שירו המפורסם ביותר של גולדפדן, 'ראָזשינקעס מיט מאַנדלען', הושר לראשונה מעל הבמה במחזה המוזיקלי שולמית, שהצגת הבכורה שלו נערכה בשנת 1880 בעיר ניקולאייב ברוסיה. לא היה זה המחזה הראשון פרי עטו, אך הצלחתו הרבה זיכתה אותו בתואר המחזמר היהודי הראשון. מאז הוצג המחזה על במות יהודיות בכל רחבי העולם.
- הצקןר:"עונג שבת"
העלילה[]
עלילת המחזה מתרחשת בירושלים של ימי בית המקדש השני והיא מבוססת על אגדה תלמודית שהובאה במסכת תענית על חולדה ובּוֹר. אגדה זו תוארה עוד לפני 'שולמית' ביצירות ספרותיות אחדות, אך גולדפדן הושפע דווקא מהפואמה עדים נאמנים או חולדה ובור, שחיבר חותנו איש אודסה, המשכיל אליהו מרדכי וֶרְבֶּל (וילנה תרי"ג / 1852; סרוק כאן).
קיצור העלילה: הגיבורה שולמית משוטטת במדבר, תועה בדרכה ונופלת לתוך באר. אבשלום, נסיך יפה תואר, מציל אותה, הם מתאהבים ומחליטים להינשא. האידיליה מופרת בהמשך, כאשר אבשלום מתאהב ברועת הצאן אביגיל ונישא לה. שני הילדים שנולדים להם מוצאים את מותם, ואבשלום מאמין כי אסון זה קרה לו בשל בגידתו בשולמית. הוא נפרד מאביגיל ויוצא לחפש את שולמית. סוף דבר, אבשלום פוגש כעבור שנים את שולמית ושב לחיות אתה.
ביצוע עדכני[]
הנעימה באידיש[]
לה המילים המקוריות ביידיש של ארבעה בתי השיר, כפי שנדפסו במהדורה הראשונה של הספר, שולמית אָדער בת ירושלים (שולמית או בת ירושלים), אודסה 1883, עמ' 12-11 (הספר סרוק כאן).
וזה התרגום לעברית של המשורר שמשון מלצר, שנעשה עבור הפקת שולמית בתיאטרון אהל בשנת 1957. הבית החמישי הוא תוספת של מלצר שלא נמצאת במקור ונדון בה בהמשך:
.jpg){kind=link}
את 'צימוקים ושקדים' שר אבשלום לשולמית בתחילת המחזה, עוד לפני שנפלה לבאר וללא שום קשר לעלילה, שכן השיר בכלל מובא מפיה של אשה, 'האלמנה בת-ציון', שמנסה להרדים את עוללה. בין השאר היא מבטיחה לו, כי יום יבוא ומסילות רכבת יחצו את העולם ויביאו לו עושר רב. ההגירה הגדולה של יהודי מזרח אירופה לאמריקה, שהחלה ממש באותן שנים, היא שמציצה בין חרכי השיר.
מדוע שילב גולדפדן אנכרוניזם היסטורי כזה בתוך מחזה מימי הבית השני? הוא הסביר זאת בהערה שכתב מתחת לשיר: 'אף על פי ששיר זה אינו עניין לכאן, מכל מקום נתתי לו מקום פה, מפני שנתחבב מאד על העם' (שולמית: חזיון מימי קדם, תרגום יעקב לרנר, ורשה 1921, עמ' 11). זו הערה חשובה, משום שעולה ממנה כי השיר עשה את צעדיו הראשונים בפי העם שנים אחדות לפני שהועלה על הבמה.
שילובו של השיר במחזה היטיב אתו והגדיל את תפוצתו. עד מהרה הוא התפשט בכל העולם היהודי – מקצווי סיביר ועד למושבות הברון הירש בארגנטינה – והיה לשיר הערש היהודי הנפוץ ביותר בפיותיהם של מיליוני יהודים דוברי יידיש.
אין ספור הקלטות יש לשיר ובחרנו שלוש מהן: ביידיש, באנגלית ובעברית.
תחילה, הנה השיר המקורי ביידיש מפי זמר האופרה והחזן יאן פירס (ההקלטה היא מ-1960). פירס שר בעוצמה רבה, שאינה אופיינית לסגנון השירה השקט והרוגע של שיר ערש. בפיו נשמע השיר כאריה אופראית, שבה הוא ממריא בבית השני לטונים גבוהים, לעתים כדי אוקטבה שלמה. ביצוע זה אהוב על חובבי חזנות (וגם עלי), אם כי אני מפקפק אם יש בעולם תינוק בעריסה שיוכל להירדם לצליליו.