על לשון נקייה, עד כדי כך שאינם מוציאים מפיהם מילים כמו "שקר" ו"חמור", ובמקומן אומרים "שין קוף ריש" ו"חית מם וו ריש".</nowiki>
 
 
<nowiki>* '''ערבוב [[אות|אותיות]]''' - בספרות היהודית-[[תלמוד|תלמודית]]-[[הלכה|הלכתית]], ממוספרים הדפים באמצעות אותיות, על פי ערך [[גימטריה|גימטרי]], כך שעמוד 270 ימוספר באותיות "רע", 272 ימוספר "רעב", 304 "שד" וכדומה, אולם כדי לשמור על "לשון נקיה", ממוספרים הדפים הללו כדלהלן: "ער", "ערב", "דש" וכדומה.</nowiki>
 
 
 
 
<nowiki>==הגלגל היופמיסטי==</nowiki>
 
   
 
==הגלגל היופמיסטי==
 
<!-- הערת עריכה: "הגלגל היופמיסטי" מאנגלית The Euphemism Treadmill - האם קיים מונח אחר בעברית? -->
 
<!-- הערת עריכה: "הגלגל היופמיסטי" מאנגלית The Euphemism Treadmill - האם קיים מונח אחר בעברית? -->
 
ברבות הזמן, ביטויי לשון נקייה שניתנו למונחים מטרידים הופכים לעיתים למטרידים בעצמם. לדוגמה: המונח "[[מחנה ריכוז]]" לתיאור מחנות מאסר של אזרחים נטבע על ידי הבריטים בזמן [[מלחמת הבורים]] מכיוון שבזמנו הוא נשמע מנומס ובלתי פוגע. לאחר ש[[המפלגה הנאצית]] השתמשה במונח בזמן [[מלחמת העולם השנייה]], קיבל המונח אופי שלילי במידה עצומה, ולכן נוצרו ביטויי לשון נקייה חדשים להחליפו, כמו "מחנות מעצר".
   
 
האות [[ז]]' שימשה כלשון נקייה לשמו של ה[[פין]] ב[[סלנג]]. קיימות סברות שונות בקרב חברי [[האקדמיה ללשון העברית]] אודות מקור שימוש זה. בין השאר קיימת סברה כי השימוש נעשה בשל היותה האות, האות הראשונה בהמילה "זרג" שנחשבה גסה מאוד.[http://www.tau.ac.il/%7Edassaf/articles/Zanav.pdf] במהלך הזמן, "[[זין (סלנג)|זין]]" הפכה למילה גסה בעצמה, עד כדי כך שהאסוציאציה המיידית של הפועל "להזדיין" היא בעלת הקשרים מיניים, וכבר לא "להתחמש" - מובנו המקורי. בספרו [[סיפור על אהבה וחושך]] מספר [[עמוס עוז]] כיצד בילדותו פרץ בצחוק קולני באספת בחירות של [[מנחם בגין]], כאשר הלה השתמש בפועל זה במשמעותו המקורית, בהתייחסו ל[[מרוץ החימוש]] בין [[ישראל]] ל[[מדינות ערב]]. אותו מונח שימש את בגין בנאומו ב[[הכנסת|כנסת]] בשנת [[1966]]{{הערה|1=[[מנחם בגין]], [http://www.daat.ac.il/daat/ezrachut/begin/neum42-2.htm '''על היחסים עם גרמניה; התקפות טרור ערביות'''], כח באייר תשכ"ו, 18 במאי 1966, דברי [[הכנסת]] פרק 45 עמ' 1470 - 1742}} וכן בפנייתו לכתבים בליל [[המהפך]] ב-[[1977]], שיתאזרו בסבלנות{{הערה|1=[http://www.youtube.com/watch?v=7rYeWx7_HlI&feature=related '''"המהפך"'''] מתוך אתר [[YouTube]]}}. הביטוי מוזכר אף בספרים בני ימינו (2005).{{הערה|1=[[אבנר כהן]], [http://www.hagada.org.il/hagada/html/modules.php?name=News&file=print&sid=3786 '''המחבר כמשל: סעיף 113 ג'''], מתוך הספר [[הטאבו האחרון]], 2005}}
ברבות הזמן, ביטויי לשון נקייה שניתנו למונחים מטרידים הופכים לעיתים למטרידים בעצמם. לדוגמה: המונח "<nowiki>[[מחנה ריכוז]]</nowiki>" לתיאור מחנות מאסר של אזרחים נטבע על ידי הבריטים בזמן <nowiki>[[מלחמת הבורים]]</nowiki> מכיוון שבזמנו הוא נשמע מנומס ובלתי פוגע. לאחר ש<nowiki>[[המפלגה הנאצית]]</nowiki> השתמשה במונח בזמן <nowiki>[[מלחמת העולם השנייה]]</nowiki>, קיבל המונח אופי שלילי במידה עצומה, ולכן נוצרו ביטויי לשון נקייה חדשים להחליפו, כמו "מחנות מעצר".
 
 
 
 
<nowiki>האות [[ז]]' שימשה כלשון נקייה לשמו של ה[[פין]] ב[[סלנג]]. קיימות סברות שונות בקרב חברי [[האקדמיה ללשון העברית]] אודות מקור שימוש זה. בין השאר קיימת סברה כי השימוש נעשה בשל היותה האות, האות הראשונה בהמילה "זרג" שנחשבה גסה מאוד.[http://www.tau.ac.il/%7Edassaf/articles/Zanav.pdf] במהלך הזמן, "[[זין (סלנג)|זין]]" הפכה למילה גסה בעצמה, עד כדי כך שהאסוציאציה המיידית של הפועל "להזדיין" היא בעלת הקשרים מיניים, וכבר לא "להתחמש" - מובנו המקורי. בספרו [[סיפור על אהבה וחושך]] מספר [[עמוס עוז]] כיצד בילדותו פרץ בצחוק קולני באספת בחירות של [[מנחם בגין]], כאשר הלה השתמש בפועל זה במשמעותו המקורית, בהתייחסו ל[[מרוץ החימוש]] בין [[ישראל]] ל[[מדינות ערב]]. אותו מונח שימש את בגין בנאומו ב[[הכנסת|כנסת]] בשנת [[1966]]{{הערה|1=[[מנחם בגין]], [http://www.daat.ac.il/daat/ezrachut/begin/neum42-2.htm '''על היחסים עם גרמניה; התקפות טרור ערביות'''], כח באייר תשכ"ו, 18 במאי 1966, דברי [[הכנסת]] פרק 45 עמ' 1470 - 1742}} וכן בפנייתו לכתבים בליל [[המהפך]] ב-[[1977]], שיתאזרו בסבלנות{{הערה|1=[http://www.youtube.com/watch?v=7rYeWx7_HlI&feature=related '''"המהפך"'''] מתוך אתר [[YouTube]]}}. הביטוי מוזכר אף בספרים בני ימינו (2005).{{הערה|1=[[אבנר כהן]], [http://www.hagada.org.il/hagada/html/modules.php?name=News&file=print&sid=3786 '''המחבר כמשל: סעיף 113 ג'''], מתוך הספר [[הטאבו האחרון]], 2005}}</nowiki>
 
 
 
 
<nowiki>==לשון נקייה ביהדות==</nowiki>
 
 
השימוש ב"לשון נקייה" הוא חיוב <nowiki>[[הלכה|הלכתי]], ב[[חז"ל]]</nowiki> מובאות אזהרות רבות שלא <nowiki>[[ניבול פה|ינבל אדם את פיו]]</nowiki> ומופיעים על כך גם עונשים חמורים, כגון: <nowiki>{{ציטוטון|אפילו חותמין עליו גזר דין של שבעים שנה לטובה הופכין עליו לרעה.}} וכן {{ציטוטון|מעמיקין לו [[גיהנום]].}} ו{{ציטוטון|בעוון זה נערי שונאי ישראל מתים.}}</nowiki> (הביטוי "שונאי ישראל" עצמו הוא דוגמה ללשון נקייה הבאה ב<nowiki>[[לשון סגי נהור]]</nowiki>, כמובא בהמשך).
 
 
 
 
מכאן גזרו <nowiki>[[חז"ל]]: {{ציטוטון|שלא יוציא אדם דבר מגונה מפיו ולעולם יספר אדם בלשון נקייה.}}</nowiki> פסיקה זו נקבעה במקומות רבים בספרי ה<nowiki>[[הלכה]] וה[[מוסר]]</nowiki> היהודיים.
 
 
 
 
ב<nowiki>[[תלמוד]]</nowiki> מובאים ציטוטים רבים מה<nowiki>[[מקרא]] וה[[נביאים]]</nowiki>, בהם האריך הפסוק במילותיו כדי לכתוב ב"לשון נקייה". כה גדולה ההקפדה ב<nowiki>[[יהדות]]</nowiki> לדבר ב"לשון נקייה", שאפילו הביטוי "אור ליום", המסמל בעצם את הערב שלפניו, נובע מהרצון שלא להשתמש במילה לילה, המעוררת קונוטציות שליליות, אלא דווקא במילים <nowiki>[[אור]] ו[[יום]]</nowiki> המעוררות תחושה חיובית (מסכת פסחים ג ע"א).
 
 
 
 
במיוחד הקפידו להשתמש בלשון נקייה בעניינים ש'בינו לבינה' (ביטוי של לשון נקייה כשלעצמו) ולהיזהר מ<nowiki>[[ניבול פה]]. כך כתב [[רבי יונה גירונדי]] בספרו "[[ספר היראה]]</nowiki>": "כל צד ערווה לא יישמע על פיך, כגון להזכיר 'זונה' או דבר נבלה". ואכן מצאנו שבמקום 'זונה' אמרו "יוצאת לחוץ" (<nowiki>{{משנה|כלים|כד|טז|ללא=שם}}</nowiki>) ו"נפקנית".
 
 
 
 
עד כדי כך הקפידו על לשון נקייה בתחום זה של 'בינו לבינה', שיש כאלה שאף נמנעו מלומר "אשתי", ובמקום זה אמרו "ביתי" (<nowiki>{{בבלי|שבת|קיח|ב|ללא=שם}}</nowiki>). ובמקום קיום יחסי מין אמרו: "<nowiki>[[תשמיש המיטה]]" ({{בבלי|מועד קטן|כד|א|ללא=שם}}), "דבר זה" ({{בבלי|סנהדרין|יט|ב|ללא=שם}}</nowiki>), "מילתא" (דבר) (<nowiki>{{בבלי|נדרים|צא|א|ללא=שם}}</nowiki>), "דבר מצווה" (<nowiki>{{בבלי|עירובין|ק|ב|ללא=שם}}), "דרך ארץ" ({{בבלי|יומא|עד|ב|ללא=שם}}), "דבר אחר" ({{בבלי|ברכות|ח|ב|ללא=שם}}</nowiki>), "הרגל דבר" (<nowiki>{{בבלי|עבודה זרה|יז|א|ללא=שם}}</nowiki>), "עשיית מלאכה" (<nowiki>{{בבלי|שבת|מט|ב|ללא=שם}}</nowiki>), "עשיית צרכים" (<nowiki>{{בבלי|סנהדרין|פב|ב|ללא=שם}}</nowiki>), וכן "לספר" (<nowiki>{{בבלי|נדרים|כ|א|ללא=שם}}) ו"לדבר" ({{בבלי|כתובות|יג|א|ללא=שם}}</nowiki>). וכן מצאנו ביטויים חלופיים הקשורים באכילה ושתייה כלשון נקייה ליחסי מין: "אכל" (<nowiki>{{בבלי|כתובות|יג|א|ללא=שם}}), "סעד" ({{בבלי|שבת|סב|ב|ללא=שם}}</nowiki>), "נהמא" (לחם) (<nowiki>{{בבלי|נידה|יז|א|ללא=שם}}</nowiki>), "לחם סתרים" (<nowiki>{{בבלי|סנהדרין|עה|א|ללא=שם}}</nowiki>), "טעימת תבשיל" (<nowiki>{{בבלי|חגיגה|ה|ב|ללא=שם}}</nowiki>), "שותה בכוס" (<nowiki>{{בבלי|נדרים|כ|ב|ללא=שם}}</nowiki>), "עריכת שולחן" (שם). במקום וסת נאמר "דרך נשים" (<nowiki>{{בבלי|עבודה זרה|כד|ב|ללא=שם}}</nowiki>), ובמקום חטא של זנות - "עבירה" סתם, בלי פירוט (<nowiki>{{בבלי|עבודה זרה|ג|א|ללא=שם}}</nowiki>).
 
 
 
 
<nowiki>ואכן [[הרמב"ם]] בספרו [[מורה נבוכים]] (חלק ג', פרק ח') מציין כי [[לשון הקודש]] נקראת כך, מאחר שהיא מובנית על בסיס של לשון נקיה כי {{ציטוטון|המה דברים שהשתיקה יפה להם, ואם הביא ההכרח להזכרתם, יש למצוא עצה לכך, על ידי '''כינויים''' מלשונות אחרים}}. כדוגמה מרכזית לכך, הוא מביא את איברי הרבייה, שב[[תורה]] יש להם רק כינויים ולא ניתן להם שם משל עצמם. גם בספרות [[חז"ל]] מוצאים סוגים שונים של דימויים לאיברי הרבייה, הלקוחים ממילים שרק מרמזות עליהם, לעיתים בהקשר קלוש ביותר. כגון: "פנים" ({{בבלי|גיטין|עו|ב|ללא=שם}}), "אותו מקום" ({{בבלי|נדרים|כ|א|ללא=שם}}), "בשר" ({{בבלי|סנהדרין|יט|ב|ללא=שם}}), "גבורתו" ({{בבלי|בבא מציעא|פד|א|ללא=שם}}), "פה" ({{בבלי|יומא|עה|א|ללא=שם}}), "עבד" ({{בבלי|תמורה|ל|א|ללא=שם}}), "שמש" ({{בבלי|נידה|מא|א|ללא=שם}}), "עקב" ({{בבלי|נדרים|כ|א|ללא=שם}}), "תורף" ({{בבלי|ברכות|כד|א|ללא=שם}}). במקום [[רחם]] - "אם" ({{בבלי|סנהדרין|לג|א|ללא=שם}}), ו"קבר" ({{בבלי|סנהדרין|פב|ב|ללא=שם}}).</nowiki>
 
 
 
 
<nowiki>==ראו גם==</nowiki>
 
 
<nowiki>* [[דיספמיזם]]</nowiki>
 
 
<nowiki>* [[תקינות פוליטית]]</nowiki>
 
 
<nowiki>* [[שיחדש]]</nowiki>
 
 
<nowiki>* [[היפותזת ספיר-וורף]]</nowiki>
 
 
<nowiki>* [[תחדיש]]</nowiki>
 
 
<nowiki>* [[מילת קוד]]</nowiki>
 
 
 
 
<nowiki>==קישורים חיצוניים==</nowiki>
 
 
<nowiki>{{ויקישיתוף בשורה}}</nowiki>
 
 
<nowiki>* [[רפאל ניר]], [http://www.snunit.k12.il/seder/mabat/politic.html תקינות פוליטית, לשון נקייה והזניית השפה]</nowiki>
 
 
* <nowiki>{{הארץ|צפי סער|תג מחיר? סבתא היתה קוראת לזה פוגרום|1.1517480|7 באוקטובר 2011}}</nowiki>
 
   
 
==לשון נקייה ביהדות==
<nowiki>*</nowiki> * הרב משה-מרדכי לאופר, <nowiki>[http://www.shturem.net/index.php?section=news&id=63736 לעולם יספר אדם בלשון נקיה], [[המבשר (יומון)|המבשר]]</nowiki>, באתר שטורעם, כ"ט סיון תשע"ג
 
 
השימוש ב"לשון נקייה" הוא חיוב [[הלכה|הלכתי]], ב[[חז"ל]] מובאות אזהרות רבות שלא [[ניבול פה|ינבל אדם את פיו]] ומופיעים על כך גם עונשים חמורים, כגון: {{ציטוטון|אפילו חותמין עליו גזר דין של שבעים שנה לטובה הופכין עליו לרעה.}} וכן {{ציטוטון|מעמיקין לו [[גיהנום]].}} ו{{ציטוטון|בעוון זה נערי שונאי ישראל מתים.}} (הביטוי "שונאי ישראל" עצמו הוא דוגמה ללשון נקייה הבאה ב[[לשון סגי נהור]], כמובא בהמשך).
   
 
מכאן גזרו [[חז"ל]]: {{ציטוטון|שלא יוציא אדם דבר מגונה מפיו ולעולם יספר אדם בלשון נקייה.}} פסיקה זו נקבעה במקומות רבים בספרי ה[[הלכה]] וה[[מוסר]] היהודיים.
   
 
ב[[תלמוד]] מובאים ציטוטים רבים מה[[מקרא]] וה[[נביאים]], בהם האריך הפסוק במילותיו כדי לכתוב ב"לשון נקייה". כה גדולה ההקפדה ב[[יהדות]] לדבר ב"לשון נקייה", שאפילו הביטוי "אור ליום", המסמל בעצם את הערב שלפניו, נובע מהרצון שלא להשתמש במילה לילה, המעוררת קונוטציות שליליות, אלא דווקא במילים [[אור]] ו[[יום]] המעוררות תחושה חיובית (מסכת פסחים ג ע"א).
   
 
במיוחד הקפידו להשתמש בלשון נקייה בעניינים ש'בינו לבינה' (ביטוי של לשון נקייה כשלעצמו) ולהיזהר מ[[ניבול פה]]. כך כתב [[רבי יונה גירונדי]] בספרו "[[ספר היראה]]": "כל צד ערווה לא יישמע על פיך, כגון להזכיר 'זונה' או דבר נבלה". ואכן מצאנו שבמקום 'זונה' אמרו "יוצאת לחוץ" ({{משנה|כלים|כד|טז|ללא=שם}}) ו"נפקנית".
<nowiki>==הערות שוליים==</nowiki>
 
   
 
עד כדי כך הקפידו על לשון נקייה בתחום זה של 'בינו לבינה', שיש כאלה שאף נמנעו מלומר "אשתי", ובמקום זה אמרו "ביתי" ({{בבלי|שבת|קיח|ב|ללא=שם}}). ובמקום קיום יחסי מין אמרו: "[[תשמיש המיטה]]" ({{בבלי|מועד קטן|כד|א|ללא=שם}}), "דבר זה" ({{בבלי|סנהדרין|יט|ב|ללא=שם}}), "מילתא" (דבר) ({{בבלי|נדרים|צא|א|ללא=שם}}), "דבר מצווה" ({{בבלי|עירובין|ק|ב|ללא=שם}}), "דרך ארץ" ({{בבלי|יומא|עד|ב|ללא=שם}}), "דבר אחר" ({{בבלי|ברכות|ח|ב|ללא=שם}}), "הרגל דבר" ({{בבלי|עבודה זרה|יז|א|ללא=שם}}), "עשיית מלאכה" ({{בבלי|שבת|מט|ב|ללא=שם}}), "עשיית צרכים" ({{בבלי|סנהדרין|פב|ב|ללא=שם}}), וכן "לספר" ({{בבלי|נדרים|כ|א|ללא=שם}}) ו"לדבר" ({{בבלי|כתובות|יג|א|ללא=שם}}). וכן מצאנו ביטויים חלופיים הקשורים באכילה ושתייה כלשון נקייה ליחסי מין: "אכל" ({{בבלי|כתובות|יג|א|ללא=שם}}), "סעד" ({{בבלי|שבת|סב|ב|ללא=שם}}), "נהמא" (לחם) ({{בבלי|נידה|יז|א|ללא=שם}}), "לחם סתרים" ({{בבלי|סנהדרין|עה|א|ללא=שם}}), "טעימת תבשיל" ({{בבלי|חגיגה|ה|ב|ללא=שם}}), "שותה בכוס" ({{בבלי|נדרים|כ|ב|ללא=שם}}), "עריכת שולחן" (שם). במקום וסת נאמר "דרך נשים" ({{בבלי|עבודה זרה|כד|ב|ללא=שם}}), ובמקום חטא של זנות - "עבירה" סתם, בלי פירוט ({{בבלי|עבודה זרה|ג|א|ללא=שם}}).
<nowiki>{{הערות שוליים}}</nowiki>
 
   
 
ואכן [[הרמב"ם]] בספרו [[מורה נבוכים]] (חלק ג', פרק ח') מציין כי [[לשון הקודש]] נקראת כך, מאחר שהיא מובנית על בסיס של לשון נקיה כי {{ציטוטון|המה דברים שהשתיקה יפה להם, ואם הביא ההכרח להזכרתם, יש למצוא עצה לכך, על ידי '''כינויים''' מלשונות אחרים}}. כדוגמה מרכזית לכך, הוא מביא את איברי הרבייה, שב[[תורה]] יש להם רק כינויים ולא ניתן להם שם משל עצמם. גם בספרות [[חז"ל]] מוצאים סוגים שונים של דימויים לאיברי הרבייה, הלקוחים ממילים שרק מרמזות עליהם, לעיתים בהקשר קלוש ביותר. כגון: "פנים" ({{בבלי|גיטין|עו|ב|ללא=שם}}), "אותו מקום" ({{בבלי|נדרים|כ|א|ללא=שם}}), "בשר" ({{בבלי|סנהדרין|יט|ב|ללא=שם}}), "גבורתו" ({{בבלי|בבא מציעא|פד|א|ללא=שם}}), "פה" ({{בבלי|יומא|עה|א|ללא=שם}}), "עבד" ({{בבלי|תמורה|ל|א|ללא=שם}}), "שמש" ({{בבלי|נידה|מא|א|ללא=שם}}), "עקב" ({{בבלי|נדרים|כ|א|ללא=שם}}), "תורף" ({{בבלי|ברכות|כד|א|ללא=שם}}). במקום [[רחם]] - "אם" ({{בבלי|סנהדרין|לג|א|ללא=שם}}), ו"קבר" ({{בבלי|סנהדרין|פב|ב|ללא=שם}}).
   
 
==ראו גם==
 
* [[דיספמיזם]]
 
* [[תקינות פוליטית]]
 
* [[שיחדש]]
 
* [[היפותזת ספיר-וורף]]
 
* [[תחדיש]]
 
* [[מילת קוד]]
   
 
==קישורים חיצוניים==
<nowiki>[[קטגוריה:מילים]]</nowiki>
 
  +
*[https://commons.wikimedia.org/wiki/Category:Euphemisms ויקישיתוף]
 
* [[רפאל ניר]], [http://www.snunit.k12.il/seder/mabat/politic.html תקינות פוליטית, לשון נקייה והזניית השפה]
 
* {{הארץ|צפי סער|תג מחיר? סבתא היתה קוראת לזה פוגרום|1.1517480|7 באוקטובר 2011}}
 
* * הרב משה-מרדכי לאופר, [http://www.shturem.net/index.php?section=news&id=63736 לעולם יספר אדם בלשון נקיה], [[המבשר (יומון)|המבשר]], באתר שטורעם, כ"ט סיון תשע"ג
   
 
==הערות שוליים==
<nowiki>[[קטגוריה:ניבולי פה|*]]</nowiki>
 
 
{{הערות שוליים}}
   
<nowiki>[[קטגוריה:ניבים וביטויים חז"ליים]]</nowiki>
+
[[קטגוריה:מילים]]
 
[[קטגוריה:ניבולי פה|*]]
  +
[[קטגוריה:ניבים וביטויים חז"ליים]]

גרסה אחרונה מ־18:06, 24 בנובמבר 2020

קטעים בערך הזה מבוססים על ערכים מקבילים בוויקיפדיה העברית

לשון נקייה או יופמיזם (גם איפמיזם; מלעז: Euphemism, במקור מיוונית: ευ, "טוב", ו-φήμη, "דיבור") היא מינוח חליפי למושג שאזכורו נחשב כמביך, פוגע, או מטריד באופן אחר (לדוגמה: מושגים שחל עליהם טאבו, ניבולי־פה, מושגים שמעוררים תגובה רגשית חריפה וכולי). כאשר לשימוש בלשון נקייה מניע פוליטי, שכוונתו להציג פעולה שלילית כחיובית, נהוג לכנותו מכבסת מילים.

מקור המושג העברי "לשון נקייה" הוא בתלמוד הבבלי. בתלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף ג, עמוד א מובאת ברייתא: "תניא דבי רבי ישמעאל: לעולם יספר אדם בלשון נקיה". ועוד נאמר שם: "דאמר ר' יהושע בן לוי לעולם אל יוציא אדם דבר מגונה מפיו שהרי עיקם הכתוב שמונה אותיות ולא הוציא דבר מגונה מפיו. שנאמר מן הבהמה הטהורה ומן הבהמה אשר איננה טהורה."

סוגי ביטויי לשון נקייה[]

סיבות להיווצרות ביטויי לשון נקייה[]

  • יופמיזם תרבותי - דוגמה: "שירותים", "נוחיות", "בית שימוש", ו"בית כיסא" במשמעות של "מחראה".
  • יופמיזם דתי - דוגמה: "השם" לאזכור אלוהים ביהדות, או "אותו האיש" במקום ישו.
  • החלפת ניבול פה בביטוי מעודן יותר - דוגמה: "יישקני!"

אופני היווצרות ביטויי לשון נקייה[]

  • הכללה - (לדוגמה: "זה", "המצב"). אי הזכרת השם או המילה עצמם ובמקום זאת משתמשים במילת הכללה. שימוש בביטוי כזה הוא למשל כינוי מחלת הסרטן בלשון נקייה "המחלה" (המקור לכך: תלמוד בבלי, מסכת נדרים, דף מא, עמוד א). וכן: כדי להימנע מהזכרת שם אדם שנוא או רשע, אומרים "אותו פלוני" (תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף פו, עמוד א, וראו לעיל: יופמיזם דתי - "אותו האיש").
  • כינוי - לדוגמה: "נפטר" או "הלך לבית עולמו" במקום "מת"; "קרה לו דבר" במקום "מישהו מת אצלו" (תלמוד בבלי, מסכת מועד קטן, דף יח, עמוד א); במקום הטלת שתן והפרשת צואה - "עשיית צרכים" או "להנהיג עצמו" (תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף סב, עמוד א), ובחלוקה פנימית - "קטנים" במקום הטלת שתן, ו"גדולים" במקום הפרשת צואה (משנה, מסכת מכשירין, פרק ו, משנה ה). במקום שתן - "מי רגליים" (תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף כה, עמוד א). אף בתנ"ך עצמו (ספר שמואל א, פרק כד, פסוק ג) מובא הביטוי " לְהָסֵךְ אֶת רַגְלָיו" במקום להטיל שתן, וכן: "להטיל את מימיו". מעניינת רבגוניותו של הביטוי "דבר אחר" המשמש תחליף לחזיר (תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף ג, עמוד ב), לצרעת (תלמוד בבלי, מסכת גיטין, דף נז, עמוד ב), לקיום יחסי מין (תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ח, עמוד ב), לעבודה זרה (תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף יז, עמוד ב), ולאשה נידה (תלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף לה, עמוד א).
  • שלילת ההפך - לדוגמה: "לא טהור" במקום "טמא" (תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף ג, עמוד א), "לא הכי רזה" במקום "שמן", "לא ממש יפה תואר" במקום "מכוער".
  • לשון סגי נהור - שימוש בהיפוכו של המושג, כדי להימנע מאמירה שלילית או פוגעת, כמו עצם המילה 'סגי נהור' שפירושה "רב אור", והיא כינוי לעיוור. וכן מצאנו כינויים נוספים לעיוור בלשון סגי נהור: "מאור עיניים" (תלמוד בבלי, מסכת חגיגה, דף ה, עמוד ב), ו"עיניו קמות" (תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף טז, עמוד א), ועיוורון מכונה "נהורא", כלומר "אור" (תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף קיא, עמוד ב). המסכת בתלמוד העוסקת בדיני אבלות נקראת מסכת שמחות, ובית קברות מכונה "בית החיים".
  • שימוש בתכונה - כלומר התייחסות לתכונה של הדבר, במקום לדבר עצמו, למשל: "בשר לבן" במקום בשר חזיר.
  • זהירות מפגיעה בזולת - על ידי שימוש במילים חלופיות ורכות יותר. כגון: במקום לומר עליו "שכח", אומרים: "הוכבד עליו" (תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף יח, עמוד ב), או "נשמט ממנו" (תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף עא, עמוד א), וכן "נעקר ממנו" ו"נתעלם ממנו" (תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף סו, עמוד א). במקום "מרבה באכילה" - "ידיו יפות" (תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף פט, עמוד ב), ובמקום "משקר" - "משנה בדיבורו" (תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף כג, עמוד ב).
  • ראשי תיבות. לדוגמה: ל"ט, במקום "ליל טבילה" המרמז לטהרת האישה מנידתה באמצעות מקווה טהרה.
  • אותיות - במקום הוצאת המילה מן הפה מפרטים את אותיותיה. כגון: "שין תיו" במקום "שת" - עכוז - (תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף כה, עמוד ב). ויש שהרחיבו מאוד את ההקפדה על לשון נקייה, עד כדי כך שאינם מוציאים מפיהם מילים כמו "שקר" ו"חמור", ובמקומן אומרים "שין קוף ריש" ו"חית מם וו ריש".
  • ערבוב אותיות - בספרות היהודית-תלמודית-הלכתית, ממוספרים הדפים באמצעות אותיות, על פי ערך גימטרי, כך שעמוד 270 ימוספר באותיות "רע", 272 ימוספר "רעב", 304 "שד" וכדומה, אולם כדי לשמור על "לשון נקיה", ממוספרים הדפים הללו כדלהלן: "ער", "ערב", "דש" וכדומה.

הגלגל היופמיסטי[]

ברבות הזמן, ביטויי לשון נקייה שניתנו למונחים מטרידים הופכים לעיתים למטרידים בעצמם. לדוגמה: המונח "מחנה ריכוז" לתיאור מחנות מאסר של אזרחים נטבע על ידי הבריטים בזמן מלחמת הבורים מכיוון שבזמנו הוא נשמע מנומס ובלתי פוגע. לאחר שהמפלגה הנאצית השתמשה במונח בזמן מלחמת העולם השנייה, קיבל המונח אופי שלילי במידה עצומה, ולכן נוצרו ביטויי לשון נקייה חדשים להחליפו, כמו "מחנות מעצר".

האות ז' שימשה כלשון נקייה לשמו של הפין בסלנג. קיימות סברות שונות בקרב חברי האקדמיה ללשון העברית אודות מקור שימוש זה. בין השאר קיימת סברה כי השימוש נעשה בשל היותה האות, האות הראשונה בהמילה "זרג" שנחשבה גסה מאוד.[1] במהלך הזמן, "זין" הפכה למילה גסה בעצמה, עד כדי כך שהאסוציאציה המיידית של הפועל "להזדיין" היא בעלת הקשרים מיניים, וכבר לא "להתחמש" - מובנו המקורי. בספרו סיפור על אהבה וחושך מספר עמוס עוז כיצד בילדותו פרץ בצחוק קולני באספת בחירות של מנחם בגין, כאשר הלה השתמש בפועל זה במשמעותו המקורית, בהתייחסו למרוץ החימוש בין ישראל למדינות ערב. אותו מונח שימש את בגין בנאומו בכנסת בשנת 1966[1] וכן בפנייתו לכתבים בליל המהפך ב-1977, שיתאזרו בסבלנות[2]. הביטוי מוזכר אף בספרים בני ימינו (2005).[3]

לשון נקייה ביהדות[]

השימוש ב"לשון נקייה" הוא חיוב הלכתי, בחז"ל מובאות אזהרות רבות שלא ינבל אדם את פיו ומופיעים על כך גם עונשים חמורים, כגון: "אפילו חותמין עליו גזר דין של שבעים שנה לטובה הופכין עליו לרעה." וכן "מעמיקין לו גיהנום." ו"בעוון זה נערי שונאי ישראל מתים." (הביטוי "שונאי ישראל" עצמו הוא דוגמה ללשון נקייה הבאה בלשון סגי נהור, כמובא בהמשך).

מכאן גזרו חז"ל: "שלא יוציא אדם דבר מגונה מפיו ולעולם יספר אדם בלשון נקייה." פסיקה זו נקבעה במקומות רבים בספרי ההלכה והמוסר היהודיים.

בתלמוד מובאים ציטוטים רבים מהמקרא והנביאים, בהם האריך הפסוק במילותיו כדי לכתוב ב"לשון נקייה". כה גדולה ההקפדה ביהדות לדבר ב"לשון נקייה", שאפילו הביטוי "אור ליום", המסמל בעצם את הערב שלפניו, נובע מהרצון שלא להשתמש במילה לילה, המעוררת קונוטציות שליליות, אלא דווקא במילים אור ויום המעוררות תחושה חיובית (מסכת פסחים ג ע"א).

במיוחד הקפידו להשתמש בלשון נקייה בעניינים ש'בינו לבינה' (ביטוי של לשון נקייה כשלעצמו) ולהיזהר מניבול פה. כך כתב רבי יונה גירונדי בספרו "ספר היראה": "כל צד ערווה לא יישמע על פיך, כגון להזכיר 'זונה' או דבר נבלה". ואכן מצאנו שבמקום 'זונה' אמרו "יוצאת לחוץ" (משנה, מסכת כלים, פרק כד, משנה טז) ו"נפקנית".

עד כדי כך הקפידו על לשון נקייה בתחום זה של 'בינו לבינה', שיש כאלה שאף נמנעו מלומר "אשתי", ובמקום זה אמרו "ביתי" (תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קיח, עמוד ב). ובמקום קיום יחסי מין אמרו: "תשמיש המיטה" (תלמוד בבלי, מסכת מועד קטן, דף כד, עמוד א), "דבר זה" (תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף יט, עמוד ב), "מילתא" (דבר) (תלמוד בבלי, מסכת נדרים, דף צא, עמוד א), "דבר מצווה" (תלמוד בבלי, מסכת עירובין, דף ק, עמוד ב), "דרך ארץ" (תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף עד, עמוד ב), "דבר אחר" (תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ח, עמוד ב), "הרגל דבר" (תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף יז, עמוד א), "עשיית מלאכה" (תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף מט, עמוד ב), "עשיית צרכים" (תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף פב, עמוד ב), וכן "לספר" (תלמוד בבלי, מסכת נדרים, דף כ, עמוד א) ו"לדבר" (תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף יג, עמוד א). וכן מצאנו ביטויים חלופיים הקשורים באכילה ושתייה כלשון נקייה ליחסי מין: "אכל" (תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף יג, עמוד א), "סעד" (תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף סב, עמוד ב), "נהמא" (לחם) (תלמוד בבלי, מסכת נידה, דף יז, עמוד א), "לחם סתרים" (תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף עה, עמוד א), "טעימת תבשיל" (תלמוד בבלי, מסכת חגיגה, דף ה, עמוד ב), "שותה בכוס" (תלמוד בבלי, מסכת נדרים, דף כ, עמוד ב), "עריכת שולחן" (שם). במקום וסת נאמר "דרך נשים" (תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף כד, עמוד ב), ובמקום חטא של זנות - "עבירה" סתם, בלי פירוט (תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף ג, עמוד א).

ואכן הרמב"ם בספרו מורה נבוכים (חלק ג', פרק ח') מציין כי לשון הקודש נקראת כך, מאחר שהיא מובנית על בסיס של לשון נקיה כי "המה דברים שהשתיקה יפה להם, ואם הביא ההכרח להזכרתם, יש למצוא עצה לכך, על ידי כינויים מלשונות אחרים". כדוגמה מרכזית לכך, הוא מביא את איברי הרבייה, שבתורה יש להם רק כינויים ולא ניתן להם שם משל עצמם. גם בספרות חז"ל מוצאים סוגים שונים של דימויים לאיברי הרבייה, הלקוחים ממילים שרק מרמזות עליהם, לעיתים בהקשר קלוש ביותר. כגון: "פנים" (תלמוד בבלי, מסכת גיטין, דף עו, עמוד ב), "אותו מקום" (תלמוד בבלי, מסכת נדרים, דף כ, עמוד א), "בשר" (תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף יט, עמוד ב), "גבורתו" (תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף פד, עמוד א), "פה" (תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף עה, עמוד א), "עבד" (תלמוד בבלי, מסכת תמורה, דף ל, עמוד א), "שמש" (תלמוד בבלי, מסכת נידה, דף מא, עמוד א), "עקב" (תלמוד בבלי, מסכת נדרים, דף כ, עמוד א), "תורף" (תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף כד, עמוד א). במקום רחם - "אם" (תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף לג, עמוד א), ו"קבר" (תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף פב, עמוד ב).

ראו גם[]

  • דיספמיזם
  • תקינות פוליטית
  • שיחדש
  • היפותזת ספיר-וורף
  • תחדיש
  • מילת קוד

קישורים חיצוניים[]

הערות שוליים[]

  1. מנחם בגין, על היחסים עם גרמניה; התקפות טרור ערביות, כח באייר תשכ"ו, 18 במאי 1966, דברי הכנסת פרק 45 עמ' 1470 - 1742
  2. "המהפך" מתוך אתר YouTube
  3. אבנר כהן, המחבר כמשל: סעיף 113 ג, מתוך הספר הטאבו האחרון, 2005