"עמיתים לטיולים" לגליל העליון בעקבות בתי כנסת עתיקים

"עמיתים לטיולים" לגליל העליון בעקבות בתי כנסת עתיקים

'עמיתים לטיולים' לגליל העליון בעקבות בתי כנסת עתיקים - עם ג'יפים לגוש חלב, מרות וקציון

סיור למיטיבי קשב, המיועד לרכבי 4*4 עם הילוך כוח בלבד - מסלול בעבירות בינונית

הטיול יתקיים בע"ה ביום שישי ערש"ק פרשת דברים, ג' אב תש"פ (24.7.2020) בהדרכת מורה הדרך אביה כהן

במקומות עם קשיי נגישות ושטחי אש, נמצאים שרידים אילמים ונטושים, אך מרשימים לישובים יהודיים מימי הבית השני, המשנה, התלמוד והגאונים. ישובים ששרדו את החורבן, הביזנטים, המוסלמים והצלבנים. אנו נגיע אליהם בעזרת ג'יפים אל המקומות שבהם בקושי מטיילים ונספר את סיפורם.

נקודות העניין:

בית כנסת העתיק גוש חלב

עין עלווה – בציר שעולה לכרם בן זמרה

מערת עלמה – מערה קרסטית גדולה בגבול רמת דלתון

בית הכנסת העתיק מרות

חורבת קציון ובית הכנסת העתיק קציון

הסיור עובר בשטח אש פעיל מאוד ומותנה באישור מיוחד מצה"ל

סיכום טיול קודם

סיכום מאותו סיור מה-5.5.17 => groups.google.com/d/msg/amitimtiyulim/aHU-FgYj2cQ/0GhJkbLJAQAJ גוש חלב – מקום של עיר יהודית גדולה מימי בית שני ובתקופת המשנה והתלמוד. עפ"י המסורת, מקום קבורתם של הזוג שמעיה ואבטליון אשר פעלו בסוף תקופת מלכי בית חשמונאי באמצע המאה הראשונה לפסה"נ.

למרות שגוש חלב איננה מוזכרת במקרא, המשנה מציינת שהיתה עיר מוקפת חומה בימי יהושע בן נון (ערכין פ"ט, מ"ו). בימי סוף בית שני והמרד הגדול פעל כאן יוחנן בן לוי, המכונה יוחנן מגוש חלב ואשר הפך לאחד ממנהיגי המרד הגדול ברומאים לאחר שהצליח להמלט לירושלים עם חלק מאנשיו.

יש תיעוד מפורט על גוש חלב בגניזה הקהירית וברשומי הנוסעים לארץ ישראל בימי הביניים. יש עדויות על יישוב יהודי במקום בימי הביניים (מאות העשירית עד שלש עשרה לספה"נ) על ידי בנימין מטודלה (1165-1173), נוסע בשם שמואל בן שמשון (1210), רבי יעקב מפאריס (1258) ואשתורי הפרחי (תחילת המאה ה-14). ייתכן שבתקופה הצלבנית ומיד אחריה רוב או אפילו כל תושבי המקום היו יהודים (וולף 2009).

במאה ה-17 היה במקום ישוב דרוזי אשר חרב, ובמאה ה-18 קם במקום כפר נוצרי-מרוני. לפי יצחק בן צבי, המשפחה המרונית הראשונה שהתישבה בכפר היתה ממוצא יהודי. בתקופת המנדט המוסלמים הפכו לרוב ובמלחמת העצמאות הכפר שימש בסיס לצבא קאוקג'י. במהלך המלחמה נמלטו רוב התושבים המוסלמים ללבנון והגיעו במקומם נוצרים-מרונים מעקורי בירעם ואיקרית. כיום רוב תושבי הכפר נוצרים.

כאן מצא הארכיאולוג י. סטפנסקי מצבה אשר עליה נזכרת ישיבת גאון יעקב אשר ראשה, הרב אליהו הכהן, הובא למנוחות בהר דלתון בקרבת קברו של רבי יוסי הגלילי על ידי בנו הרב אביתר הכהן (עפ"י "מגילת אביתר" מהגניזה הקהירית). הר אביתר שמעל מערת עלמה נקרא על שם הרב אביתר.

נסיעה – נסענו לשרידי בית הכנסת העתיק מעל נחל גוש חלב בשביל לרכבי שטח היוצא מהפניה ימינה השניה מהכניסה לכפר. יש דרך לכל כלי רכב היוצא מהפניה ימינה הראשונה מהכניסה.

בית הכנסת העתיק גוש חלב – שרידי בית הכנסת אשר יתכן והיה בית הכנסת "הקטן" של העיר גוש חלב של תקופת המשנה והתלמוד (כעין בית הכנסת "הקטן" בפאתי ברעם העתיקה). בית הכנסת "הגדול" של העיר עמד על ראש הגבעה אשר היום במרכז הכפר – מיקומה של כנסיית מר בוטרוס של היום. גרן דיווח בשנת 1863 על חומה בנויה אבני גזית, עמודים ושברי שער מעוטרים במקום. גם אנשי ה-PEF מסרו שמצאו הרבה שרידי בית כנסת וכי בוני הכנסיה השתמשו באבני בנין בית הכנסת העתיק. ניתן לראות עד היום שרידים מבית הכנסת "הגדול" משולבות בקירות מבנה הכנסיה.

שרידי בית הכנסת "הקטן" עומדים מעל הגדה המערבית של נחל גוש חלב. יש חוקרים חשובים (צבי אילן) אשר בדעה שבית הכנסת זה שימש את תושבי יישוב עצמאי השכן לגוש חלב, ולא את תושבי גוש חלב עצמה.

בית כנסת זה נחפר על ידי קוהל וואצינגר בשנת 1905 ובצורה סיסטמטית על ידי אריק מאיירס בשנים 1977-1978. השימוש בבית הכנסת מתוארך מהמאה השלישית עד השישית לספה"נ. החופרים תיארכו את הבניה הראשונה של בית הכנסת לשנים 250-306 לפסה"נ. המבנה נפגע מרעידות אדמה בשנים 306 ו-363 ולאחריהם בוצעו שינויים, תיקונים ותוספות.

מטמון של 1,943 מטבעות ברונזה התגלתה במסדרון המערבי, אשר המאוחרות בהן מתוארכות לשנת 550 לספה"נ. לדעת החוקרים, המבנה נהרס סופית ברעידת האדמה של שנת 551 לספה"נ ולא שוקם מאז.

יש לציין את דעתם של חוקרים (ג'ודי מגנס) אשר טוענים שבית הכנסת נבנתה לראשונה רק במהלך התקופה הביזנטית (חלק השני של המאה החמישית לספה"נ). מקור המחלוקת בענין תיארוך בתי הכנסת הגליליים הינו שהארכיטכטורה מעידה על תיארוך מוקדם (מאה שניה-שלישית) והממצא הארכיאולוגי של התרבות החומרית (כלים ומטבעות) המעידים על תיארוך מאוחר (מאה חמישית-שישית). החופר של בית הכנסת בברעם (מ. אביעם) הציע שבתי הכנסת הגליליים הורכבו משרידי בתי כנסת שהיו באזור שנים רבות קודם לכן ואשר היו בנוים על פי הסגנון האדריכלי הקדום.

יש רק פתח אחד בקיר החזית הדרומי, בשונה מרוב בתי הכנסת הגליליים בעלי שלשה פתחים. הכניסה וחזית המבנה פונים דרומה לכיוון ירושלים. המבנה בנוי אבני גזית מפוארות. משמאל לפתח ובצמוד לו ניתן להבחין בשרידי הבמה שכנראה שימשה לקריאת התורה. כמו כן, ניתן לראות את הסטילובטים, הכנים, העמודים והכותרות שחלקם הוחזרו למקומם בעקבות החפירה. עמודי הפינה הינם בעלי חתך לב (בדומה לבתי הכנסת בברעם ומירון). ניתן גם להבחין בשרידי הספסלים אשר הוצמדו לקירות מסביב לאולם.

על גבי העמוד הדרום-מזרחי הראשון (הראשון מימין כאשר נכנסים לאולם) ניתן לזהות כתובת הקדשה בארמית: "יוסה בר נחום עבד האדן תאה לה ברכתה" ('יוסי בן נחום עשה את זה תהי לו הברכה' – הכוונה כנראה לעמוד). גם בכפר נחום ובאפיק (בגולן) נמצאו כתובות הקדשה על עמודים.

על הרצפה מונחת אבן המשקוף שעיטרה את הכניסה ועליה עיטור של עיט פרוש כנפיים עם שני זרים תלויים משני עבריו. העיטור מוכר בבתי כנסת עתיקים, אך מיקומו אינו אופייני לבתי כנסת. העיטור נמצא בצידו התחתון של המשקוף, והעיט נראה כאילו הוא 'מרחף' מעל ראשי הנכנסים. תופעה זו מוכרת במקדשים פגאניים. החלק החיצוני של המשקוף הפונה לעבר הבאים מעוטר בעיטור 'קשקשים' מלמעלה ובעיטור מדורג באבן מסביב.

משני צידי אולם התפילה צמודים חדרים ומסדרונות אשר שמשו כנראה לגניזה ולאחסון.

נסיעה – המשכנו צפונה וירדנו לנחל. חצינו את הנחל במעבר הדרומי והנוח יותר ועצרנו לארוחת בוקר בעין עלוה.

עין עלוה – אחד ממעינות נחל גוש חלב (עין גוש חלב, עין ברדי, עין רחו ועין עלוה) אשר בעבר הניעו את חמשת תחנות הקמח העתיקות אשר פעלו בנחל. המעין נובע ומכוסה בבטון. המים יוצאים משני צינורות, אחד מהם זורם לתוך אמבטיה. פינת חמד אשר מזמינה לינת שטח.

נסיעה – ניסינו להמשיך מזרחה בדרך לא מסומנת למושב כרם בן זמרה, אך הכניסה למושב היתה חסומה זמנית. חזרנו על עקבותינו והמשכנו בכיוון דרום-דרום מערב בדרך לא מסומנת לכיוון נחל דישון. נסענו צפונה לאורך נחל דישון בדרך סימון אדום (שביל ישראל) עד שחברנו לכביש 899. משם המשכנו מזרחה לצומת ריחניה ופנינו דרומה על דרך סימון אדום המוביל למערת עלמה.

מערת עלמה – מערה קרסטית גדולה בגבול רמת דלתון הבזלתית עם אזור הגבעות הגירניות של הר אביתר. המערה סגורה עד אמצע חודש יוני כדי לא להפריע את שנת החורף ולשמור על פרטיותם ובריאותם של עטלפי החרקים השוכנים במערה, ביניהן מינים נדירים.

נסיעה – ממערת עלמה המשכנו דרום-מזרח על אותה הדרך אשר ממערת עלמה מסומנת בסימון שחור (הדרך בהמשך עוברת דרך שטח אש והמעבר בה טעון אישור צה"ל, כמו שתואם מראש) עד לשרידי בית הכנסת מרות.

בית הכנסת העתיק מרות – מרות מוזכרת בכתבי יוספוס כגבול הגליל העליון היהודי בשלהי ימי בית שני ואחד המקומות שבוצרו על ידו. בעבר היו שזיהו את מרות עם מירון של ימינו, אך החפירות של צבי אילן ועמנואל דמתי בחורבת מארוס בשנים 1983-1989 הוכיחו כי מרות הקדומה נמצאת כאן. צבי אילן התענין באתר בעקבות אזכור השם "כפר מארוס" בתעודה מהגניזה הקהירית.

באתר התגלה בית הכנסת, בית מדרש ומקוה; ובסביבתו אותרו שרידי הישוב עצמו המעידים על ישוב יהודי עשיר אשר התקיים במקום במשך 1400 שנה מהמאה השניה לפנס"ה ועד 1200 לספה"נ. בית הכנסת העומד באתר היה בנין גדול בציר צפון-דרום המתוארך על ידי החופרים לסוף המאה הרביעית-תחילת המאה החמישית לספירה. בבית הכנסת שולבה חצר, פריט בניה יחידאי בבתי כנסת הגליליים.

בשלב מסוים לפני שנת 500 הונח על הרצפה פסיפס אשר ממנה שרדו שני חלקים. פסיפסים התגלו במספר מצומצם של בתי כנסיות נוספים בגליל (ח' נטור, ח' סמאוי וח' ורדים). החופרים מזהים דמות של דוד בקרב עם גולית בקטע הפסיפס שבצפון הסיטראה המזרחית. בצד הדמות כתוב "יודן בר שמעון מני", ויתכן ש"מני" מציינת גודל התרומה ('מנה' או 'מנין').

הפתח והחזית פונים דרומה לכיוון ירושלים, ומשני צדי הפתח הראשי הותקנו בימות לארון קודש ולקריאת התורה. במאה השביעי נערך שיפוץ יסודי, במסגרתו נבנה הקיר הדרומי מחדש ללא פתחים והכניסה הראשית הועתקה לקיר הצפוני. מתחת לסף של הפתח המזרחי בקיר הצפוני נמצא קמיע ברונזה משלהי התקופה הביזנטית עליו חרוטות 26 שורות בעברית ובארמית.

בית המדרש הוקם בחצר המבנה במאה השביעית. על משקוף הפתח יש תיאור של זר ומשני עבריו עיטים ובחלקו התחתון הכתובת בעברית: "ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך" מדברים כח, ו. המשקוף מוצג במוזיאון ישראל בכניסה-יציאה לאגף הארכיאולוגיה. בית המדרש היה מרוצף פסיפס ושרד ממנו קטע מנבואת הנחמה של ישעיהו (ישעיהו סה, כה): "זאב וטלה ירעו כאחד".

קופה חצובה עמדה במחסן הצמוד לבנין ובה נתגלו 485 מטבעות מהן 245 מזהב. זמן המטבעות מתפרש על כ-1300 שנה והמטבע המאוחר מתוארך לשנת 1193.

נסיעה – חזרנו לדרך בסימון שחור, המשכנו לכיוון דרום-מזרח ופנינו שמאלה בדרך לא מסומנת לכיוון צפון, חצינו את נחל מריש ועלינו לחרבת קציון.

חרבת קציון ובית הכנסת העתיק קציון – קציון הוא ישוב יהודי מאמצע המאה השלישית ומקומו של רבי יוחנן דקציון. מסורת קברי צדיקים מראה במקום את קברם של רבי יוחנן וריש לקיש. באתר התגלה מבנה גדול ומזבח אבן. מהותו של המבנה במקום מעסיקה דורות של חוקרים, בשאלה האם זה בית כנסת או מקדש. בשנת 1860 התגלתה באתר כתובת יוונית על משקוף אשר מעט יותר ממחציתו השתמרה ולהלן תרגומו:

"למען ישועת אדונינו השליטים הקיסרים: לוקיוס ספטימיוס סוורוס החסיד פרטינקס אוגוסטוס ומרקוס אורליוס אנטונינוס ולוקיוס ספטימיוס גיטה בניו, על סמך נדר, ["היהודים הקדישו"] או ["באיחולי היהודים"]....". הכתובת מתאימה להקדשה לקיסר בבית הכנסת או להקדשה של איחולים המוצבת במקדש.

על פי סקר יסודי (אך לא חפירה) שערך צבי אילן, התגלה בנין בציר צפון-דרום עם ברכות פתוחות ממערב ומצפון. בקיר הצפוני נראות מזוזות של פתחים, וכנראה היו שלשה פתחים בקיר זה. פתחים בקיר הצפוני ידועים רק בבתי כנסיות מאוחרים מאד (מרות – שלב בניה של המאה השביעית). הבנין משלב אלמנטים המצוים בבתי כנסת וגם כאלה שמוצאים רק במקדשים פגאניים. הפתרון מחכה לחפירה יסודית וסיסטמטית.

נסיעה – מחרבת קציון חזרה לדרך בסימון שחור, פניה שמאלה לכיוון דרום-מזרח עד לחבירה לכביש 90.

תודות גדולות למורי הדרך הבכירים שבתאי שירן ו-אביה כהן אשר הצליחו להחדיר בעמיתים את עוצמת המרחב היהודי בגליל העליון, ועל הובלת שני טורי הג'יפים במקביל ביד רמה.

אלבומי תמונות באדיבות: רפי שלו ארז לפלר סבא-עמית

בעמיתות, ראובן פרידמן

Executive Tour Guide

www.reuventours.com